לידה רגילה במקום ניתוח קיסרי מתוכנן

ב) הערכת משקלו של העובר חיונית על מנת לתכנן את הלידה, עת ישנו חשד לעובר מאקרוזומי ובמיוחד את אופן סיומה של הלידה, אם בניתוח קיסרי ואם בלידה נרתיקית בנוכחות רופא מיילד מיומן וזאת במגמה למנוע גרימת נזק עיצבי למערכת הברכיאלית כפי שארע במקרה זה. ג) הנתונים שנרשמו בהתייחס ליולדת סמוך ללידה, מלמדים כי היה בסיס מוצק לחשד שמדובר בעובר מאקרוזומי, אלא שהצוות הרפואי היתעלם מאלו, כמו גם מהעובדה שאחי התובעת נולד מאקרוזומי (האח יליד שנת 1981 נולד במשקל 4,670 גרם, כעולה מגיליון היולדת בעיניינו בעמ' 299 למוצגי הנתבעת ולא כנקוב בטעות מעמ' 22).

מתיחת צואר העובר מתרחשת אך כאשר מושכים את ראשו של העובר בכוח עקב היתנגדות "כפי שארע קרוב לוודאי במקרה זה ע"י האחות המיילדת". המומחה אף מציין באופן מפורש מהו כוח מוגזם לצורך העניין: "50-70 פאונד של לחץ על ראש היילוד, לעומת 2-3 פאונד במשיכה מבוקרת ועדינה של ראשו בזמן לידה רגילה". מבין הגורמים הפוטנציאליים לשיתוק מקלעת הכתף, מתיחות הראש ביחס לעמוד השידרה הצוארי של היילוד, מהוות את הגורם השכיח ביותר לנזק זה. המומחה מחדד ומציין, כי דוקא במקרים אלו של קושי בחילוץ העובר הגורם לנזק עיצבי בכתף, ניתן להווכח בקיומו של שיתוק קבוע, במובחן ממקרים אחרים בהם הנזק הוא הפיך.

המערערים הלינו על שגיאות שנעשו לטענתם בהליך קבלת ההחלטות במהלך לידתה של הנפגעת ובעיקר - לגבי ההחלטה על הליך לידה ואגינאלי במקום מסלול של ניתוח קיסרי.

...

אין חולק שהתובעת נולדה בסופו של דבר ביום 21.8.86, בשעה 01:50, במשקל 4,832 גרם, וזאת בלידה וגינלית, שנעשתה בסיועה של מיילדת בלבד, וכי בסמוך לאחריה אובחן קיומו של שיתוק ע"ש "ארב" ביד ימינה.

טענתה המרכזית והמסכמת של הנתבעת הינה כי בחינת המקרה ע"פ הידע הרפואי והפרקטיקה שהיתה נהוגה בשנים הרלבנטיות לתביעה, קרי – בשנת 1986, מובילה למסקנה כי הטיפול שניתן לאם התובעת – ליולדת, היה מיומן ומקצועי וללא כל רבב.

בית המשפט מתייחס בנסיבות דשם לחסר ברישום כנזק ראייתי העומד בעוכרי הנתבעת, כך שמתייחסים להערכת משקל לו נעשתה כמי שהיתה מניבה מסקנה בדבר קיומו של עובר במשקל גבוה יחסית – בין 4 ל – 4.5 ק"ג. בית המשפט מתייחס לגורמי הסיכון שנטענו שם – גיל היולדת ועברה הוולדני כגורמים משניים בבחינת שאלת ההתרשלות, שלכל היותר יהוו משום סיוע, שכן יש להתמקד בסוגיית המשקל בהיותו של זה משום האינדיקטור העיקרי לצפיית סיכון של כליאת כתפיים.

פועל יוצא מכל האמור הוא כי התובעת אינה עומדת בנטל הרובץ לפתחה בהליך זה ועם כל הצער לגבי הנזק שמן הסתם נגרם לה, דין תביעתה להידחות וכך מורה אני.

התובעת תשלם שיעור זה לנתבעת תוך 30 ימים.

התובעת הצהירה כי היא בכתה באותו השלב, כיון שכל הלילה המתינה וקיוותה שהלידה תסתיים בבוקר בניתוח קיסרי, כפי שהובטח לה. חרף בקשותיה להכנס לניתוח קיסרי, חזרו אנשי הצוות ואמרו לה כי אמנם הסתיימו הניתוחים המתוכננים, ואולם אין אחות חדר ניתוח, חדר הניתוח בניקיון, וכו'.

