כתב תביעה והסדר דיוני בתאונת עבודה

זוהי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1991, בתאונת עבודה מיום 19.7.2018 (להלן: "התאונה" או "הארוע").

ביום 31.5.23 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, לפיו סיווג התאונה יוכרע בדרך של סיכומים בכתב שיגישו הצדדים, בהסתמך על תצהיר התובע, תצהיר העד מטעם נתבעות מס' 1 ו- 2 מר עודאי שחאדה (להלן: "העד"), תמונת משאית מסוג המשאית המעורבת, רישיון רכב של המשאית, ועל העובדות מוסכמות הבאות: "התאונה אירעה במרכז טיפולים של הנתבעת 3 במודיעין, בעת שהתובע והעד הנ"ל החלו בהזזת זרוע המשאית (באופן הדראולי) לצורך תקונה. פעולת הזזת הזרוע שבוצעה ובמהלכה השתחרר המוט שפגע בתובע, הנה אותה פעולה בדיוק המבוצעת במהלך עבודה רגיל, לצורך ריתום פח נייר והרמתו לשם פריקת תוכנו למשאית". (להלן: "ההסדר הדיוני מיום 31.5.23").

...

כבר אציין כי מקובלת עליי טענת הנתבעת 3 בסיכומיה באשר לאמור בסיפא סעיף 4 בפרק העובדות שבסיכומי הנתבעת 4: "..אשר שוחרר על ידם בעת פעולות הפירוק שנקטו קודם..". משפט זה שהוסף והמתייחס למוט שהשתחרר ופגע בתובע, לא הוכח, לא הוסכם בין הצדדים כפי שנטען, לא ברור על סמך מה הוא הועלה, ואין לו כל זכר, לא בעובדות המוסכמות, לא בתצהירי התובע והעד, ולא בתיאור האירוע כפי שמופיע במסמכי המל"ל שצורפו לתצהיר התובע.

כעת השאלה היא אם עסקינן בתאונה אשר מהווה "תאונת דרכים" בהתאם להוראות חוק הפלת"ד, כאשר עיקר טענתו של התובע היא לתחולת החזקה המרבה שבהגדרת "תאונת דרכים" הנוגעת למאורע שנגרם "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". בהתאם לנסיבות התאונה שנקבעו לעיל, ולאחר שעיינתי בתצהירי התובע והעד, ובסיכומי הנתבעות 3 ו- 4, ובשים לב לעובדות המוסכמות במסגרת ההסדר הדיוני מיום 31.5.23, אני קובעת כי המדובר בתאונת דרכים מכוח החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני של המשאית, ואנמק; בתצהיר התובע, מסר כי ביום האירוע עבד אצל הנתבעת 3, ובסמוך לשעה 13:00, נתבקש להחליף זרוע של המשאית אשר הגיעה למקום.

מכאן שאין חולק בדבר קיומו של התנאי הראשון, ומקובלת עליי טענת הנתבעת 4 בסיכומיה, וניתן לקבוע כי המשאית המעורבת בתאונה היא רכב דו ייעודי.

המסקנה היא שפעולת הורדת הזרועות של המשאית, כפי שנעשה כאן לצורך תיקונן, נעשית באמצעות המנגנון ההידראולי של הרכב, על ידי לחיצה על כפתור, תוך שהמשאית מונעת, ויורדות בעקבות ניצול הכוח המיכני של המשאית, וכי במהלך פעולה זו אירעה התאונה ונפגע התובע, כך שמתקיים כאן קשר סיבתי עובדתי בין הכוח המיכני שהופעל לבין התאונה.

למעלה מן הצורך, עוד אציין בקצרה כי מקובלת עליי עיקר התייחסותה של הנתבעת 3 לפסקי הדין שציטטה הנתבעת 4 בסיכומיה.

אשר על כן, אני קובעת כי יש תחולה לחזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני, ולכן התאונה שאירעה מהווה "תאונת דרכים" בהתאם להוראות חוק הפלת"ד. כפועל יוצא, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעות 1-3, ללא צו להוצאות, ומקבלת אותה נגד הנתבעת 4.

הבקשה והרקע התובע היה מעורב בתאונת עבודה מיום 04/12/2017, כאשר על פי הנטען בכתב התביעה במהלך עבודתו בעבודות תשתיות של סלילת כביש, בובקאט שעבד במקום פגע בכבל חשמל וכתוצאה מכך ארע פצוץ ועלתה אש במקום.

לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן בהתאם להסדר הדיוני ולאחר שהוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים שבכותרת לעיל, הגיש התובע בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת הועדה הרפואית שליד המל"ל. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, אציין כי לאחר הגשת הבקשה להבאת ראיות לסתור, הודיעה מגדל על דחיית הכסוי הבטוחי בטענה כי לאחר הגשת כתב ההגנה התברר לה כי במועד היתרחשות התאונה רישיון הנהיגה של הנתבע מס' 1 היה בשלילה.

...

על כן, אני סבור כי מכתבו של ד"ר סלמאן – לצד נסיבות התאונה ואופי פגיעותיו הגופניות של התובע – יש בו כדי לבסס ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הנפשי [ראו והשוו: רע"א 963/13 פלוני נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ (23.05.2013)], אם כי מדובר בראשית ראיה חלשה, ועל כן, האיזון ייעשה באמצעות הטלת חובת תשלום שכר טרחת המומחה שימונה, בשלב זה, על שני הצדדים בחלקים שווים כמימון ביניים.

