כתב טענות כולל ביטויים בלתי הולמים כלפי בית המשפט

אקדים אחרית לראשית, ואומר כי לאחר שעיינתי בכתב הקובלנה, בבקשה למחיקת הקובלנה ובכל יתר כתבי הטענות שהגישו הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי לטענותיהם בעל פה במהלך הדיונים, מצאתי לקבל את הבקשה למחיקת הקובלנה ולהורות על ביטולה.

כתב הקובלנה בתמצית כתב הקובלנה הוגש בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 30.12.2021 (כב' השופט מנחם מזרחי, סגן הנשיאה השופטת עינת רון ז"ל, כתוארו דאז) שהורה על מחיקת קובלנה קודמת (ק"פ 63000-10-21), דומה במהותה, שהגיש הקובל נגד הנאשם 1.

הוא עשוי לשמש אמצעי פסול לניגוח נאשם לצורך קידום מטרות של נקמה אישית, או לרדיפה והתנכלות לעובד מדינה הפועל במסגרת תפקידו; הוא עשוי להינקט בידי הפרט גם בלא תשתית עובדתית מינימאלית המצדיקה שימוש בו, והוא עשוי להוות אמצעי בידי הפרט בנושא בעל אופי צבורי מובהק, שאינו הולם כלל מתכונת דיונית זו, גם אם ניתן לשבצו במובן הטכני ל'עבירות קובלנה פרטית'".

מן הכלל אל הפרט חוק סדר הדין הפלילי מורה בסעיף 85 על הרכיבים שיש לכלול בכתב האישום.

לא זו אף זו, בשל המתח שבין הזכות החוקתית לחופש ביטוי לבין הזכות לשם טוב, קבע בית המשפט העליון (בהרכב תשעה שופטים) ש"הילכת הצפיות" לא חלה על העבירה של פירסום לשון הרע (רע"פ 9818/01, ע"פ 8295/02 ביטון נ' סולטן ואח', פ"ד נט(6) 554 (2005); ע"פ 677/83 בורוכוב נ' יפת, פ"ד לט(3) 205 (1985)).

...

לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות ולאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה למחיקת הקובלנה, מאחר שהיא לא מגלה עבירה פלילית.

אוסיף כי אני סבורה שהליך הקובלנה שהוגש נעדר אינטרס ציבורי.

מכל הטעמים הללו, בהתאם להוראת 150 לחוק סדר הדין הפלילי, אני מורה על ביטול הקובלנה נגד הנאשמים.

טרם הדיון קרא בית המשפט את כתבי הטענות, מהם עולה כי הפרסומים שפירסמו הנתבעות 1, 2 ו – 5 אינם שנויים במחלוקת, וטענת הנתבעות היא כי עומדות להן ההגנות שבחוק איסור לשון הרע, ובכללן ההגנה של "אמת דברתי". במהלך דיון קדם המשפט, שהתקיים ביום 08/03/23, קיים בית המשפט שיח מחוץ לפרוטוקול, וזאת בהסכמת הצדדים שנכחו בדיון, קרי בהסכמת התובע ובהסכמת הנתבעות 1, 2 ו – 5.

בין היתר, בית משפט שיקף בפני התובע את חולשת טענתו, ולפיה המישטרה סגרה את התלונות שהגישה גרושתו (בתה של הנתבעת 1) נגדו בעבירות אלימות כלפיה, בהסבירו לתובע, כי אם תעיד גרושתו על אלימות שהפעיל כלפיה ובית המשפט ירחש מהימנות לדבריה, יכול והדבר יבסס לנתבעים טענת הגנה של "אמת דברתי" ולהביא לדחיית התביעה.

מיותר לצין, כי הסכמת התובע לקיים שיח מחוץ לפרוטוקול ולשמוע הצעת פשרה אין משמעה כי בית המשפט יציע הצעת פשרה שמקבלת את מלוא טענות התובע, או כזו שהולמת את מלוא ציפיותיו של התובע.

אין לבית המשפט אלא להפנות שוב לספרו של כב' השופט יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, עמ' 179: "מטרתה של הצעת הפשרה אינה הבעת דיעה לגוף העניין אלא ייעול הדיון בניסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה. ייעול זה של הדיון יכול לכלול התבטאות בדבר העקרונות שעל יסודם ראוי להתפשר בתיק ואף הערכה לכאורית של סכויי התביעה או ההגנה. אין בהערכה זו, ככל שהיא נעשית בשלב מקדמי ועל בסיס לכאורי, כדי להביא לפסילת שופט. ההיפך הוא הנכון – מטיבה של הצעת פשרה היא שתהא מבוססת על הערכה לכאורית של התיק ושל נקודות התורפה והחוזקה שבו. אין בפעילות זו כשלעצמה, משום עילת פסלות". עוד יפנה בית המשפט לדברי כב' הנשיאה, השופטת אסתר חיות בע"א 8624/21 גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ נ' זייצנקו (18/01/22): "נקודת המוצא לדיון שלפנינו היא כי במסגרת קדם משפט רשאי המותב, ולעתים אף מחויב, להביע עמדה לכאורית לגבי הסיכונים והסכויים שעומדים בפני בעלי הדין, כך שהתבטאויות מעין אלו תקמנה עילת פסלות רק במקרים נדירים שבהם מדובר בהתבטאויות בעלות אופי מובהק ונחרץ אשר מלמדות על "נעילת" דעתו של המותב".

