כתב כתב אישום: מעשה מגונה, גניבה וצו פיקוח

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ז' הווארי – סג"נ), במ"ת 37528-11-17, מיום 06.03.2018, בגדרה הוחלט שלא לשנות את מיקום חלופת המעצר אליה שוחרר העורר, מבית אמו אל המכינה הקדם צבאית ביישוב "משכיות". רקע והליכים קודמים נגד העורר הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו ביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתה החופשית, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לטענת העורר, שגה בית משפט קמא עת היתעלם ממכלול של נתונים וביניהם: נסיבותיו האישיות, לרבות היותו בן יתום למשפחה ממצב סוציו-אקונומי קשה; היותו צעיר ימים ללא הרשעות קודמות; העובדה כי הוא שוהה בתנאים מגבילים מאז חודש נובמבר 2017; העובדה כי הוא נמצא תחת צו פקוח במסגרת שירות המבחן, ומשולב בטיפול ומעקב פסיכולוגי; והעובדה כי הוא הודה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום והביע חרטה על מעשיו.

אשר לטענה כי מכינות קדם צבאיות הוכרו בעבר על ידי בתי המשפט כחלופת מעצר ראויה, הבהירה המשיבה כי "עמדתנו היא לא גורפת לגבי מכינות קדם צבאיות, יש נסיבות שאולי איפשרו היעתרות למסגרת, עבירות של התפרצות וגניבה אינן עבירות שדומות לעבירה כאן". על יסוד האמור, גורסת המשיבה, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי היא מאוזנת וראויה, ולפיכך יש לדחות את הערר.

...

בנסיבות אלה, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי לנוכח אופי העבירה בה הורשע העורר, לא ניתן לראות במכינה הקדם הצבאית, אליה מגיעים נערים בסיכון, כמו גם נערים בעלי רקע אלים והתמכרותי, כחלופה ראויה אשר יש בה כדי לענות על מטרות המעצר, תוך הבטחת שלום הציבור ובטחונו.

סוף דבר, ולאחר בחינת המכלול, הגעתי לידי מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, ולהורות על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת במכינה הקדם צבאית.

לפיכך, הנני דוחה את הערר.

בכתב האישום יוחסה לנאשם גם עבירה של מעשה מגונה בפומבי בגין הטלת מימיו בתא העצורים, אולם בעקבות המלצת בית המשפט, הסכימה התביעה להמיר את הסעיף באישום אחר, והנאשם הורשע בעבירה של היתנהגות פסולה במקום צבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, כל זאת כפי שפורט בפרט הראשון של כתב האישום.

בגין הפרט השני של דיווח כוזב למישטרה על גניבה כביכול של הקטנוע, כדי להרחיק אותו מהארוע של הטמנת מטען החבלה, אני גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל ו- 3 חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שיחרורו עבירה של ידיעות כוזבות או שבוש מהלכי משפט.

בפרט האישום הרביעי חזר הנאשם על היתנהגותו הבוטה והמזלזלת כלפי שוטרים שבאו לבצע צו מעצר, איים על השוטרים תוך איום על בני משפחתו של השוטר רס"ר פרץ, איום על בתו, על בנו, וכפי שנאמר כבר לגבי הפרט הראשון, יש להוקיע היתנהגות זו, ואני גוזר על הנאשם בגין פרט האישום הרביעי 6 חודשי מאסר בפועל, וכן שישה חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שיחרורו מהמאסר עבירה של תקיפת שוטרים, לרבות ניסיון לעבירה זו, עבירת איומים או העלבת עובד ציבור.

...

בביצוע העבירות כנגד השוטרים, הפר הנאשם את התנאי שהוטל עליו בתיק בית המשפט לנוער, ואני מורה להפעיל את עונש המאסר בן שישה החודשים שנגזר עליו בתיק פלילי 14048-11-13 ותיק פלילי 16189-07-14 בבית המשפט לנוער בתל-אביב.

אני מורה כי עונשי המאסר בפועל לתקופות של 8 חודשים ו-6 חודשים שנגזרו בגין הפרט הראשון, יהיו מצטברים, כיוון שאין קשר בין שני האירועים, מדובר באירועים נפרדים, במקומות שונים, ובשעות שונות.

לאור גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שאינו עובד ואינו משתכר, אינני נעתר לבקשת התביעה לחייב את הנאשם לשלם לשוטרים שאותם גידף וקילל, פיצוי.

