כאן המקום לחדד ולהדגיש, כי כתב אישום אחד הוגש נגד התובע וזהאדה, כאשר לזהאדה יוחסה עבירת רצח, ואילו לתובע יוחסו עבירות של סיוע להריגה ועבירות בנשק; כאשר נגד ספיה הוגש כתב אישום נפרד, שייחס לו רצח ונשיאת נשק (אעיר, כי סביר בעיניי, שזהו מקור הבלבול של הכתב, דהיינו העובדה שהתובע וזהאדה הואשמו יחד באותו כתב אישום).
...
אין חולק, כי בכתבה נפלה טעות בכך ששמו של התובע צוין כמי שעקב אחר המנוחה, וידא את זהותה והודיע על כך לרוצח, כאשר בפועל מי שעשה פעולות אלו היה אדם אחר;
עם זאת אין חולק, כי נגד התובע הוגש כתב אישום בגין סיוע להריגת המנוחה ועבירות בנשק, וכי בסופו של דבר הורשע התובע (במסגרת הסדר טיעון) בקשירת קשר לחטיפת המנוחה, ונדון לכ-14 חודשי מאסר בפועל.
הוצאות המשפט
כאמור, מצאתי כי דין התביעה להידחות.
רק משום כך שאכן נפלה שגגה ביחס לתובע בפרסום הכתבה, ושגגה זו הייתה יכולה להימנע בנקל אילו נעשתה בדיקה ראויה של העובדות טרם פרסום הכתבה, מצאתי שלא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים, למרות שתביעתו נדחית.
סוף דבר:
התביעה נדחית.
