כתב אישום: רכיבה על שטח הפרדה בניגוד לתמרור

הכביש בו נהג הנאשם 1 היה כביש דו סטרי, בעל שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון המחולק בשטח הפרדה בנוי והנאשם 1 נהג בנתיב השמאלי ביותר בכיוון נסיעתו.

על פי הנטען בכתב האישום, התאונה ומותה של המנוחה נגרמו כתוצאה מרשלנותו החמורה של הנאשם 1, המתבטאת בנהיגתו הרשלנית במקום, אשר לא שם ליבו למתרחש בדרך לפניו, לא הבחין במנוחה ובנאשם 2 בזמן, על מנת למנוע את התאונה, זאת כאשר תנאי הכביש היו טובים: שדה הראייה לפנים בכיוון נסיעתו של הנאשם 1 היה פתוח למרחק רב לפניו, מזג האויר היה נאה ביום התאונה, ראות לילה טובה ותאורת רחוב תקינה, הכביש היה תקין ויבש, הכביש ממוקם בדרך עירונית, בה מותרת הנהיגה במהירות 80 קמ"ש, התמרורים וסימני הדרך בכביש תקינים, ברורים ונראים לעין היטב, ובין הרכב לאופניים לא היו כלי רכב אשר הפריעו לשדה הראיה.

סמוך לאחר מכן היתנגש הנאשם 1 בעוצמה, עם חזית רכבו, בחלק האחורי של האופניים ופגע פגיעה ישירה במנוחה שהיתה רכובה על האופניים, אשר כתוצאה מהתאונה הועפה למרחק של כ-50 מטרים ונחבלה חבלת ראש, פונתה במצב אנוש לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת ונפטרה בבית החולים זמן קצר לאחר הגעתה.

ומאידך אופן רכיבת נאשם מס' 2 , רכיבה רשלנית כמתואר בכתב האישום, כאשר בסמוך למועד היתרחשות התאונה סטה נאשם 2 מקוו נסיעתו לתוך קו נסיעת נאשם 1.

בגמ"ר 875-05-15 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' זינר (פורסם בנבו): הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בנגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, יחד עם סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה.בית המשפט גזר את דינו של הנאשם, בקובעו כדלקמן:"לאחר תום פרשת התביעה הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה ויורשע בעובדות כתב האישום והצדדים יטענו במשותף ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, פיצוי למשפחת המנוח, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ופסילה בפועל. במקרה זה הורשע הנאשם בדריסת הולך רגל על מעבר חצייה. מיתחם העונש ההולם לעבירה זו בנסיבותיה נע בין 8 חודשי מאסר ל-24 חודשי מאסר, פסילת רישיון בין 3-10 שנים, מאסר מותנה ורכיבי ענישה נוספים. בשים לב למיתחם העונש, וגם לאחר שהובאה בחשבון תרומת הרשלנות של המנוח, יש לקבוע כי הסדר הטיעון מצוי בחלקו התחתון של מיתחם העונש ההולם ועל כן אין מניעה לכבדו". עפ"ת 14034-08-15 שירי גנץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 1.12.15) שם קבע בית המשפט המחוזי עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות על מי שפגעה ברוכב אופנוע וגרמה למותו בנסיבות שבהן לא היה חולק כי רשלנותה הייתה נמוכה בהשוואה לרשלנותו הגבוהה של המנוח בשילוב היותה של המערערת אדם נורמאטיבי שיקול לצימצום המרכיב ההרתעתי בגזירת הדין ולהטלת העונש כאמור.

...

"הוועדה סבורה כי בתנאים שיפורטו בהמשך, יש מקום להרחבת השימוש בעבודות שירות כחלופה למאסרים קצרים שמשכם עד תשעה חודשים, המהווים חלק משמעותי מעונשי המאסר המוטלים בישראל. כך, עבודות שירות תוכל לשמש חלופה למקרים בהם מוטלים עונשי מאסר בפועל למי שמורשעים בעבירות בלא מחשבה פלילית (עבירות רשלנות), כמו גם במקרים אחרים בהם עונש מאסר בפועל של חצי שנה עד שנה הולם את חומרתם. בדרך זו ניתן לצמצם את השימוש במאסרים תוך שמירה על עקרונות חוק העונשין, ובפרט שמירה על עקרון ההלימה ומתן משקל ראוי לתכלית השיקומית בענישה" (דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים, (2015) , ע"מ 63-65  לדו"ח).

לאחר שבחנתי את נסיבות התאונה ותוך שנתתי דעתי לרשלנות מצדו של הנאשם כאן , שהצטרפה לרשלנות הנאשם 2 (רוכב האופניים) , כאשר אני לא מקבל את קביעתו של הסנגור כי רוכב האופניים אחריותו לגרם התאונה גדולה יותר, כאשר לטעמי ניתן היה לטעון באותה מידה-את היפוך הדברים, דהיינו, נאשם 1 הוא זה אשר בסופו של יום פגע ברוכבי האופניים שהיו לפניו בדרך, במקום שהיה מואר היטב, הוא היה חייב להבחין בהם מבעוד מועד- ולא הבחין בהם, עד אשר פגע במנוחה וגרם למותה .

