ליקוי בעמוד שדרה מותני עקב טבע ואופי העבודה

התרשמנו מעדותה המאלפת של ד"ר הגר פטיש, שניתחה בפנינו את פגימותיו של המערער, הן לגבי "עמוד-השדרה הצוארי" והן לגבי הפגימה הקשורה "בכתף ימין". ד"ר הגר פטיש, שבדקה את המערער ביום 22/01/2001, התייחסה לאנמנזה ופרטים על מהלך שרותו שקיבלה מהמערער, בדיקות-עזר שבוצעו וכן מסמכים שעמדו לרשותה, והיא מגיעה לכלל מסקנה, כי מאופן תיאור עבודתו של המערער, שכללה מרכיבים הכרוכים במאמצים, בתנוחה בלתי נוחה, ובנוסף לכך אירועים חבלתיים, וכמו-כן מניחה היא, כי בעבודה בעלת-אופי כשל עבודתו של המערער היו עוד אירועים חבלתיים זעירים יום-יומיים כימעט, אשר גרמו נזקים זעירים מצטברים בלתי הפיכים (מיקרו-טראומות חוזרות) הן לעמוד-השדרה והן לשרירי הכתף.

עבודה זו כרוכה היתה בזחילה מתחת לרכב עם עגלת-מוסך שבה הוא נע לאורך ולרוחב של הרכב על-מנת לחפש ליקויים.

עוד הוא מציין, כי בקשה זו הוגשה על-ידו ללא כל עזרה מקצועית, וללא שהיה מודע לנקודות החשובות שעליו לציין בטופס הנ"ל. ובאשר לעדותו של ד"ר פלוטקין:-בבדיקתו של ד"ר פלוטקין את המערער, הוא לא מצא סטייה פתולוגית של עמוד-השדרה ואובחנה עקמת-גבי מותני שמאלי, לא גמישה.

טבע הדברים הוא כזה, שבתקופה ארוכה של שירות, יפרצו מחלות הרדומות בגוף האדם, שינויים נווניים (כפי שיובהר ויתואר בסעיף 23 של פס"ד זה), וזאת ללא כל קשר, גלוי או סמוי עם טיב עבודתו ועיסוקו של אותו אדם.

...

עלינו מוטלת החובה להכריע חוות דעתו של מי מהרופאים המומחים מקובלת עלינו, ובנסיבות אלה, נראית לנו עמדתו של ד"ר ד. פלוטקין, עדיפה על זו של חברתו, ד"ר הגר פטיש.

כדי שנאמץ חוות-דעת רפואית, של רופא-מומחה, אין זה די במשפט המסכם את חוות-הדעת במילים המקובלות על משפטנים, אלא שיש ללמוד ממכלול דיברי המומחים, ולברר שמא אין המסקנה, שבסוף חוות-דעתם, עולה, בהכרח, מהעובדות המובאות בחוות-דעתם (ראה: ע.א.188/75, גיורא ביבר נ. קצין-התגמולים, פ"ד ל' (3) 172, בעמ' 175 ז').

כאשר אנו סבורים, כי הגירסה של ד"ר ד. פלוטקין היא עדיפה על-פני זו של ד"ר ה. פטיש וכאשר על המערער לשכנע אותנו "במידה המתקבלת מאוד על הדעת", ניתן לומר, שהמערער לא עמד במעמסה של הרמת הנטל המוטל עליו.

לסיכום:-עמדתו, תצהירו ועדותו בפנינו של המערער בנויות על הגזמות מרובות והוא מעצים את התאור של אופי עבודתו.

האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

תנוחת עבודה סטאטית לאורך זמן (ישיבה): ישיבה כרוכה בלחצים גבוהים ב-L3-4 עומס מתמיד מפחית עמידות ע"ש לעומסים!!! עבודה בעלת אופי נישנה (כפיפה/סיבוב) "קיים קשר בין תנוחות גוף לא רגילות או קיצוניות וכג"ת". הסיכון בעבודת כיפוף נמרצת גדול פי 78.9 ובעבודת כיפוף מתונה פי 6.1!!! תנועות אלו אחראיות לפגיעה במירקם הדיסק אשר בזמנה עלולה לגרום להופעת ממצאים כגון בלטי דיסק/בקע דיסק.

CT עמוד שדרה מותני ב-2018 הראה אותו ממצא משנת 2012 וכן בקע דיסק L4-5 ד"ר דוידוביץ בשנת 2019 מציין כי ב-MRI (שנערך בשנת 2013) יש עדות לפריצת דיסק L5-S1 משמאל ובלט דיסק L4-5.

