טענה נוספת בעיניין זה הנה כי לא ניתן לתובעת כל הסבר בדבר הסיכונים הכרוכים בלידה נרתיקית של עובר הנמצא במצג עכוז, לעומת לידה בניתוח קיסרי, על יתרונותיו של הניתוח הקיסרי, והסיכונים הטמונים אף בו, ולפיכך לא ניתנה לה אפשרות הבחירה בין שני אלו.
...
ציוני האפגר של התובעת היו תקינים לחלוטין, 9 ו 10, ואף כי הציון ברשומה הרפואית הינו כי האפגר הראשון נלקח בדקה החמישית, והשני נלקח בדקה העשירית, אני מקבל את טענת הנתבעים כי הרישום הינו טעות קולמוס, וכי ערכי האפגר הגבוהים הללו נמדדו בדקה הראשונה ובדקה החמישית לאחר הלידה, כמקובל וכנהוג.
לסיכום סוגיה זו, אם כן, במקרה בו עסקינן התשניק הלידתי נשלל משום שלא נתקיימו הממצאים שיכלו לאששו, דהיינו קיומו של אפגר נמוך, ותופעות נוירולוגיות לאחר הלידה, כגון: התכווצויות, חוסר הכרה או היפוטוניה, או עדות לפגיעה במערכות הלב וכלי הדם, או מערכות העיכול, או ההמטולוגיה או מערכת הריאות או הכליות(ראה עמוד 4 לחוות דעתו של פרופ' הרמן)
אני מאמץ בעניין זה את קביעתו של פרופ' הרמן בחוות דעתו , אשר כך אמר:
"התובעת נולדה ללא תשניק, ולפיכך אין לייחס את הנזק הנוירולוגי ללידה. יתרה מזו, גם על פי קונצנזוס של ועדת מומחים בינלאומית, נתוני הלידה וסוג הנזק הנוירולוגי מצביעים על כך שנזק זה לא נגרם מהפרעה בחמצון בלידה והוא לא היה נמנע גם אם הייתה התובעת באה לעולם בניתוח קיסרי"
האמת ניתנת להיאמר כי איננו יודעים, אל נכון, מהי הסיבה בעטיה סובלת התובעת מפיגור שכלי, ובעניין זה דומים אנו למי שמגששים דרכם באפילה.
ראיות אשר כאלו, חוששני שלא הובאו בפניי, ומשאלו הם פני הדברים, אין מנוס מדחיית התביעה.
התוצאה, אם כן, שהתביעה נדחית.
