לשון הרע בעבודה: פיצוי על לשון הרע נגד עובד במכתב

לאחר סיום ההתכתבות דרך הואטסאפ, שלח התובע לנתבעת מייל ביום 21.01.2016 בו דרש פיצוי בסך 140,000 ₪ בגין ניזקו, אותו העריך באותה העת בסכום המצוין במכתב כ - 18 חודשי עבודה בתוספת נסיעות בסך 300 ₪ לחודש.

באשר לתביעה הנגדית שהוגשה כנגדו בעיניין פירסום לשון הרע טוען התובע כי הפוסט שפירסם אינו מהוה לשון הרע ומשקף ממילא את האמת העובדתית של הסיטואציה להבנתו.

עוד שוכנענו כי לנתבע לא עומדות ההגנות המנויות בחוק, משאין מדובר בפירסום שהנו אמת ושנעשה בתום לב. לגבי תום הלב, הרי שהתרשמנו מההתכתבויות שנערכו מיד לאחר אי קבלתו לעבודה כי הנתבע שכנגד ביקש להשתמש בפירסום ככלי להפעלת לחץ למול התובעת שכנגד ועל כן מצאנו כי לא היה בהתנהלותו משום היתנהלות שבתום לב. סעיף 7א לחוק, מסדיר את האפשרות לפסוק פיצוי בגין הוצאת לשון הרע אף בלא הוכחת נזק.

...

כאמור, אף כי נדחתה התביעה לא מצאנו לנכון לפסוק לטובת הנתבעת הוצאות משפט, לאור פגמים אחרים שמצאנו בהתנהלותה, על רקע קבלת התובע לעבודה.

התובע ישלם לנתבעת פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק איסור לשון הרע בסך 15,000 ₪.

לאור קבלת התביעה שכנגד ישלם הנתבע לתובעת הוצאות המשפט בסך 4,000 ₪.

להשלמת התמונה נציין שבמסגרת תצהירה, ואף בסיכומיה, טענה התובעת לדברי לשון הרע נוספים במכתב - אמירה הנוגעת לכמות הדפסות נמוכה וסרוב לבצע הדפסות עבור חברי הסגל ואמירה הנוגעת לסרוב מוחלט של התובעת לשינוי בהעסקתה ו/או ביצוע תפקיד אחר מאחר והנה מוגדרת ככתבנית בלבד (סעיפים 4 – 5 ו-30 לתצהיר התובעת; סעיף 11 לסיכומי התביעה).

מטעם זה, יש לפרש את סעיף 13 לחוק באופן דווקני, ולא להחיל את ההגנות הקבועות בו מעבר למתחייב מלשון הסעיף (ע"א 844/12 **** מולקנדוב נגד שרה פורוש (22.2.17) (להלן –פרשת מולקנדוב), ע"ע (ארצי) 35058-05-12 יצחק רוזנברג נגד משרד החינוך (14/9/14) (להלן – פרשת רוזנברג) והאזכורים בסעיפים 16-17 לפסק דינו של כבוד השופט רבינוביץ וסעיפים 13-20 לפסק דינה של כבוד השופטת גליקסמן, ע"א 211/82 לאה ננס נגד ד"ר סוזי פלורו (20.2.82), אורי שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ (1997) עמ' 192-193).

התובעת טוענת מנגד כי לא הוכחו ההגנות היחסיות בסעיף 15 לחוק ובנוסף לא מתקיימות החזקה הקבועה בסעיף 16(א) לחוק, אשר מלמדת על עשיית הפירסום בתום לב אולם מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 16(ב) לחוק הקובעת כי הפירסום נעשה שלא בתום לב. בפירוש ויישום חוק איסור לשון הרע בהקשר של יחסי עבודה, ובעיקר סעיפים ספציפיים מסעיפי 15 לחוק, יש להביא בחשבון אינטרסים נוספים מעבר לאינטרסים השגרתיים אליהם נדרשים בתי המשפט השונים לאזן בבואם לידון בחוק.

...

סוף דבר ממכלול הטעמים המפורטים לעיל מצאנו לקבוע כי מכתב הנתבעת עולה כדי לשון הרע כהגדרתו בחוק.

יחד עם זאת, שוכנענו כי פרסום המכתב על ידי הנתבעת חוסה תחת הגנות שונות המנויות בחוק.

אשר על כן, התביעה נדחית.

