לשון הרע בפייסבוק נגד שוטרים בתפקיד

שאלת תחולתה של הגנת "הבעת דיעה": מוסיף הנתבע וטוען, כי לחילופין, חלה בעיניינו ההגנה הקבועה בסעיף 15 (4) לחוק, הואיל והוא הביע דיעה בתום לב, על היתנהגות השוטר, שהיה בתפקיד רישמי ובשרות הציבור.

בנדוננו, מכל הנימוקים המפורטים לעיל, שעיקרם חוסר תום הלב, לא מצאתי שיש תחולה להגנה כלשהיא מפני פירסום לשון הרע, ולפיכך יש לקבוע כי הנתבע עיוול כנגד התובע ופירסם בגנותו פירסום שיש בו לשון הרע.

תחת פניה מסודרת למח"ש מיד עם קרות הארוע, מיהר הנתבע ופרסם את הפוסט ברשת הפייסבוק, צירף את הסירטון המתעד את "התאונה" בה "נדרס", כביכול, בקריאה לציבור "לשפוט" בינו לבין השוטר, ולבחון באם השוטר הוא "שוטר תנועה או עבריין תנועה". זהו פירסום לשון הרע לכל דבר ועניין, בתחכום, תוך ניסיון לשוות לפירסום הפוגע, עניין צבורי או הבעת דיעה, והותרת השיפוט, כביכול, בידי ציבור הנחשפים לפירסום.

...

הנתבע טוען, כי דין התביעה נגדו להידחות, בהעדר כל עילה.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של - 500 ₪.

המבקשת טוענת כי המשיבים הם אשר הטרידו אותה ואת בעלה שהנו שוטר שניפגע באופן קשה בעת מילוי תפקידו.

המבקשת טוענת להיעדר יריבות, שכן לדידה היא לא פירסמה בפייסבוק פוסט כנגד המשיבים.

אינני קובעת מסמרות בנוגע לטענות הגנה אלו ולנכונותן, אך ברי, כי טענות אלו דורשות בחינה ובדיקה ולכן צריכות להתברר בפני בית המשפט, במיוחד כאשר עסקינן באופיה המיוחד של תביעת לשון הרע (ראה: בר"ע תא 1632/06 עו"ד חזן שמעון נגד עריית חולון (נבו מיום 2.7.07)).

...

במצב דברים זה, ובהינתן אף העובדה כי בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה וכן בתצהיר השליח, נכתב באופן מפורש כי ההמצאה בוצעה לבית מגורי המבקשת, להבדיל ממקום עסקה, נראה כי אין מנוס מלקבוע כי היה פגם בהמצאת התביעה וכי דין פסק הדין להתבטל מחמת שיקולי צדק.

מבלי לגרוע מהאמור, אציין, כי לאותה מסקנה בדבר ביטול פסק הדין הייתי מגיעה גם לאור בחינת טענות הגנת המבקשת לגוף התביעה.

נוכח האמור, דין הבקשה להתקבל.

השאלה המשפטית הניצבת בפני בית המשפט היא האם הדברים שפורסמו ברשתות החברתיות על ידי הנתבעת 1 ועל ידי הנתבעת 2, כנגד התובע, שוטר במילוי תפקידו, מהוים פירסום "לשון הרע" וככל שכן האם עומדות לנתבעות ו/או למי מהן ההגנות הקבועות בחוק.

רקע: בפני תביעה בסדר דין מהיר לפצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 50,000 ש"ח בגין עוולה שלטענת התובע נגרמה לו על ידי כל אחת מהנתבעות לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן:" החוק") בגין פרסומים שפורסמו אודותיו ברשת החברתית "פייסבוק". התובע, שוטר במשטרת ישראל, טוען בתביעתו כי לאחר שרשם לנתבעת 1 בתאריך 5.4.2020 דו"ח תנועה בגין שימוש אסור בטלפון נייד בזמן נהיגה, הוציאה הנתבעת 1 דיבתו רעה עת הפיצה פרסומים כנגדו ברשתות החברתיות והציגה אותו כאדם רע חסר לב, אלים וברוטאלי לדבריו; וכי הפרסומים הפכו ויראליים ואלפי גולשים נחשפו לפירסום הערוך באופן מגמתי, תוך הצגת חלקית ומטעה של הארוע.

...