במהלך חקירתה הנגדית השיבה כי "אני באתי במיוחד לשוחח אתה ולשאול אם היא מעוניינת בניתוח קיסרי, זה היה קצת גמיש, היו תאומים ושניהם היו קטנים. שאלתי אותה אם היתה רוצה לעבור ניתוח קיסרי במקום לידה רגילה, והיא אמרה שהיא רוצה לידה רגילה" (עמ' 51, שורות 3-5).

...

לאור כל האמור מצאתי שיש לקבוע שהסכמתה של התובעת לביצוע לידת הוואקום הייתה הסכמה מדעת.

סיכום אשר על כן התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום של 5,000 ₪.

בנוגע להיערכות לקראת הניתוח טוען ד"ר ורבין שמלכתחילה לא נכון היה להתחיל את הניתוח בלי לשתף מומחה בכירורגיה כללית בתכנונו, שכן ניתוח המערב הן את כיס השתן והן את המעי מחייב נוכחות של כרורג, אשר ניתוחי מערכת העיכול הם תחום מומחיותו.

לא אכחד – סבור אני כי בלידה כגון זו שבפנינו, אשר כפי שהוסבר לעיל אין לראות בה לידה רגילה לכל דבר, נידרשת, בעקרון, נוכחות של רופא בעל מומחיות, או למצער נידרש פקוח או ייעוץ של רופא כזה.

אולם בהיתחשב בנתוני המקרה כולם; בניסיונה ובכישוריה של ד"ר פז כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי; בלידות הקודמות של האם, שלא היה בהן כדי לעורר חשד ממשי לסיבוך במקרה הנוכחי; בעובדה, שאיננה במחלוקת, כי לא היה במקרה זה מקום לנקוט הליך של ניתוח קיסרי; בקביעה כי לא הוכחו גורמי סיכון שאיפשרו חיזוי של "פרע כתפיים" או של לידה מורכבת ומסוכנת; בקביעה כי משנתגלה פרע הכתפיים נקרא מיד רופא מומחה אשר היה במקום, וזה הגיע במהרה, אם כי לאחר שהתינוק כבר חולץ – לאור כל אלה סבורני כי אין מקום להתערבות במסקנתו של בית-המשפט המחוזי כי לא הוכחה התרשלות מצד המשיב.

...

יחד עם זאת, בשים לב לגובה של הנכות, אני סבורה שנכון להעריך את הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות בסכום של 180,000 ₪ (4,000 ₪ * 40% * 112.312 (מ.ה. עד גיל 70), במעוגל) בנוסף, נזקק התובע לעזרה בתקופת אי הכושר, ויש להניח שהוא יזקק לעזרה והוצאות רפואיות גם בעתיד, עקב קיומה של הסטומה.

לסיכום התובע סבל מפיסטולה, דהיינו נגע של דופן המעי ודופן כיס השתן, אשר גרם למעבר של צואה אל כיס השתן, ודלקות במקום הנגע ובדרכי השתן.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

צויינו בהקשר זה הן הנוהל הישראלי והן הנחיות הקולג' האמריקאי למיילדות וגניקולוגיה הדן בלידות בית, וצוין כי הוועדה לפרקטיקה במיילדות סבורה שניתוח קיסרי קודם מהוה הוראת נגד מוחלטת ללידת בית מתוכננת (בעדותו, לשאלת ההגנה הבהיר המומחה כי הפרשנות שהעניקה ההגנה לסעיף 3.4.2 בחוזר, כאילו יש צורך הן בניתוח קיסרי קודם והן בהידבקויות או בכריתת שרירן כדי להכנס לגדר ההתוויה, היא אבסורדית ואינה מתקבלת על הדעת (עמ' 515 ש' 30 – 32 ועמ' 516 ש' 1 – 2).

זאת החל מההסכמה לבצע לידת בית ליולדת שבעברה שני ניתוחים קיסריים, העדר תעוד רפואי המעיד על התאמת היולדת ללידת בית, העדר תעוד לגבי היתנהלות רפואית ראויה במהלך הלידה, היתנהלות רפואית מסוכנת ביותר לאחר שעלה חשד לקרע של הרחם, אשר כללה עיכוב העברת היולדת, פינוי היולדת ללא ערוי ולווי ובאמצעי תחבורה לא מתאים, הפנייתה לבית חולים מרוחק משיקולים זרים, המנעות מציוד היולדת במכתב המתאר את מצבה ואת החשד לקרע, ושידולה למסור מידע כוזב לגבי מקום הלידה.