...

סוף דבר כפי שהוסבר לעיל, לא מתקיימות נסיבות המצביעות על חשש ממשי למשוא פנים או על כך שדעתו של המותב ננעלה.

לפיכך, לא מתגבשת עילה לפסלות המותב ודין הבקשה להידחות.

אני מורה על דחית הבקשה לפסלות המותב.

בדיון מקדמי שנערך ביום 26.2.2023 הודיעה התובעת על היתנגדות להרחבת חזית שננקטה לטעמה בתצהיר הנתבע: נטען שנכללה בו טענת קזוז שלא נזכרה בכתב-ההגנה; עוד נטען כי עסקינן בטענת קזוז שנסמכת בחלק הארי שלה על טענות שטעונות חוות-דעת בעיניין שבמומחיות לשם הוכחתן, אך הן לא הוגשו וגם בשל כך התובעת מיתנגדת לטענות הללו.

מבחינה מהותית, התנהלותם הדיונית של הנתבעים בעיניין זה ביקשה להשיג להם יתרון לא הוגן שכרוך בעיוות דין לתובעת: כשהוגש תצהיר הנתבע, כבר הונחו בפני בית-המשפט תצהירי עדיה של התובעת, ונשללה מהתובעת – כך ממש, ההזדמנות להתייחס לטענת הקזוז שלא זכתה לביטוי הולם בכתב-ההגנה שהוגש קודם.

...

התוצאה היא גרימת עוול לתובעת ובית-המשפט לא יתיר זאת.

אני קובעת אפוא שטענת הקיזוז שהועלתה בתצהיר הנתבע – על כל מרכיביה, היא הרחבת חזית אסורה מובהקת; נוכח התנגדות התובעת לה שהועלתה בשלב הדיוני המתאים לכך, מנועים הנתבעים ומושתקים מלהסתמך עליה לשם הגנתם.

המשמעות היא שהנתבעים לא העמידו הגנה מפני סכום החוב שלא נכלל בפסק-הדין החלקי; התוצאה היא שיש ליתן פסק-דין לטובתה של התובעת גם בעטיו.

הקפם של כתבי טענות אינו בלתי מוגבל, והדברים הבאים, שנכתבו לפני למעלה מעשור על ידי כב' השופט א' גרוניס, מתארים את התופעה של כתבי טענות ארוכים: "כל המצוי בנעשה בבתי המשפט מודע לכך שבצד גידול במשקל הסגולי של הליכים (ובלא קשר למספרם של ההליכים המוגשים) קיימת תופעה של כתבי טענות, תצהירים, נספחים וכיו"ב המשתרעים על פני עוד ועוד עמודים. נתקלים אנו במסמכים בעלי הקף גדל והולך. במילים אחרות, הניירת מתרבה ומתרבה. שאלה מעניינת היא מה הסיבה לגידול הנמשך בהיקפם של המסמכים המוגשים. יהיו כאלה שיאמרו שהאשם הוא באמצעים הטכנולוגיים המשתכללים מעת לעת, מכונות צלום מהירות ומחשבים, לרבות האפשרות של "גזור" (cut) ו"הדבק" (paste).

קשה להלום כתב טענות באורך כזה, שכולל פירוט עובדתי החורג מגדר הנידרש, ולמעשה הוא כתב סיכומים מורחב.

לטענת גבעון ג'אבר לא הגיש בקשה להתיר לו פיצול סעדים, על אף שציין זאת בסיפא לכתב התביעה, וזאת על דרך של אמירה כללית, מבלי שהוגשה בקשה ומבלי שהוחלט לאפשר את פיצול הסעדים.

...

בסופו של דבר אנו מצויים במצב שבו חלפו שלוש שנים וחצי מאז הגשת התביעה והדיון טרם החל.

לפיכך, אני מחייב את ג'אבר בהעמדת ערובה להוצאות גבעון בסכום של 50,000 ש"ח. ג'אבר יוכל להפקיד את הסכום האמור, או להעמיד שלושה ערבים צדדי ג', תושבי ישראל, בעלי הכנסה חודשית, שעולה על 5,000 ש"ח, שיערבו, יחד ולחוד, לחיובו בהוצאות גבעון עד לגובה הסכום האמור.