אשר על כן, אני מקבל בקשת התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות באי כוחם.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנכות בשיעור 18.78% שנקבעה לתובע במוסד לביטוח לאומי תחשב כנכות מוסכמת לצורך התביעה כאן.

כסוי זה דומה במהותו להסדר הקבוע בסעיפים 17.2.5 - 17.2.6 בפוליסת ביטוח תאונות אישיות לדוגמה, שהוגשה על ידי הצדדים (נספח 8 לכתב התביעה), לרבות שיעור הנכות המינימאלי (25%), כמו גם הדרישה לבירור ובדיקה על ידי וועדה רפואית או מומחה רפואי.

התובע הפנה לסעיף 66(ב) לתקנות קרן הפנסיה, הקובע כי מי שאיבד את כושר עבודתו כתוצאה מתאונת עבודה יקבל רק את ההפרש שבין ההכנסה הקובעת לנכות לבין הגימלה לה הוא זכאי לפי חוק הביטוח הלאומי.

סיכומו של דבר, במועד התאונה נשוא התביעה (15.2.2019) בטחה הרשות את התובע, על חשבונה, בביטוח פנסיוני, הכולל רכיבים של נכות, מוות ואבדן כושר עבודה, כפי שנידרש בסעיף 16 לחוק, והיא לא היתה חייבת לבטחו בביטוח תאונות אישיות נוסף, נפרד.

...

עם זאת, לאור החומר הרפואי שהציג התובע ופרוטוקולי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, שקבעו את נכויותיו, ולאור אופי עבודתו, אני מקבל את הטענה, לפיה, הוא היה נתון באי כושר מלא לעבודה, החל מיום התאונה ועד ליום 30.6.2020.

דין טענות הנתבעת בעניין זה להידחות ומוטב היה לו היתה נמנעת מלהעלותן מלכתחילה.

אני דוחה טענות הנתבעת במישור זה. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת היתנגדה לבקשה וטענה, בין היתר, כי בכתב התביעה הועלו טענות בנוגע למחלת מיקצוע ואילו הנתבע לא טען במעמד הדיון כל טענה שיש בה משום שלילה של סוגיה זו. ביום 22.11.23 ניתנה החלטת בית הדין ולפיה הסכמת הצדדים לא הוגבלה לתורת המקרוטראומה, בכתב התביעה נטען להכרה בפגיעה בעבודה כמחלת מיקצוע, וממילא המומחה היתייחס בפירוט לשתי החלופות.

לא הוכחו קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי עיסוקה במשלח ידה ועקב עיסוקה במשלח ידה.

. על אף שהסכמות דיוניות אינם בגדר חוזים במובנם המשפטי הרגיל, הרי שכפי שציינתי בעבר "משהגיעו הצדדים להסכמה דיונית, הם זכאים לצפות ולדרוש כי ההליך ינוהל בהתאם למתכונת עליה הוסכם. בעל דין אינו רשאי בדרך כלל לחזור בו מהסכמה דיונית או לסטות ממנה אלא בהסכמת הצד השני, או אם בית המשפט התיר לו לעשות כן" (עניין חמאד, בפיסקה 13.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים וחוות דעת המומחה, התרשמנו כי יש לקבל את התביעה בהתאם לחוות הדעת של המומחה ולדחות את טענות הנתבע.

לאור כל האמור, ובהיעדר כל הצדקה לסטות מחוות הדעת, התביעה מתקבלת.

רקע ההליך בבית הדין האיזורי המערער הגיש ביום 10.11.2020 תביעה לבית הדין האיזורי נגד המשיבה אשר ביטחה אותו בקופת ביטוח ("ביטוח מנהלים") בפוליסה הכוללת נספח אובדן כושר עבודה, לאחר שלטענתו ביום 1.10.2017 נפגע בתאונת עבודה במהלך עבודתו כבנאי.

בנסיבות אלה הציע בית הדין לצדדים ביום 13.10.2023 את ההסדר הדיוני הבא: ההחלטה על מחיקת התביעה (להלן – החלטת המחיקה) תעמוד בעינה.

נוסיף ונציין כי בית הדין האיזורי מוסמך בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה למחוק תביעה אף מטעמים נוספים (מחיקה מחוסר מעש לפי תקנה 48א; מחיקה בשל אי התייצבות לדיון או אי הגשת סיכומים – תקנות 49(ב)(1) ו – 52(ג) בהתאמה) וכי בית המשפט העליון פסק כי רשימת העילות למחיקה על הסף בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות הקודמות), מקבילתה בתקנות הקודמות של תקנה 44, אינה רשימה סגורה שכן בית משפט "מטבע ברייתו" מוסמך למחוק כתב תביעה (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541, 545 (1988); ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 (2003)).

...

המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל חומר התיק הגענו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות, בכפוף להבהרה לפיה הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) תחולנה בנסיבות העניין, כך שמרוץ ההתיישנות מושעה בתקופה שבין הגשת התביעה שנמחקה לבין מועד מתן פסק דיננו.

סוף דבר – הערעור נדחה בכפוף להבהרה בסוגית ההתיישנות.