סבורני כי בעיניין זה, האנטרס הצבורי של זכויות הפרט בכלל והגנה על קטינים בפרט, מחייב ודורש הרתעתם של פרטים מעשיית "דין עצמי" ובצוע מעשים דומים בעתיד" בת.פ. (אשדוד) 1735/97 מדינת ישראל נגד ברשי בועז, תקדין-שלום 98 (1) 533 תוארו העובדות המוסכמות כדלקמן: "ביום 21/1/97 נידון הנאשם, בבית משפט זה, בתיק פלילי 536/96...בגין ניהול מוסך, בלי שקיים חובת רישיון. הנאשם הודה והורשע. בגזה"ד הוטלו על הנאשם קנס, צו סגירה (להלן: " צו הסגירה") והתחייבות להמנע מבצוע עבירה דומה.

ביום 3/3/97, דהיינו לפני תום הארכה, ביקר מפקח משרד התחבורה במוסך של הנאשם ורשם לו דו"ח נוסף, שבעקבותיו הוגש נגדו כתב אישום נוסף, בגין אותה עבירה, אי קיום חובת רישיון, הוא כתב האישום נשוא הכרעת דין זו".

בית-המשפט קבע: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הנסיבות, שאינן שנויות במחלוקת, נראה לי, שגם אם טכנית, עבר הנאשם עבירה נוספת של הפעלת המוסך, בלי שהיה לו רישיון, יש לזכותו, בהתבסס על סעיף 34 י"ז לחוק העונשין תשל"ז -1977 , כשמדובר בנסיבות העניין, ב- "זוטי דברים". בת.פ. (טבריה) 250/96 מדינת ישראל נגד פרג'ון בנימין, תקדין-שלום 98 (1) 389 הוגש נגד הנאשם כתב אישום שייחס לו עבירה של מעשה מגונה.

בית-המשפט דחה את הטענה וקבע: "כידוע, זו הגנה מהותית, שיש לעשות בה שימוש רק במקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימאלית של סכנה לערך חברתי מוגן, ואין הוא הולם את המושג של עבירה פלילית. בנסיבותיו של המקרה הנוכחי, השאלה היא, אם גניבה של קופת צדקה שהכילה מטבעות כסף, היא מעשה שהציבור רואה בו ענין קל ערך או כזה שאינו מצדיק הכתמתו של המבצע ברבב של הרשעה בפלילים. על פי הבנתי, יש להשיב על השאלה שהצגתי בשלילה. לקופות הצדקה יש ייעוד - לתמוך במי שניזקק לעזרת הזולת, ועל כן גניבת הקופה לא זו בלבד שהיא שוללת את הסיוע ממי שצריך לו, אלא יש בה שליחת יד גם לכספו של התורם, שהרי האחרון לא התכוון להפקיר את ממונו, אלא התכוון שיגיע ליעדו. מכאן התוצאה, שגם באישום השני תוכרע הכף לחובת הנאשם". בת"פ (שלום - קרית גת) 2002/96 מדינת ישראל נגד אבטא (לא פורסם) תפס הנאשם את ידה של גרושתו ומשך אותה בנגוד לרצונה אל מחוץ לבית.

...

החלטתי לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב-האישום נוכח תחולתה של הגנת "זוטי דברים". כתב-האישום: הנאשם הודה בעובדות כתב-האישום הבאות, שאמנם מציגות השתלשלות עניינים מסוימת, אך יובהר כבר עתה, כי הסכמת המאשימה היא שהעבירה שיוחסה לו – היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין התשל"ז – 1977, מתייחסת אך ורק לעובדה מספר 3, כלומר: "בנסיבות אלו, ניגש הנאשם לחדר השינה בבית, נטל מתיקה של המתלוננת את כרטיס האשראי שלה, הכניסו לתוך תנור חימום פועל, והכרטיס נהרס" (ראו: הסכמת המאשימה בעמוד 5 שורה 12: "אני מבהירה שההיזק לרכוש מתייחס רק לכרטיס האשראי שהוכנס לתנור החימום").

 בית-המשפט קבע כי במסגרת הדיון בהגנה יש לשקול את השיקולים הבאים: "באשר לשיקולים הצריכים להנחות את בית-המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו לגופה, לאחר שמיעת הראיות, הרי שאלה צריכים להיבחן לפי טיבו הקונקרטי של המעשה והאינטרס הציבורי וההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית. לעומת השיקולים המנחים את בית-המשפט, דרך משל, בבואו לבחון את הסעד של מבחן ללא הרשעה, והכוללים בצד נסיבות העניין וטיב העבירה את אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי...הרי שהדגש לעניין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו "נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי". עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה, עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכלל של "העדר ענין לציבור". כפי שמצינו לא ניתן לערוך מראש רשימה סגורה ומפורטת של המקרים הראויים להיכנס בד' אמותיה של ההגנה דנן, קרי מקרים הנמצאים "מתחת לאותו סף של חומרה ואנטי חברתיות", אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

