לשון הרע בדיון משפטי לאחר קימת השופט

לטענת התובעת, לאחר שניתנה החלטת בית המשפט בסיום הדיון, עזב השופט את האולם.

בשל כל האמור, התובעת מבקשת מבית המשפט לקבוע כי הדברים שנאמרו ע"י הנתבעת, נאמרו שלא במהלך דיון משפטי אלא לאחר שהדיון הסתיים, כאשר נכחו מספר אנשים באולם הדיון, ועל כן יש בהם הפרה של הוראות חוק איסור לשון הרע.

עם זאת, עדיין יש לשקול אם הדברים נכללים במסגרת החיסיון הקבוע בסעיף 13(5) לחוק, קרי, אם יש לראות בהם דברים שנאמרו "תוך כדי דיון". בפסק הדין בע"פ 264/73, שלמה זיידמן נ. מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620 [1974], קבע בית המשפט העליון (בעמ' 624) כי: "לאור המילה 'בפניהם, בדיבור הנ"ל 'תוך כדי הדיון כאמור' אפשר היה לפרשו על דרך הצמצום שזה חל רק על הנעשה והנאמר במהלך המשפט בפני בית-המשפט בשבתו לדין. ואולם, פירוש זה הוא צר מדי ואינו עונה לצרכים הלגיטימיים של ניהול משפט תקין באורח חפשי ללא מורא ופחד וללא חשש של הסתבכות במשפט פלילי או אזרחי. ואכן, האסמכתאות מראות שהחיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנידרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה... ואולם... תנאי לחיסוי שהפירסום אינו נעשה לזרים, כלומר לאנשים שמחוץ למשפט." בע"א (מחוזי ת"א) 43991-03-14 מיכאל נחום האפרתי נ' אמנון ז'קונט [28.01.2015] נאמר כך (פסקה 12 לפסה"ד): "למעשה, בתיקון הסעיף משנת 1967, המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט במובן הרחב ונקבע כי כוונת המחוקק הנה כי ברגע שמדובר בדיון משפטי קיימת חסינות גם אם הנאמר אינו לצורך הדיון ובקשר איתו, דהיינו הכוונה הייתה להרחיב את תחומי החסינות, ואת הפירוש של המילים 'תוך כדי דיון'..." מההלכה הפסוקה עולה כי ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע הנה הגנה מוחלטת.

...

כאשר קיימת הוראת חוק ספציפית, והמחוקק מצא לנכון לקבוע בה מניעה מהטלת חבות בשל לשון הרע במסגרתה במקרים כגון זה, אין לאפשר לתובעת לעקוף את ההגנה הקבועה בדין באמצעות הפנייה לעילות אחרות.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 2,340 ₪.

הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ ננקטו כדין לאחר שאושרו על ידי רשם ההוצל"פ ואף ברדוגו עצמם שילמו את מלוא חובם בהתאם להסכם הפשרה ללא כל טענה, לפיכך הם מושתקים מלטעון כנגד תוקפו של הסכם זה. עוד טוען ליסטר בכתב הגנתו, כי עומדות לטובתו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, ובמסגרת סיכומיו מיקד טענותיו בהגנת הפירסום המותר הקבועה בסעיף 13(5).

נוכח קביעות אלו, שומה עלינו לבחון, האם זכאי יעקב לפצוי בגין הטלת העיקולים, או שמא חוסות פעולות האכיפה שנקט ליסטר בצילה של הגנת הפירסום המותר הקבועה בסעיף 13(5)? סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע העוסק ב"פירסום מותר" קובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי – "פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור" הפסיקה הרחיבה עד מאוד את גבולותיה של הגנה זו וקבעה כי היא משתרעת על כל צעד הננקט בקשר עם הליך משפטי בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פנייה בכתב במסמך נידרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה.

לפיכך הנטל לפי הדין הקיים הוא על הנתבע להראות שיש לו הגנה טובה ואין לו זכות אוטומאטית להגיש כתב הגנה, אלא עליו לבקש רשות להיתגונן ולצרף תצהיר לבקשתו.

...

גם לו הייתה מתקבלת הטענה כי הטלת העיקול מהווה פגיעה בפרטיות, דין הטענה היה להידחות לגופה לנוכח סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות, המחיל את הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע; טענת ברדוגו לבטלות הסכם הפשרה מחמת עושק נדחתה אף היא.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד – נדחית.

