התביעה נתמכת בחוות דעת פסיכיאטרית לפיה נגרמה לתובעת נכות רפואית בשיעור של 30% לפי סעיף 34(ב)(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, בגין "הפרעה דיכאונית וחרדתית קשה, תגובתי להאשמות של בכירי המועצה המקומית של מבשרת ציון כלפיה וכלפי בעלה".
יצוין כאן כי כעולה מנספח 1 לבקשה, בעלה של הנתבעת, הנפגע, הגיש תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה כנגד הנתבעת ושני נתבעים נוספים, בטענה לסיום העסקתו לאחר רמיסה גסה של הזכויות המגיעות לו, היתנכלות ממושכת כלפיו, היתנהלות חסרת תום לב ומנוגדת לדין, חדירה לפרטיותו, הכפשתו, הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו הטוב על ידי הנתבעים וכן גרימת עוול כבד ועוגמת נפש רבה.
מאחר וכתב ויתור על סודיות רפואית ותשובות לשאלון המובנה צורפו לתשובת התובעת, אין מקום להדרש לכך בגדר החלטה זו, והתובעת תעביר לנתבעת את התעוד הרפואי הקיים ברשותה ובכלל זאת כלל המסמכים עליהם מסתמך המומחה הרפואי מטעמה בחוות דעתו.
...
בנוסף, וגם כאן, ככל שעילה זו מכוונת לסעד כספי שאינו בגין נזק גוף מכוח עוולת הרשלנות, הרי שהתובעת נדרשה לכמתה ולשלם אגרה מתאימה בגינה, אך לא עשתה כן.
אשר על כן אני מורה על סילוק על הסף של התביעה הכספית שאינה בגדר נזק גוף.
לעומת זאת, וככל שהתביעה נוגעת לנזק גוף אשר התובעת טוענת שנגרם לה כתוצאה מהאירועים המפורטים בכתב התביעה, אני סבורה כי אין מקום להורות על סילוק התובענה על הסף.
סוף דבר
אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף בהיעדר עילה ככל שהיא נוגעת לעילות הכספיות.