ביום 27.9.17 הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעת שבה פירטה התובעת את רכיבי תביעתה כדלקמן: תשלום בגין 8 ימי הודעה מוקדמת בסך של 1,824 ₪; תשלום תוספת "בונוס-חמוש" בסך של 690 ₪; החזר ניכוי עבור קרן הישתלמות בסך של 732 ₪; החזר ניכוי מפרעות בסך של 5,907 ₪; פיצוי בגין לשון הרע בסך של 70,737 ₪ ופצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.

הכרעה לשון הרע בעניינינו חלוקים הצדדים האם המכתב ששלחה הנתבעת למשרד לבטחון פנים ולמשטרה, והשיחה בין מר שחר לאיתי – מהוים עוולה המזכה בפצוי על פי חוק איסור לשון הרע.

אמנם, התובעת עצמה העידה כי בפועל לא נגרם לה נזק של ממש (הגם שאין זו דרישה הכרחית על פי חוק איסור לשון הרע) אולם יש ליתן דגש גם לכך שבעקבות המכתב, התובעת השיבה את רישיון נשקה למשך כשבוע ורק לאחריו חזרה לעבודה סדירה.

...

משכך, בנסיבות המקרה, אין התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, ודין תביעתה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 15,000 ₪.

התביעות לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש, "בונוס-חמוש", קרן השתלמות ודמי הודעה מוקדמת - נדחות.

בפנינו תביעה התובע, מר דמיטרי רבינוביץ להפרשות מעסיק בכל הנוגע לעמלות אותן קיבל כל חצי שנה, פיצוי בגין אי הקצאת אופציות ומניות, ומנגד תביעה שכנגד של המעסיק – חברת וואנובה טכנולוגיות בע"מ בגין פירסום לשון הרע.

לטענת הנתבעת פירסום ההודעה המשמיצה עולה בבירור כדי פירסום לשון הרע נגד החברה עובדיה ומנהליה, מדובר על דברים שאינם אמת כעולה אף ממכתב ההתנצלות של התובע.

בבחינת ביטויים שנטען לגביהם כי יש לראות כלשון הרע, כאשר מדובר במערכת יחסי עבודה הרי שיש לבחון גם את הביטויים על רקע מארג התפקידים במקום העבודה.

. עוד הובהר בפסיקה כי תכליות הפצוי על פגיעת לשון הרע כוללות הן את השבת המצב לקדמותו (המטרה התרופתית); הן סנקציה כלפי המעוול (המטרה העונשית); והן העברת מסר חינוכי מרתיע כלפי כלל הציבור .

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין הסכומים המפורטים להלן: סך של 56,316 ₪ בגין אי הקצאת אופציות ומניות (לאחר קיזוז הקדמה מוקדמת והשלמת פיצויי פיטורים), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד יום התשלום בפועל.

התובע ישלם לנתבעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין סך של 25,000 ₪ בגין לשון הרע, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.15 ועד יום התשלום בפועל.

כן היא תובעת פדיון ימי חופשה, פיצוי בגין הפרת חוזה ובמסגרת זו, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, כמו גם פיצוי בגין עוולת לשון הרע, לאור טענתה כי בסיום עבודתה הופץ מכתב הזימון לשימוע והופצו שמועות באשר לטיב עבודתה.

לדבריה, הנתבעת עשתה זאת באמצעות פירסום תוכן האשמות שהעלו נגד התובעת במכתב השימוע וכן באמצעות הפצת דיבה למעסיקים פוטנציאליים.

משכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויים על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ט-1969 (להלן – "החוק") בסך של 25,000 ₪.

...

כבר בתחילת הדברים נציין כי מצאנו לנכון לקבל רק חלק מטענות התובעת, במסגרת התביעה העיקרית, בהן מספר מצומצם של שעות נוספות, כמו גם פדיון ימי מחלה.

בנסיבות אלו, שעה שמדובר בטענות כבדות משקל, בהיעדר ראייה כלשהי לפרסום מצדה של חברת רפאל, שעה שגם טענות גב' אגאי לעניין שיחות עם מעסיקים עתידיים לא הוכחו על ידי באמצעות ראיות ו/או עדים נוספים מלבד טענותיה היא, הרי שאנו דוחות את טענותיה של גב' אגאי גם בעניין זה. לסיכום - הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: סך של 6,000 ₪ בגין שעות נוספות בתוספת הלנה כדין.

יתר עילות התביעה של התובעת נדחות בזאת.

כך גם נדחית התביעה שכנגד.