בתום דיון שהתקיים ביום 22.1.18, בתוך אולם הדיונים ובנוכחות הצדדים (בסמוך לאחר יציאתה של כגב' השופטת מירב אליהו מהאולם), קרא הנתבע אל התובע: "יא זבל" "לך אתה תתחבר לפטמה של אימא שלך". באולם הדיונים נכחו באותה עת, הקלדנית, לקוחות התובע, ב"כ הצד שכנגד והצד שכנגד.

ההגנה הנתבע מציין כי התובע עלב באמו של הנתבע ואמר לה כי עליה לגשת ללשכות הסעד והרווחה על מנת להיתפרנס ואז כאשר הנתבע נעלב בשם אמו ובלהט הדברים אמר: "תתחבר לפטמה של אימא שלך ואז תדע מה זה כיבוד אב ואם". הדברים נאמרו בעידנא דריתחא לאחר שהתובע עלב באמו של הנתבע וקנטר אותו, ומכל מקום חוסים תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.

הנתבע כאמור מאשר את הדברים שאמר ועל כן אין מחלוקת עובדתית לגבי דברים אלה שאמר הנתבע בנוכחות אחרים, לאחר תום הדיון המשפטי ולאחר שהמותב שדן בהליך יצא מן האולם.

החוק אינו כולל הגנה של קנטור וקיימת הגנה אחת קרובה לכך: סע' 15 (3) לחוק: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו"; האם הדברים שאמר הנתבע לתובע נכנסים בגדר אחת מהאופציות הנ"ל? אני סבור כי הדברים שנאמרו כפשוטם אכן יש בהם כדי לגרום לאדם להרגיש מושפל, מבוזה, נלעג.

בנסיבות אלה בהתאם לפסיקה ולהגיון של פשוטם של דברים, אני סבור כי האמירה "יא זבל" "לך אתה תתחבר לפטמה של אמא שלך" – מהווה לשון הרע, ואינה יכולה להוות גינוי סתם שאינו מקים עילת תביעה.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי על הנתבע לפצות את התובע על פרסום לשון הרע.

סוף דבר התביעה מתקבלת אופן זה שלסילוק סופי ומלא של התביעה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 18,000 ₪ וכן הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ כאשר כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

התובע שם יהבו בשלוש התבטאויות, כפי שהובאו ברקע הדיון, ומפאת חשיבותם איחזור בשנית: התבטאות ראשונה - לפני שהחל הדיון, מחוץ לאולם בית המשפט, טוען התובע כי הנתבע הטיח כלפיו, בקולי קולות: "אתה חלאה". התבטאות שנייה – בתום הדיון, באולם בית המשפט, עת מסר התובע לנתבע את כתב תביעת לשון הרע, הטיח הנתבע בתובע, בקולי קולות ובאופן משפיל ומבזה במיוחד: "מה זה החלאה הזה, מה זה הנוכלות הזו". התבטאות שלישית – לאחר יציאת הצדדים מאולם המשפט, חלף התובע על פני הנתבע בדרכו למעלית, והטיח בתובע, בסמוך לאנשים שונים שעמדו במסדרון: "חתיכת בן זונה". לטענת התובע, בתמצית, יש לקבוע כי ההתבטאות הראשונה וההתבטאות השלישית נאמרו על ידי הנתבע, והנן מהוות "לשון הרע". בנוגע להתבטאות השנייה, זו נאמרה שלא במסגרת הדיון המשפטי, ועל כן התבטאות זו אינה חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק.

המסגרת הנורמאטיבית – סעיף 13(5) לחוק לפי ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק, לא ישמש עילה למשפט אזרחי - "פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". בהילכת חיר, בעמדת הרוב נאמר בזו הלשון: "יש לזכור כי הליכים משפטיים רבים כרוכים מטבע הדברים בהשמעת דברים לא נעימים לאוזן מצד בית המשפט כלפי המעורבים בהליך, ומצד המעורבים בהליך האחד כלפי השני. בודאי טוב הדבר שההתבטאויות במסגרת הליך משפטי יהיו מתונות ומתוחמות ככל האפשר, במיוחד אם יש בדברים משום חשש ללשון הרע. אולם התפיסה המשתקפת בחוק איסור לשון הרע היא שאין להגביל את ההתבטאויות תוך כדי ההליך המשפטי באמצעות חוק זה. המטרה היא למנוע מצב שבו הגורמים המעורבים בהליך ירסנו את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך (ראו ע"פ 53/49 וייל נ' היועץ המשפט, פ"ד ג 93, 103-104). לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנידרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 624; עניין אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 93-88)".

מבחינת דרישת ההוכחה, ניתן להעזר בחזקה עובדתית לפיה "פירסום לשון הרע", מעצם טיבו גורם נזק, אלא אם הוכח אחרת: "קיימת חזקה כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים, אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה" (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 50 [פורסם בנבו]).

