כתב תביעה נזיקי בגין מות כלב

בנסיבות אלה חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ועל הנתבעים הוטל הנטל להראות שמותו של הכלב לא נגרם כתוצאה מהתרשלותם בהשגחה עליו, וכי מותו לא נגרם כתוצאה מהתנאים בהם שהה הכלב, עת הושאר בפנסיון ללא השגחת אדם, כשהוא במחיצת כלבים אחרים.

בכתב התביעה טענו התובעות לפצוי נוסף בסך 1,800 ₪, בגין סכום ששולם לנתבעים עבור אילוף הכלב, ואשר ירד לטמיון בעקבות מותו, אלא שבסיכומי טענותיהן הן זנחו את טענן זו, כאשר ממילא הוברר כי מתוך ההמחאות שניתנו לנתבעים עבור אילוף הכלב, ניפרעה המחאה אחת ע"ס 450 ₪.

...

סיכומה של נקודה, התובעות כלל לא הוכיחו את ראש הנזק של אובדן רווחים כתוצאה מהרבעות, ודין טענתן בנדון להידחות.

סוף דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות את הסכמים הבאים: לתובעת מס' 1 סך 7,000 ₪ (3,500 ₪ עבור אובדן ערך הכלב, ו- 3,500 ₪ בגין עוגמת נפש); לתובעת מס' 2 סך של 3,000 ₪ עבור עוגמת נפש.

כן ישלמו הנתבעים לתובעות שכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ₪, והחזר אגרות (מחצית ראשונה ושניה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרות ועד מועד מתן פסק הדין.

בפניי תביעה לפצוי התובעת בגין מות כלבתה, זויה.

ד.2 - עילת תביעה בכל הנוגע לעילת התביעה מפנה ב"כ התובעת לסעיף 41א' לפקודת הנזיקין, הקובע כדלקמן: "בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצידו של הבעלים." על סעיף זה אמר בית המשפט בע"א (ת"א) 2755/06 בן יהודה יהודה נ' אפרוני אלדד (21.2.2008): "הוראה זו הוספה על ידי המחוקק בשנת 1992 במסגרת תיקון מס' 7 לפקודה. מדברי ההסבר להצעת החוק ניתן ללמוד כי התיקון נידרש לאור ריבוי מקרי התקיפה של עוברי אורח על ידי כלבים: 'נוכח היתגברות תקיפות כלבים על עוברי אורח, יש לראות בבעליו של כלב אחראי באופן מוחלט למעשיו. רק כך יגבר הסיכוי כי בעלי כלבים יעשו את הדרוש למנוע תופעות אלה' (ה"ח 2104, כ"ב בשבט התשנ"ב, 27.1.92, 506).

תקנה 18 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), תשס"ה-2004 שהותקנו מכוח החוק, קובעת כי: "אורך הרצועה באמצעותה מוחזק כלב מחוץ לחצרים לא יעלה על 5 מטרים ובילבד שאורכה וטיבה יאפשרו למי שמחזיק בכלב לשלוט בו, בכל רגע, ולמנוע מהכלב להשתחרר ממנה או לפגוע באחרים." בכתב התביעה נטען כי לנתבע ארבעה כלבים מסוג רוטויילר, המוגדר ככלב מסוכן בתוספת לחוק ההסדרה.

...

משכך, אני קובעת כי התקיפה שתקפו כלבי הנתבע את זויה ביום 16.3.2018 הביאה למותה ביום 21.3.2018.

אני דוחה את טענת הנתבע לפיה סוכם בינו לבין התובעת כי התשלום בסך 1,000 ₪ ששילם יהווה פיצוי נאות בשל נזקיה של התובעת.

ה - סופו של דבר אשר על כן, ישלם הנתבע לתובעת את הסכומים הבאים: א. נזק מיוחד – 2,400 * 0.75 = 1,800 ₪; הוצאות התובעת – שכר בטלת העד מטעמה בסך 350 ₪; אגרת בית המשפט בסך 750 ₪; ג. פיצויים בגין נזק לא ממוני – 15,000 * 0.75 = 11,250 ₪; ד. שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

במסגרת התביעה עתרה המשיבה לפצוי בגין מות כלבתה.

