וראה גם ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן פ"ד מז(3) 23, 28 (1993):
"סעיף 8 לחוק התרופות מעניק להודעת הביטול מעמד קונסטיטוטיבי; כפי שמציינת ג' שלו, בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 550:
...
טענות ההגנה:
הנתבעים טענו, כי תקופת השכירות על פי החוזה לא היתה שנה אחת, אלא חמש שנים, עם אופציה להארכת תקופת השכירות של הקומה המסחרית בנכס למשך חמש שנים נוספת, ועם מתן זכות קדימה לשוכרת לרכישת הנכס, תוך ניכוי דמי השכירות שישלמו הנתבעים לתובעת עבור הנכס.
נוכח כל האמור לעיל, אני סבור כי אין לראות באיחור בביצוע תשלומי שכר הדירה הפרה כה חמורה עד שהיא מיטוט בסיס העסקה, שלילת התועלת שנועדה להעניק לתובעים, או סיכול מטרת החוזה, ואין מדובר בהפרה יסודית של החוזה.
מכל מקום, ההכרעה בתובענה לא נשענת על פירוש לשון החוזה ולא נזקקתי לעשות שימוש בכלל זה.
לסיכום
נוכח כל האמור לעיל אני קובע, כי בכפוף להשלמת הפרשי הצמדה כאמור בחוזה, ומסירת שקים לתשלום דמי השכירות עד סוף שנת השכירות, והכל בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, וכן בהמשך מסירת שקים בתחילת כל שנת שכירות, כנדרש בחוזה, התובעים אינם זכאים לבטל את החוזה ואין מקום להורות על פינוי הנתבעים מן הנכס.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.