...

לאחר שהבאתי אל הכף את מכלול השיקולים, הן לקולא והן לחומרא, ובהתחשב בשיקולי מדיניות למנוע הצפת תביעות מעין דא בבתי משפט, ומבלי להקל ראש, הגעתי לכלל מסקנה לחייב את הנתבע בפיצוי כספי בסך של 8,000 ₪.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, נחה דעתי כי ההתבטאות השנייה חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק.

הנני קובעת שאמירות אלה אינן חוסות תחנת הגנת סעיף 13(5) לחוק; נחה דעתי כי התבטאויות אלה מהוות "לשון הרע". בנסיבות המקרה דנן, לאחר שקלול מכלול הנסיבות, הנני לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 8,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 35837-12-17 שם טוב נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' לפני כבוד השופט עודד מאור החייבת לורי שם טוב ע"י ב"כ עו"ד אלון קראוס משיבים 1. כונס נכסים רישמי תל אביב 2. עו"ד אהד בתרון (מנהל מיוחד) החלטה

המנהל המיוחד ציין כי בקשתו הוגשה לאחר שכל המסמכים אותם ביקש הועברו אליו על ידי בן זוגה של החייבת, לאחר פנייה לבאת כוחה של החייבת, כאשר ציין כי התברר לו שקיים פסק דין נוסף כנגד החייבת בגין הוצאת לשון הרע, שלא דווח על ידה במסגרת בקשתה לפשיטת רגל, וציין כי פסקי דין נוספים ניתנו לאחר שהחייבת היתגוננה, וכל טיעוניה נשמעו (למעט 2 תיקים בהם ניתנו פסק דין בהיעדר הגנה).

טענה נוספת של החייבת היא כי "הרי ידוע לבית משפט כי בקשה לפשיטת רגל מוגשת לרוב בשיא קריסתו הכלכלית של חייב. מטבע הדברים קיימים לעיתים חובות או מוגשות תביעות שלא תועדו בבקשה המקורית לפשיטת רגל אל לא מדובר במצב חריג או בפעולה חסרת תום לב" (ראו סעיף 22 לתגובה הנ"ל) ברי כי חייב המגיש את הבקשה לפשיטת רגל מצוי בקריסה כלכלית, אולם אין הדבר מצדיק הגשת בקשה חסרה או נטולת פרטים מלאים.

אינני שותף לעמדת החייבת שבקשה המנהל המיוחד לביטול ההליך "היא בקשה שטחית נטולת טיעון משפטי כלשהו שמחזיק מים"; ראוי להזכיר שהכונס הרישמי בתחילת הדרך היתנגד למתן צו הכנוס בשל חובותיה של החייב שהם אינם בני תביעה – בשל היותם חובות שנפסקו נגדה בגין תביעות לשון הרע.

וביחס לשאלות הנוספות העומדות על הפרק: בקשת עריית ירושלים להמשיך את ההליך בתיק ת.א. 18379-08-16, ובקשת החייבת לעכב את ההליכים כנגדה בתיק ת.א. 18379-08-16; השאלה במקרים אלו היא האם תובענה בגין לשון הרע היא חוב בר-תביעה בהליך אם לאו, שנדונה לא אחת על בתי המשפט, וכבר נקבע כי תביעת לשון הרע היא תביעה נזיקית לסכום לא קצוב שאינה נובעת מחוזה או התחייבות וככזו שאינה בת תביעה (ראו למשל: ע"א 1939-05-13 מויאל, פש"ר 32426-08-14 קיסנר).

...

אני סבור שיש להמתין פרק זמן קצר נוסף, בטרם אדרש לשאלת תום הלב, ולשאלה המרכזית שהיא האם יש ליתן לחייבת בנסיבות העניין הפטר מחובותיה.

מכל האמור עולה המסקנה שפסיקת הפיצויים בתביעת לשון הרע הנה תביעה נזיקית לסכום לא קצוב מאחר שאינה פעולה חישובית פשוטה ועל בית המשפט לשום ולהעריך את הנזק בהתאם לשיקולים המנויים בפסיקת בתי המשפט ובהתאם לנסיבות המקרה שלפניו, ועל כך אני מתיר לעיריית ירושלים להמשיך בתביעה כנגד החייבת בבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 18379-08-16), ודוחה את בקשתה של החייבת לעכב את ההליכים כנגדה בתיק המתנהל כנגדה בבית משפט השלום בפתח תקוה (ת.א. 18379-08-16).

לסיכום: הבקשה להעברת המנהל המיוחד מתפקידו נדחית.