גם לו היתה הודעת המייל מיום 23/9/08 נצפת באותו יום לא היה מקום שלא לעצור את התובע שכן בשלב זה טרם נחקר סוכן הנסיעות, טרם התקבלה תשובת האינטרפול ולא היה ברור לאן נוסעים הילדים מטורקיה.
שניים מתוך הילדים הם קטינים (הקטן אף מתחת לגיל 16),
התובע – מאשר כי רכש לילדים כרטיסי טיסה לכיוון אחד בלבד, מאשר כי הילדים נסעו לגרמניה לבד ללא מיגבלת זמן על מנת לחפש לעצמם מקום ללמוד בו, כי טרם יצרו איתו קשר טלפוני, כי הוא אינו יודע מקום מדוייק אליו הם מתכוונים לנסוע (פרט לכך שנסעו לגרמניה דרך טורקיה), אינו יודע היכן הם מתכוונים ללון, אין ברשות הילדים פלאפון אשר ניתן באמצעותו ליצור איתם קשר כלשהוא.
יש 27 מדינות אירופאיות ולא ידעתי לאן החליטו ללכת" – עמ' 7 שר' 14 (ההדגשה לא במקור – ע.ב).
בנוסף - דבר קיומו של התצהיר ותוכנו לא הוסתר מעיני בית המשפט, ובעת הדיון שהתקיים בעיניינו של התובע העלה בא כוחו של התובע טענות רבות הנוגעות לקיומו של התצהיר כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 25/9/08:
"יש בתיק החקירה תצהיר חתום ע"י האם שהיא מסכימה שהוא ייצא מהארץ עם הבנים. (...) אפילו אם החוק מחייב את הסכמת הצד השני, האם, הרי הסכמה זו נימצאת בתצהיר שבית המשפט מעיין בו כעת תצהיר זה ניתן עוד בשלהי ינואר 2003 והמתלוננת עצמה שתקה במהלך 6 שנים(...), כך שלמעשה המסמכים שהוצגו לעיון בהמ"ש ונמצאים בתיק חקירה משמיטים את הבסיס מתחת לסעיף 370".
כאשר תוכנו של התצהיר אף נשקל ע"י בית המשפט טרם מתן החלטתו להאריך המעצר:
"ב"כ החשוד טען בפני טענות שמקומן בדיון בתיק שיתנהל לאחר הגשת כתב אישום ולא במסגרת תיק חקירה. מכל מקום ומבלי להתייחס לנסיבות חתימת אותו תצהיר של המתלוננת ביום 8/1/03, אודות הסכמתה לנסיעת בעלה לחו"ל עם הילדים, הרי שע"פ פסק הדין של בית המשפט לעניני מישפחה שניתן ביום 23/2/06 בעת שהחשוד קיבל משמורת על הבנים נקבע כי הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם ימשיכו לחול. על פניו ישנן ראיות לכאורה להפרת האמור ככל שיציאתם מהארץ אינה מאפשרת את קיום הסדרי הראיה. כמו כן יש ראיות לכאורה לכך שמדובר בתכנון מראש, ליצירת מצב לצמיתות או ארוך טווח".
ויודגש שוב - מהתצהיר עולה כי ההסכמה שניתנה על ידי המתלוננת הייתה לנסיעה משותפת של התובע עם ילדיו, ואילו במקרה דנן נסעו הילדים (שניים מהם קטינים) לבדם כאשר התובע אינו יודע לאן הם מתכוונים להגיע משדה התעופה, אצל מי הם מתכוונים ללון, וכאשר אין בידם טלפון דרכו ניתן ליצור עמם קשר כלשהוא.
לאמור לעיל אוסיף כי כל פעולות המישטרה לוו ופוקחו על ידי פרקליטות מחוז צפון אליה נעשתה פניה מיד לאחר עיכוב החשוד ומעצרו, כאמור במכתב מפורט מיום 25/9/08 של עו"ד ולטר – הפרקליט המלווה.
...
ביום 27/9/08 בדקה המשטרה, בהסכמת התובע ויחד עמו פעם נוספת את המחשב בביתו ונצפתה הודעת מייל מיום 26/9/08 שעה 19:27 שתוכנה:
"אבא הכל בסדר אנחנו בדיור זמני עד ליום שני אין לי מסנגר כי אין גישה אין בשטוטגרט אינטרנט אלחוטי חינם ורק עכשיו מצאנו מחשב עם חיבור וגם אין בו עברית אני מעתיק אותו בגלל זה ההודעה קצרה".
הנתבעים טוענים כי הודעה זו היוותה נקודת התקדמות בחקירה, שכן ניתן היה ללמוד ממנה כי הילדים אכן נמצאים בגרמניה, וכי שלומם טוב.
לסיכום האמור לעיל יש לקבוע כי לא נפל כל פגם ו/או דופי בהתנהלות הנתבעים, ויש לקבוע כי גם בראיה בדיעבד של הדברים, החשיבה החקירתית בהתחשב במכלול הראיות לכאורה שהצטברו, הייתה לכל הפחות סבירה אם לא למעלה מכך, ובוודאי בגדר חובת הזהירות המצופה מהמשטרה והתביעה, מה גם שלוותה בביקורת שיפוטית וקבלה גושפנקא של בית המשפט בהארכת המעצר.
בית המשפט נעתר לבקשה, ביטל את ההחלטה, וקבע כי בהעדר הוראה המסמיכה את בית המשפט שדן בהארכת המעצר לדון בבקשה, על התובע לפנות לפרקליטות בשנית ולבקש תגובתה לבקשה.
סוף דבר – דין התביעה להדחות.
