כתב האישום כלל תשעה אישומים המיוחסים למערערת, בהם מתואר כיצד ביצעה המערערת את המעשים המיוחסים לה, בגינם הואשמה בבצוע עבירות של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין; עבירות בקשת שוחד לפי סעיף 290 בצרוף סעיף 294 לחוק העונשין; עבירות מירמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין; עבירות הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); ועבירות של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להיתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].
...
לאחר עיון בכתובים ולאחר שמיעת הצדדים לפנינו, הגעתי למסקנה כי במקרה דכאן ישנם טעמים מיוחדים מוצקים אשר מצדיקים הקלה בעונש שנגזר על המערער חלף מיצוי הדין – זאת, מבלי להתעלם מחומרתן היתרה של העבירות שהלה ביצע.
בשים לב לכך, סבורני כי נכון יהיה אם המערער ירצה את מאסרו מאחורי סורג ובריח ואין מקום לדבר על המרת המאסר בעבודות שירות כפי שנתבקש.
כפועל יוצא מהשיקולים שמניתי – דינו של ערעור המדינה, על כל חלקיו, להידחות.