התובע מספר כי כאשר השלים הבורר את ההבהרות בקשר לפצוי הכספי בגין ההפרש בשווי הדירות, המובטחת והמתקבלת, כבר היה הקבלן בקשיים והחברה שבנתה נכנסה להליכי פירוק והוא נאלץ לקבל את החזקה בדירה שנקבעה, ללא המפרט המשודרג שהובטח.
מזה שנים מנהל התובע אנספור הליכים, ומעלה טענות כנגד הדירה, גודלה, מיקומה בבניין, לקויי בנייה, וכיוצ"ב.
תחילת המעשה בשנת 1999, עת פנה הקבלן והציע לתובע, כאפוטרופוס דודתו החסויה, להצטרף לעיסקת קומבינאציה בפרויקט פינוי בינוי, בו תיהרס דירתה הישנה ותחתיה יבנה בית דירות, שהחסויה תקבל בו דירה חדשה.
והרי אין לבוא בטענות אל הנתבע כי לא הגיש בקשה לצוו מניעה, שעה שאין הסכמה של לקוחו לעשות כן.
התובע מתלונן גם על חסרונה של ערבות בצוע ומפנה לס' 20.1 בו נכתב כי הקבלן "יהיה רשאי למכור את הדירות בבניין החדש הנגזרות מזכויות הקבלן...זכות זו של הקבלן מותנית בהפקדת ערבות הביצוע, כהגדרתה להלן, בידי הדייר." ואולם בסעיף 21 המוגדר כסעיף 'הביטחונות' נקבע כי הקבלן ימציא לדייר, קודם לתחילת עבודות ההריסה, את ערבות המכר, במידה ולא נימסרה כבר בהתאם לאמור בסעיף 19.3.1.
...
האחד נתבע, נכלל והתקבל בפסק הבורר, והאחר, כחלק מתביעה זו. הואיל וממילא נדחית התביעה על ידי, לא מצאתי לנכון לעסוק יתר על המדידה בפרטים אלו.
הואיל ומצאתי כי יש לדחות את תביעתו.
התובע ישלם לנתבע שכ"ט עורך דין בסכום של 40,000₪.