משהופנה לרישומים רפואיים משנת 2012, לפני תחילת עבודתו בחברת טבע, השיב כי אין קשר בין רישומים אלה לפגיעה נשוא התביעה שכן הארוע משנת 2012 "היה של כאב גב על רקע ספאזם שרירי ולא בעקבות בקע דיסק" וכי "הבדיקה הקלינית הייתה תקינה ושללה חשד לבקע דיסק". ואילו בשנת 2014 "הגבלת תנועה בגב מותני, לפעמים מקרין לרגל שמאל. שוב אין כל קשר בין התלונות וממצאי הבדיקה לנשוא התביעה היכן שהקליניקה הייתה ברורה וחד משמעית העידה על בקע דיסק משמאל שאחראי לכאבים והפחת הנורולוגי". אלא שבחוות הדעת מיתעלם המומחה ד"ר לאנה מכך שבשנת 2013 הופנה התובע לבדיקת M.R.I גבי-מותני בגין ממצאים של ירידה בתחושה ברגל ימין וכי קודם לכן, בשנת 2012 סבל מפריצת דיסק וטופל בזריקות כאשר היה לו טווח תנועות מוגבל עקב כאב ו-C.T. הדגים דיסק מסויד וכי גם בשנת 2014 נרשם כאב גב מותני עם הגבלת תנועה והקרנה לרגל שמאל.

...

בהחלטה מיום 21.6.21 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן: "ש. במסגרת חוות דעתך הגעת למסקנה כי בשל תנאי עבודתו של התובע בשנים 2014 עד 2019 כעולה מתיאור עבודת התובע, נגרמו לתובע בקע דיסק בגבהים L4-S1. הנך מופנה לחומר רפואי כמפורט להלן שממנו עולה כי כבר בשנת 2012, שנתיים טרם החל עבודתו זו, סבל מכאבי גב:

משכך, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות דעתו של ד"ר ששון, והנני קובעת, כי הפגיעה בגבו התחתון של התובע אינה נובעת מתנאי עבודתו ואין מצבו בגדר "פגיעה בעבודה". אשר על כן, דין התביעה להדחות.

המומחה הסתמך על שתי האסמכתאות הבאות: Darren M.Roffey, Causal assessment of awkward occupational postures and low back pain: results of a systematic review, The Spine Journal 10 (2010) 89-99 המומחה ציין בחוות הדעת כי במאמר זה (להלן: המאמר של רופי) משנת 2010, נעשתה בדיקה על מנת לקבוע אם כיפוף וסיבוב בזמן העבודה הנו גורם סיכון לכאב גב. המאמר בחן ספרות רחבת הקף, של 2,766 מאמרים, והגיע למסקנה כי לא קיימים מחקרים בדרגה גבוהה מבחינה סטטיסטית אשר תומכים בקשר בין עבודה בכיפוף גב או בסיבוב הגוף להופעת מחלת עמוד שדרה.

כל המומחים הסכימו כי המערער סובל ממחלה בעמוד השידרה המותני, שהנה בלט דיסק ובקע דיסק, המלווים בכאבי גב. אף אחד מהמומחים לא טען כי מדובר במחלה קונסטיטוציונאלית, ואין לקבל את הטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי בא-כוח המערער ולפיה הוא לוקה במחלה כזו.

בא-כוח המערער לא ניצל את זכותו להגשת סיכומי תשובה, ולא היתייחס לטענה זו. טענת המשיב נסמכה על שנפסק בעיניין רוט, ולפיו בטבע הדברים הוא שבשרות ארוך יפרצו בגוף האדם מחלות שאינן קשורות לטיב עבודתו ועיסוקיו.

בעניינינו, לא הוכחו אירועים כאלו או שגרת עבודה בעלת אופי כזה.

...

הגענו למסקנה כי לא עלה בידיו להוכיח קיומה של אסכולה רפואית המאששת קיומו של קשר זה, ואף בהיעדר אסכולה - לא הוכחו על-ידו נסיבות המאפשרות לקבוע בדרגה של "מתקבל מאוד על הדעת" כי מחלת עמוד השדרה נגרמה עקב השירות.

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי לא נפל דופי בהחלטת המשיב מיום 22.12.2013, ולפיכך דין הערעור להידחות.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור, ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מחד, קיים רצון טבעי להכליל כמה שיותר אנשים עם לקויות במסגרת ההגדרה שהרי מטרת החוק שובת לב ומדוע שלא נאפשר לכולם להנות ממנה? מאידך, דוקא בשל ההבנה כי החוק אינו מסתפק בהצהרות גרידא אלא מחייב פעולות אקטיביות, לרבות מצד מעסיקים פרטיים, לרבות תוך השקעת משאבים כספיים ואחרים על חשבונם, ולרבות תוך העדפתם לטובה של אנשים עם מוגבלות על פני עובדים אחרים - נראה כי מוצדק להחיל את ההוראות הללו רק כלפי מי שאכן ממלא את תנאיה של ההגדרה, וכך למנוע ניצול לרעה של הוראות החוק או שימוש מלאכותי בו. הרחבה יתרה של ההגדרה שנקבעה בחוק לא רק שאינה נידרשת לצורך הגשמת תכליתו, אלא אף עלולה לגרום לפגיעה בתכלית זו ובקבוצה עליה ביקש החוק להגן (לקושי בקיומה של הגדרה אחת ל"מוגבלות", שחלה הן על הוראות החוק בעלות האופי השלילי שנועדו למנוע הפליה והן על הוראות החוק בעלות האופי החיובי המחייבות נקיטת צעדים אקטיביים, ראו אצל - Patricia Illingworth and Wendy E. Parmet, Positively Disabled: The Relationship between the Definition of Disability and Rights Under the ADA, in Americans with Disabilities - Exploring Implications of the Law for Individuals and Institutions (2000)) .