לטענתו, בית משפט קמא שגה, עת קיבל את גרסת העד מטעם המשיבה, זאת על אף הסתירות שנמצאו בגירסתו; בית משפט קמא שגה עת נימנע מלהעמיד לזכות המבקש את ההגנה הקבועה בסעיף 41(ב) לפקודת הנזיקין וכי הטיל עליו אחריות בשל חובה חקוקה; בית משפט קמא שגה כשדן בעובדות שלא פורטו בכתב התביעה; כמו כן, בית משפט קמא שגה עת דחה את טענת המבקש להיעדר קשר סיבתי; בית משפט קמא שגה, עת הטיל על המשיבה אשם תורם בשיעור נמוך; לבסוף טוען המבקש, כי בית משפט קמא שגה, כשקבע כי ניזקי המשיבה מסתכמים בסך של 2,400 ₪ וכי העמיד את הפצוי למשיבה, בגין נזק שאינו ממוני בסך של 15,000 ₪.

...

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.

בניגוד לזיהוי הכלב מגזע לברדור, כטענת התובע ולגירסת הבעלים, הנתבע, כי מדובר בגולדן רֶטְרִיווֶר, ברישום הבעלות על הכלב בעירית מודיעין, שהנתבע צירף לכתב ההגנה שלו, רשום שמדובר בכלב מגזע מעורב.

כך קובע סעיף 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן הפקודה), שכותרתו "היזק על ידי כלב": נזקים שנגרמו בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, על ידי כלב חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך (תיקון מס' 7) קבע (להלן-הבעלים) לפצות את הניזוק, תשנ"ב – 1992 ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.

האם כלב שגרם נזק לכלב אחר או אף גרם למותו, כמו במקרה שבו דנה תובענה זו, גרם "נזק לגוף" שבו דן סעיף 41א לפקודה? האם בכלל יש לכלבים זכויות משפטיות? ואם אין "נזק לגופו" של כלב נכלל בהוראות סעיף 41א לפקודה, מה הנזק שגרם כלבו של הנתבע לתובע? האם פגע בחפץ שלו, במטלטלין וכיוב'? 31.

...

לאור כל האמור לעיל פוסק בית המשפט, ש"נזק לגוף" שבסעיף 41א הנ"ל כולל נזק לכל גוף של בעל חיים, אדם, חיה ההולכת על ארבע, הדג אשר בים והעוף אשר בשמיים, השרץ והזחל.

הנתבע ישלם לתובע את הסכום של 8,500 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

אך התובעים – ובתם, שהיתה עמם בבית המשפט ובכתה כמעט ללא הפוגה – לא הסתפקו באבלם ותבעו פיצוי בגין הסבל הנפשי שעברו – ועודם עוברים – עקב מות הכלב.

בבית המשפט גם תקף הנתבע את גירסתם המשפטית של התובעים בכל הנוגע לטענותיהם בדבר "השפעת מות לָאקִי על נפשם" הם לא הציגו – טען – שום תעודה רפואית להוכחת האמור בכתב התביעה בדבר הטראומה שפקדה אותם, לא לגבי הקשיים להרדם וכיוב'.

סעיף 40, הנמצא בסימן ד' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן הפקודה), שכותרתו "רשלנות", קובע בזו הלשון: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה:

...

במשך ארבעה ימים טיפלו בו בבית החולים הווטרינרי בקרית מטלון עד שרופאו החליט שאין מנוס מהרדמתו לנצח.

יש במסמך ההוא עוד מובאות הראויות למבחן פסיכולוגי אבל בית המשפט מסתפק במובאה זו. נכונותו של הנתבע לקחת על עצמו את האחריות לניזקי התובעים, שבאה לביטוי הן בכתב ההגנה וכן בדבריו בבית המשפט, די היה בהם כדי לשכנע את בית המשפט, שדין התביעה להיתקבל וכך הוא פוסק.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט בסך 600 ₪.