הוא הבהיר כי אמנם בשנים האחרונות מאפשרים לנשים שבעברן גם שני ניתוחים קיסריים היזדמנות ללדת בלידה רגילה, אולם זאת בבית חולים, תחת השגחה קפדנית, ערוי ומוניטור, כך שבכל חריגה מופנית היולדת לניתוח קיסרי מיידי.

...

תוכן עניינים פתח דבר 3 כתב האישום 4 מעמד חוזר מנהל רפואה 10 אישום ראשון 18 אישום שני 43 אישום שלישי 68 אישום רביעי 82 אישום חמישי 91 האם בפעולותיו נתן הנאשם טיפול רפואי? 96 האם התרשל הנאשם במעשיו? 103 הפרת הצווים 125 שיבוש מהלכי המשפט 139 טענות ההגנה כנגד התנהלות המשטרה, משרד הבריאות והמאשימה 141 סוגיית לידות הבית 175 סוף דבר 182 פתח דבר עניינו של כתב אישום זה ברופא נשים, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר פתח מתחם ללידות בית בשטח ביתו.

כאמור, מסקנה זו מתיישבת גם עם עמדת משרד הבריאות, לפיה מוטב כי נשים שהריונן בסיכון ילדו בבית חולים ולא במקום אחר.

סוף דבר התיק הנדון עוסק במקרה ייחודי, במסגרתו ביצע הנאשם, רופא ומיילד, עבירות אגב מתן טיפול רפואי שבבסיסו לידות שבוצעו במתחם פרטי, לידות המוגדרות כ"לידות בית", בהן ילדו נשים שהלידה בעניינן הוגדרה בסיכון.

נוכח מכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירות אשר הוכחו, כפי שפורט במסגרת הכרעת הדין.

הלידה העשירית של התובעת הייתה רגילה ונולדה ילדה בריאה.

הנתבעת טוענת מנגד, שכל הרופאים סברו כי המצאות נוגדנים בגופה של התובעת, עובדה שכאמור התחוורה לאחר ההיריון ה-11, אכן חייבה מעקב הריוני צמוד, כפי שנעשה בפועל, וביצוע ניתוח קיסרי מתוכנן, אך הסיכוי שאותם נוגדנים יגרמו לסיבוכים במהלך ההיריון ולנזק של ממש לעובר הוא נדיר ביותר, וככזה לא היו רופאיה חייבים לדיווח עליו לתובעת.

הנתבעת כופרת בטענות התובעים במספר מישורים: ראשית, לא הוכח כי הידרופס יכול לגרום או גרם בפועל ל-PDD; שנית, לא הוכח כי ההידרופס והטיפול בו גרמו ללידתו המוקדמת של התובע, ומכל מקום לא הוכח כי פגות היא גורם סיכון ל-PDD; שלישית, הטענות בדבר נזק מוחי שניגרם לתובע הן בבחינת שינוי חזית, ומכל מקום כלל לא הוכחו קיומו של נזק מוחי, מחד, וקשר בין נזק מוחי לבין PDD, מאידך.

כמו כן נמצאה באוטיסטים שכיחות יתר של זיהומים במהלך ההריון, השראת לידה, דימום נרתיקי, ניתוח קיסרי, פגות, צהבת הילוד, ריבוי עוברים, ריבוי לידות, סוכרת של האם.

...

בחוות הדעת המשלימה אין, אפוא, כדי להשלים את החסר וגם על פיה אין בידי לקבוע, כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין פגותו של התובע לבין ה-PDD.

לאור כל המקובץ לעיל אחראיות הנתבעת והדסה רק לקוצר הראיה של התובע, שהנו סיבוך הנובע מהלידה המוקדמת ומהפגות, שיסודם בהידרופס.

אולם בשים לב לסעיף 4 לפסק הדין החלקי, שאישר את הסכם הפשרה בין התובעים לבין הדסה, לא תשלם הנתבעת לתובעים אלא 60% מהחוב הפסוק, וזאת על פי חלוקת האחריות שנקבעה לעיל.