לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 9.7.2014, המערער ביקש מאמו (להלן: המתלוננת) כי תיתן לו כסף, ומשזו סירבה, הוא החל לצעוק עליה: "אם לא תביאי לי כסף אני אהרוג את עצמי". בתוך כך, המערער נטל סכין מטבח והצמיד אותה אל צוארו, תוך שהוא ממשיך לאיים: "אני אהרוג את עצמי". המתלוננת ברחה מבית המשפחה, שם היא מתגוררת יחד עם המערער ואביו (להלן: המתלונן) והתקשרה לחותנה, כדי שהלה ילווה אותה לתחנת המישטרה.
כאן המקום להעיר, כי בשנת 2012 המערער הורשע פעמיים נוספות בעבירות של אלימות במשפחה (תקיפה, איומים והיזק במזיד), בגינן הושתו עליו, בין היתר, עונשי מאסר לריצוי בפועל, וכן עונש מאסר על תנאי בן 10 חודשים.
...
בסופו של דבר, בית משפט השלום הנכבד קיבל את טענת המשיבה לעניין מתחם העונש ההולם בנסיבות, והעמיד אותו על תקופה שבין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים.
אשר על כן, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה לא נתגלתה במערער, בנסיבות העניין ועד לאחרונה, מוטיבציה אמיתית להשתקם.
בהקשר זה, אף מקובלת עלי טענת המשיבה, כי המערער לא הצביע, בגדר המכלול, על טעם מבורר המצריך עריכת תסקיר עדכני בעניינו, וזאת במיוחד לנוכח המועדים שבגדרם נערכו התסקירים האחרונים הנ"ל.
נוכח כל האמור לעיל, וכן בשים לב למועד הקרוב שנקבע לשמיעת הערעור גופו (24.01.2016), ולכך שהמערער כבר נמצא במאסר – סבורני כי בית המשפט המחוזי הנכבד ערך איזון ראוי בין מכלול השיקולים הנדרשים להכרעה, ובדין קבע שאין להיעתר לבקשתו של המערער להפסיק את עונשו בנסיבות המקרה דנן.
סוף דבר – הערעור נדחה.