סעיף זה מקנה לנאשם הגנה מפני לשון הרע במהלך קיומו של הליך משפטי, והוא קובע כי פירסום לא ישמש עילה למשפט כנגדו ככל שזה נעשה:
"(5) ... על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".
על תכליתו של סעיף זה עמד כב' השופט ריבלין ברע"א 1104/07 עו''ד פואד ח'יר נ' עו''ד עודד גיל [פורסם בנבו] (19.8.09):
"סעיף-קטן (5) נועד למנוע מצב שבו ירחף מעל מי מהגורמים הנזכרים בסעיף, תוך כדי דיון משפטי, האיום של תביעת לשון הרע. הסעיף נועד למנוע מצב שבו העילה לפי חוק איסור לשון הרע תהווה גורם מצנן על התבטאויות בגדרי הליך משפטי ותמנע מהגורמים השונים המעורבים בהליך המשפטי להתבטא באופן חופשי".
בית המשפט הבהיר באותו ענין כי סעיף 13 קובע הגנות מוחלטות "תוך כדי דיון", והוטעם כי ההגנה חלה לא רק על התבטאויות תוך כדי הדיון ממש, אלא גם על כל צעד שננקט בקשר עם ההליך, בכל אחד משלביו, "לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנידרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה".
ואולם, המסמכים אותם כתב הנאשם לא נעשו "תוך כדי דיון", ולכאורה אף לא כחלק מהכנה לדיון משפטי.
...
כן טען, כי בהתאם למדיניות השיפוטית, אין לאפשר הגשת תביעות כנגד עורכי דין בכל הנוגע לניסוח כתבי טענות, על מנת שלא לרפות את ידיהם ולא לפגוע בשירות אותו הם נותנים ללקוחותיהם.
עוד טען, כי לא ניתן להגיש מכתב לראש המועצה ישירות, ולכן אין מנוס מהגשתו דרך המזכירה, וכי יש לבחון את הפרסום באופן פונקציונאלי, כשלמעשה הפרסום לא נעשה כלפי אדם אלא כלפי חבר בני אדם, ומכאן – לגוף אחד.
נוכח דברים אלו, ובהעדר עדות של הנאשם או לקוחותיו, אין בידי לקבל בשלב זה את טענות הקובל באשר לסוגיות שונות המצויות במחלוקת, ובכלל זאת, כאמור - את טענת הנאשם כי הדברים אותם כתב נכתבו בשם לקוחותיו ולבקשתם.