יחד עם זאת, קיומו או העדרו של עבר פלילי הוא רק נתון אחד, שאותו יש לשקול במכלול השיקולים הנסיבתיים, ואין לומר כי קיים כלל שלפיו דמו של בעל עבר פלילי "מותר" רק משום עברו, ואם המעשה, כשלעצמו, הינו מעשה קל ערך, החוסה, תחת הגנת זוטי דברים, אזי חלילה לנו אם נגמיש את מערך השיקולים הנוגעים לבעלי עבר פלילי רק מטעם זה, ואין להגיע למסקנה כי ביחס לאלו ניתן להגיש כל כתב-אישום גם אם עובדותיו קלות ערך.

אני סבור, כי התשובה לשאלה זו בשלילה.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מכתב-האישום מחמת קיומה של הגנת זוטי הדברים.

קיוויתי ששרות המבחן יציב אותו בצו פקוח אך לצערי אין המלצה כזו.

באותו תיק שהציגה חברתי מדובר בתיק שוד ובתיק זה העונש שונה, שם לנאשם היו 12 הרשעות קודמות בשונה מהנאשם כאן, בעבירות סמים רכוש, תקיפה, מעשה מגונה בכוח, לא ניתן להקיש מהמקרה זה. אני מגיש פסיקה ממחוזי לוד, שלושה נאשמים שביצעו שורה ארוכה של תקיפה לשם ביצוע גניבה, לאחד הנאשמים עבר פלילי מכביד, שניים נדונו לעבודות שירות, מדובר בשורה של מקרים בצוותא חדה, המדינה הודיעה שתגיש ערעור ולא עשתה כן. מדובר בתיק הרבה יותר חמור, לנאשמים עבר פלילי.

יחד עם זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שבהיבט העובדתי ומבחינת מרכיבי החומרה ופגיעה בערכים המוגנים, הארוע המתואר בכתב האישום המתוקן שבפני אינו שונה באופן מהותי ואולי אף חמור במידות מסוימות מחלק מהאירועים שתוארו בפסיקה שהזכרתי, אשר מצויים ברף התחתון ביותר של עבירות השוד ומשיקים למעשה לעבירות של תקיפה לשם גניבה וגניבה.

...

בשים לב לכלל הנתונים, אני סבור כי לצד מעשיו של הנאשם יש לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 5 ל-18 חודשי מאסר בפועל.

לצד נתונים חשובים אלה שיש בהם כדי למתן באופן ממשי את הענישה, אין מנוס אלא לציין מספר נתונים בעייתיים, העולים מתסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינו של הנאשם.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 9 חודשים בניכוי 9 ימי מעצר קודמים.

(ללא הרשעה) כללי הנאשם פלוני (להלן: "הנאשם"), יליד 16.6.05, הודה בתאריך 3.8.20 במסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 – לפי סעיף 351(ג) יחד עם סעיף 348(א) ועם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

בהמשך, הודה הנאשם בתיקים נוספים ובהסכמת ב"כ המאשימה, צורפו כדלקמן: ת"פ 61803-10-21 של בית משפט ת"א. עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן בתיק זה, ביום 19.10.21 בסמוך לשעה 2:00, התפרצו הנאשם (שהנו נאשם 2 בתיק) ונאשם 1 לדירה וגנבו כסף מזומן בסך של 2,092 ₪ ו- 363 דולר, אשר היו מונחים הקופסאות בחדר העבודה.

בתסקיר מיום 6.3.22 עידכן שירות המבחן כי בחודש דצמבר נקלט הנאשם במעון "XXX" מתוקף צו פקוח מעצר.

...

המזכירות תודיע תוכן החלטתי זו למתלוננים.

החלטתי להוסיף רכיב זה להמלצות התסקיר לאור הצורך גם באלמנט של פיצוי לאור חומרת הדברים – עם זאת לא מצאתי לנכון להשית פיצוי בשל עבירות המין בשל זהות הקורבן והאפשרות כי הנטל יפול על הורי הנאשם שהם הורי הקורבן כך גם לא בתיק הרכוש וזאת מתוך התחשבות במצבו הכלכלי של הנאשם.

] אני מורה כי בכפוף לכך שלקטין אין כל חוב במערכת בתי המשפט, ולאחר קיזוז כל סכום לטובת תשלום קנס או פיצוי שנפסקו לעיל, יוחזר כל פיקדון או סכום כסף שנמצא על שמו של הקטין בתיק זה – לידיו של הקטין, או לידי מי שהפקידו, לפי העניין.