למעלה מן הצורך יוער, כי אף אם היה נקבע כי מדובר בפרסומים שהם בגדר לשון הרע הרי אני קובעת כי לנתבעת עומדות ההגנות הקבועות בסעיף 14 לחוק שעניינה "אמת דיברתי"-הנתבעת אכן עוכבה על ידי התובע (אם כי בדין, לנוכח העבירה שעברה), ואכן כפי שניתן להיווכח מעיון בסרטונים שצולמו ממצלמת גופו של התובע והמתעדים את האירוע (הגם שבחלקים ולא ברצף)- נראה כי הנתבעת התחננה בפני התובע שיוותר על הדו"ח וישחרר אותה והראתה לו את החתול החולה ומצבו, כשהיא נוטלת את הכלוב ומתדפקת על חלון דלתו של התובע, אולם הוא נותר אדיש לפניותיה, כפי שעלה גם מעדותו שלו בבית המשפט: תסביר לבית המשפט שבסרטון מצטיירת תמונה ברורה, כי גילית חוסר חמלה מוחלטת, רגישות, אטימות מוחלטת לגבי החתול.

עם זאת, אני סבורה כי עומדת לנתבעת 2 ההגנה הקבועה בסעיף 15 (4) לחוק: התרשמתי מעדותה של הנתבעת 2, כי פרסמה את תגובתה ועשתה שיתוף לפוסט שהעלתה הנתבעת 1 בתום לב, מתוך אמונה באמיתותם של הדברים שנכתבו בו ועל סמכם הביעה דעתה על התנהגותו של התובע כפי שעלתה מהפוסט שפרסמה הנתבעת 2, לנוכח האמפטיה שחשה למצוקתה של הנתבעת 2 עקב מצבו של החתול שנפטר לבסוף, אל מול הסלידה כלפי ההתנהלות המתוארת של התובע.

לאור האמור לעיל התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית בזה.

הנתבע הסתמך בסיכומיו על תא"מ 18463-05-20 קוז'יקרו נ' רב אל ואח', שם נדחתה תביעת לשון הרע בגין פירסום בפייסבוק נגד שוטר במסגרת מילוי תפקידו, אמירות כגון: ""חסר חמלה" או "בושה וחרפה", ו"שוטר "מתחשב", במירכאות, או "איש בזוי ורע". סבורני כי אין באמירות כגון דא את אותה החומרה שבאמירות נשוא התביעה דנן, ומכאן כי אין להקיש מפסק דין זה לענייננו.

...

הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע נגדו, וזאת תוך 30 יום מהיום.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט בסך של 11,700 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

הנתבע ישלם לתובע את הוצאות האגרה, תוך 30 יום מיום דרישה.

לטענת הנתבע, התובענה דנן כוזבת ומהוה אבן דרך נוספת במסע הרדיפה הממושך המתנהל כלפיו, אולם הפעם התובעת אשר הנה שוטרת בתפקידה התגייסה לטובת המאבק נגדו, היתנכלה לו, נקטה באכיפה בררנית תוך הטרדה והתעלמות מהוראות הדין הנוגעות לארוע בפתח תקווה, כשהיא מסכלת את זכויות היסוד של הנתבע כאדם וכאזרח.

מכאן שאדם יכול לתבוע פיצוי כספי בגין דיבור של לשון הרע כנגדו אף בלא הוכחה כי נגרם לו כל נזק, ואילו יוכיח נזק, יהא רשאי לעתור לסכום פיצוי גבוה יותר.

יתרה מן האמור, בעניינינו הנתבע עצמו העלה את הסירטון לעמוד הפייסבוק שלו (ר' פרו' דיון מיום 22.11.22, בעמ' 3, ש' 22-27) ומשם הוציא העיתונאי בן כספית את הסירטון (כך טענו הצדדים) כלומר הנתבע הוא שהפיץ תחילה את הסירטון, והלכה למעשה איפשר העתקתו או הפצתו וכו'.

ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (נבו 12.11.2006) (להלן עניין בן גביר), במקרה בו כינה העיתונאי אמנון דנקנר את פעיל הימין כתוארו דאז והשר לבטחון לאומי היום, איתמר בן גביר, "נאצי", נקבע כי: "בהתבטאויותיו של המשיב יש משום הוצאת לשון הרע על המבקש, וכי התבטאויות אלה אינן חוסות בצל הגנות החוק". ברוח הפסיקה, מצאתי כי אמירה "אנטישמית" משפילה את התובעת בעיני הבריות ויש בה כדי לעשותה מטרה לשנאה ולבוז, בעוד היא משרתת כשוטרת במשטרת הישראל ואמונה על שמירת הסדר ובטחון הציבור, ועל כן מיתקיים לשון הרע ביחס לאמירה זאת.

...

הנתבע טוען אמנם כי העיתונאי בן כספית תרם להפצת הדברים בעצם פרסום הסרטון ברשת "טוויטר", אולם אם כוונתו של הנתבע לומר כי האחראי לפרסום או אחראי נוסף לפרסום הוא העיתונאי בן כספית, אינני מקבלת את הטענה ולו משום שאיני סבורה כי יש בכך כדי להפחית מאחריותו של הנתבע בעצמו לפרסום.

סוף דבר: הנתבע יישא בפיצוי התובעת בסך 12,000 ₪.

הנתבע ישלם הוצאות משפט לתובעת בסך 800 ₪.