בנוסף, ולאחר הדיון שהתקיים ביום 4.9.2014, הוסיפו והגישו התובעים בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, בה חזרו על עקרי טענותיהם והוסיפו בין היתר, כי הגשת כתבי הטענות על ידי הנתבע שבכותרת צוין גם שמה של הנתבעת, מעיד כי הוא פועל על דעתה ובידיעתה.
עם זאת ראיתי לציין כבר עתה, כי על פני הדברים ובלי לטעת מסמרות, התבטאויותיהם של התובעים, שנכתבו בכתב תגובה שהוגשה לבית המשפט, אף אם התייחסו לנתבע שאז לא היה בעל דין, חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 שנקבע כי מקים חסיון מוחלט.
...
אין לקבוע אפוא, כי התביעה נמסרה כדין לתובעת, ועל התובעים להמציא את התביעה לתובעת לפי סדרי הדין המקובלים, אף אם הנתבעת נמצאת מחוץ למדינה.
התוצאה היא – ככל שהדברים נוגעים לתביעה נגד הנתבעת – כי בהעדר המצאה כדין, לא ניתן להמשיך בתביעה, וככל שהתובעים לא ימציאו את כתב התביעה לנתבעת בהתאם להנחיות שיינתנו בהמשך להחלטה זו, דין תביעתם נגדה להימחק.
נשאלת השאלה, האם על סמך הודעת האב כפי שנרשמה לעיל, יש להמשיך בניהול התביעה נגדו? סבורני כי על אף דברי הנתבע בבית המשפט, קיים קושי רב בהמשך ניהול התביעה במתכונת שנוצרה.