סיכום על יסוד האמור: הבקשה שעניינה ניסוח כתב התביעה – נדחית; הבקשה שעניינה תשלום אגרה בחסר – נדחית; הבקשות לדחיית התביעה על הסף – נדחות במובן זה ששמורות לגבעון טענותיו וההכרעה בטענות תעשה בשלב מאוחר יותר של ההליך או בסיומו, בהתאם לאמור לעיל; הבקשה לעניין העמדת ערובה להוצאות – מתקבלת בחלקה בהתאם לאמור לעיל; הבקשה לעניין אורכו של כתב ההגנה מתקבלת ועל גבעון להגיש כתב הגנה מתוקן, כפי שנקבע לעיל.

טענת התובע בכתב התביעה היא "כי הסכם ההלוואה שנחתם עמו ואשר להבטחתו שועבדה דירתו הוא חוזה פסול, משנחתם בידיעת מנהל סניף הבנק שתלוש המשכורת שהתובע הציג מזויף ופיקטיבי וכי התובע מובטל וללא הכנסה פרט לגימלה מביטוח לאומי. התובע טוען כי הסכם ההלוואה הוא חוזה לא חוקי ומנוגד לחוק השליחות ולחוקי הבנקאות, וכי בא כוח הבנק וכונס הנכסים רימו את בתי המשפט בהליכים קודמים משלא גילו שמנהל סניף הבנק ביצע עבירה. במכתב נילווה מלין התובע על כך שלא התאפשר לו בהליכים קודמים שנקט בעיניין להביא ראיות, כי כונס הנכסים עתר לדחייה תביעה קודמת שהוא הגיש מחמת היתיישנות ועל כך שטענתו התקבלה על ידי בית המשפט, הוא עותר לרחמי בית המשפט ומתאר מצב כלכלי, אישי ונפשי חמור בו הוא שרוי בעקבות ההליכים נגדו" (סע' 2 לפסק הדין).

לקראת סיום פסק דין זה אציין, כי כתב העירעור על צרופותיו כולל טיעונים בלשון לא הולמת כלפי המותב קמא.

התבטאויות כאלה אין מקומן במסמך המוגש לבית המשפט (ואולי בכלל), וזאת גם כאשר מדובר בבעל דין לא מיוצג.

הניסוח גם מנוגד להוראת תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 הקובעת כי "כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח". לא נעלם ממני כאבו של המערער על אשר הוא חש כי נגרם לו, אך הדבר אינו מהוה הצדקה לסגנון זה. טענות כאלה גם אינן מסייעות לקדם את עניינו של המערער לגופו של עניין.

...

בהחלטה מיום 21.9.2023, שניתנה על גבי "בקשה להפחתת התשלומים עבור תשלום האגרה ועבור הפקדת העירבון", נקבע: "הבקשה כבר הוכרעה". בהחלטה מיום 28.9.2023 שניתנה על גבי "בקשה לעיכוב ביצוע סגירת התיק על מנת להגיש ערעור על ההחלטה האחרונה שניתנה בתיק", נקבע: "אין מקום להעתר לבקשה. אם יתקבל הערעור ישוב ההליך על כנו. עתה, כאשר לא הופקדו אגרה וערבון למרות חלוף המועד, הערעור נמחק". ההחלטה מיום 20.9.2023 היא אפוא ההחלטה המרכזית לענייננו (ותכונה להלן גם: ההחלטה).

כעולה מפסק הדין, התביעה בבית משפט השלום הוגשה על ידי התובע כנגד המשיב 1 (הבנק), ובה "מבקש התובע לבטל את תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי הבנק ואת ביטול הסכם ההלוואה (אותו מכנה התובע "הסכם המשכנתא") בינו לבין הבנק, מכוחו ננקטים נגד התובע הליכי הוצאה לפועל והוא פונה מביתו" (סע' 1 לפסק הדין).

הבנק דחה את טענות התובע וטען שיש לדחות את התביעה בשל התיישנות ובשל מעשה בית דין לפי שהטענות המועלות בכתב התביעה הועלו על ידי התובע בעבר בהליכים רבים קודמים.

על רקע האמור נדחתה הבקשה, כאשר "לפנים משורת הדין" לא הוטלו הוצאות בעניינה.

די שאחד התנאים אינו מתקיים כדי שדין הבקשה יהיה להדחות.

בשל נסיבותיו האישיות של המערער ולפנים משורת הדין מצאתי לנכון שלא לעשות כן במקרה הקונקרטי, אולם תשומת לב המערער מופנית להשלכות האפשריות של ניסוחים מסוג זה. סוף דבר – דין הערעור להידחות.