בתחילת שנת 2015, במקביל לקבלת מכתב הזימון לשימוע ומכתב הפיטורים מיום 23.2.15, התלוננה העובדת על כאבים בברך, במותניים ובכפות הידיים וכן על לחץ נפשי עקב "בעיות במקום עבודה", ונשלחה פעם נוספת לבדיקות הדמיה בהן נימצאו שינויים נווניים בעמוד השידרה ועקמת.

בהמשך מיפרט פרופ' בוסקילה את הבדיקה שערך לעובדת ביום 11.10.15 (היינו מספר חודשים לאחר סיום עבודתה) ואת התלונות שהעלתה בפניו, לרבות קושי בהליכה, כאבים חזקים בזמן ביצוע מטלה פיזית, כאב גב בזמן התכופפות או הרמת משקל, ופגיעה בתיפקוד בבית ומחוצה לו שבאה לידי ביטוי בכך שהניקיון בבית מבוצע על ידי עוזרת בית; את עבודות הגינון מבצע פועל; היא מתקשה בבישול ואפייה ומבשלת דברים בכמות קטנה בלבד; לא יצאה לטיול בחיק הטבע זמן רב מלבד שלוש פעמים לטיולים קלים; נאלצה להפסיק חוג קדרות וקרמיקה; ואין באפשרותה לנעול נעלי עקב.

מיותר לציין כי אין באמור לעיל כדי לקבוע שבכל מקרה פיברומיאלגיה אינה לקות הנכללת בהגדרת החוק, אלא רק בנסיבותיו הספציפיות של תיק זה. ראוי עוד להדגיש כי עצם כך שהעובדת אינה "אדם עם מוגבלות" לצורך החוק אין משמעה שאין לה לקות; אין משמעה שאיכות החיים שלה לא נפגעה כתוצאה ממחלתה; ואין משמעה כי ניתן להפלותה בשל (או בין היתר בשל) הלקות - בקבלה לעבודה, קידום, פיטורים וכיו"ב - כך שההגנות ה"שליליות" מהסוג שנכלל בחוק תקפות לגביה במלואן גם אם אינה כלולה בהגדרה.

...

סיכום נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי בנסיבותיו של הליך זה, העובדת אינה "אדם עם מוגבלות" לצורך חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל.

בהתחשב בשאלות העקרוניות שהובאו להכרעתנו וטרם לובנו בבית דין זה, החלטנו שלא ליתן צו להוצאות.

לפנינו תביעה להכרה בליקויים בגב תחתון, בצואר ובכפות הידיים (CTS) של התובעת כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 בהתאם לתורת המקרוטראומה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים התובעת, ילידת שנת 1959, עבדה משנת 1991 עד ליום 31.3.2018 כעובדת ייצור במפעל מדיקל טבע באשדוד (להלן – המפעל).

לטענת התובעת, כתוצאה מאופי עבודתה כמתואר לעיל, היא סובלת מתסמונת התעלה הקארפלית בכפות ידיה (CTS) וכן מכאבים והגבלה בתנועות בעמוד השידרה הצוארי והמותני, ויש להכיר בכל הפגימות לפי תורת המקרוטראומה, ובפגימה בכפות הידיים גם כמחלת מיקצוע.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, העדויות ושאר הראיות אשר הונחו בפנינו, אנו סבורים כי קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה גם ביחס לצוואר וגב תחתון, על יסוד הנימוקים הבאים.

אין בידינו לקבל טענה זו. לעניין פרק הזמן הנדרש לביצוע תנועות חוזרות ונשנות במהלך יום עבודה נפסק כדלקמן: "בחינת השאלה אם מתקיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרטראומה צריכה להיבחן על רקע מכלול התנועות שמבצע המבוטח ובראי משך תקופת ההעסקה. בין שני אלה קיימת זיקת גומלין, כך שככל שמשך ההעסקה הכולל ממושך יותר ניתן להסתפק בפרק זמן קצר יותר במשך יום העבודה שבו מבוצעות התנועות החוזרות והנשנות. בענייננו, המערער מבצע מספר פעולות הכרוכות בביצוע תנועות חוזרות ונשנות המשפיעות על הכתף, ולכן גם אם כל פעולה נמשכת כשעה, במצטבר מדובר בפרק זמן של מספר שעות (גם אם לא רצופות), במשך תקופת העסקה בת למעלה מעשרים שנה, ועל כן מתקיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה." (עב"ל 1078-11-19 אלי כהן - המוסד לביטוח לאומי (מיום 7.7.2020)).

לאור האמור, שוכנענו כי מאפייני עבודתה של התובעת מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה גם ביחס לפגימות בצוואר ובגב התחתון לצורך מינוי מומחה רפואי.