לפיכך אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות.

הכביש בו נהג הנאשם 1 היה כביש דו סטרי, בעל שלושה נתיבי נסיעה לכל כיוון המחולק בשטח הפרדה בנוי והנאשם 1 נהג בנתיב השמאלי ביותר בכיוון נסיעתו.

על פי הנטען בכתב האישום, התאונה ומותה של המנוחה נגרמו כתוצאה מרשלנותו החמורה של הנאשם 1, המתבטאת בנהיגתו הרשלנית במקום, אשר לא שם ליבו למתרחש בדרך לפניו, לא הבחין במנוחה ובנאשם 2, בזמן על מנת למנוע את התאונה, זאת כאשר תנאי הכביש היו טובים: שדה הראייה לפנים בכיוון נסיעתו של הנאשם 1 היה פתוח למרחק רב לפניו, מזג האויר היה נאה ביום התאונה, ראות לילה טובה ותאורת רחוב תקינה, הכביש היה תקין ויבש, הכביש ממוקם בדרך עירונית, בה מותרת הנהיגה במהירות 80 קמ"ש, התמרורים וסימני הדרך בכביש תקינים, ברורים ונראים לעין היטב, ובין הרכב לאופניים לא היו כלי רכב אשר הפריעו לשדה הראיה.

סמוך לאחר מכן היתנגש הנאשם 1 בעוצמה, עם חזית רכבו, בחלק האחורי של האופניים ופגע פגיעה ישירה במנוחה שהיתה רכובה על האופניים, אשר כתוצאה מהתאונה הועפה למרחק של כ-50 מטרים ונחבלה חבלת ראש, פונתה במצב אנוש לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת ונפטרה בבית החולים זמן קצר לאחר הגעתה.

יסודות עבירת ה"רשלנות": כתב האישום מייחס לנאשם 1 גרם מוות ברשלנות בנגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

"נסיעתו של רוכב אופניים על הכביש - מחייבת זהירות גם כאשר מדובר בבגיר שנוהג באופן יציב. על המערער היה לצפות גם רכיבה רשלנית, לרבות סטיה לכביש. אפילו הייתי אומרת כי המנוח התרשל בעצם כניסתו לכביש סואן, אין מדובר ברשלנות המנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות המערער לבין התאונה. תרומת רשלנות - אין די בה. בנגוד לטענתו של הסנגור - הזהירות המצופה אינה מחייבת כי נהג הרכב לא "ינתק מבטו מרוכב האופניים" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בפנינו).

...

סיכום והכרעה: נוכח מכלול הראיות שהוצגו בפני, ובנסיבות המקרה דנן של התאונה כפי שהובא לעיל, אין מנוס מלקבוע, כי נאשם 1, נהג בדרך, ללא תשומת לב המתחיבת על פי חוק, מהנוהג בדרך, חלם בהקיץ מסיבותיו שלו,(שעת לילה מאוחרת-עת חזר ממסיבה?), הוא לא הבחין מבעוד מועד ברוכבים שהיו לפניו בדרך,בשעה שהיה חייב להבחין בהם ולנקוט בפעולות שהיה בהם למנוע את התאונה, או למצער להקטין את נזקיה.

אני קובע כי המאשימה הרימה את הנטל הראייתי המוטל עליה, להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר.

סוף דבר, אני מרשיע את הנאשם 1 בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו רכיבה על גבי אופנוע ביום 3.5.18 בשעה 13:55 בכביש 20 בק"מ ה-15 מכיוון דרום, כאשר בנגוד לחוק עלה עם האופנוע על גבי שטח הפרדה המסומן על גבי הכביש (בנגוד לתמרור 815).

...

על מנת לקבוע שמעשה נעשה מתוך הגנה עצמית או בגין "צורך" יש לבחון אם נתמלאו התנאים הקבועים בחוק, והם; שהמעשה היה דרוש באופן מידי להצלת חייו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, וכן התקיים התנאי הנוסף שנשקפה לו סכנה ממשית של פגיעה חמורה בחייו, בגופו או ברכושו שלו או של זולתו.ו השאלה היא, האם הנאשם הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במידה של הקמת ספק סביר, את טענת ההגנה, כאשר המבחן לקיום הגנת הצורך הם שני מבחנים- סובייקטיבי ואובייקטיבי.נ לענייננו: אומר, שגם אם אניח שאכן היה קיים יסוד להניח, שנשקפה לנאשם סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו או חירותו או בגופו או ברכושו, הרי שהתנהגותו בכך שעלה על גבי שטח הפרדה המסומן על גבי הכביש, אכן עמדה בתנאי, שהמעשה היה דרוש באופן מיידי להגנת חייו, חירותו, גופו ורכושו שלו או של זולתו.ב דא עקא, שאני סבורה, כי לא עלה בידו של הנאשם להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת קיומה של סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, חירותו, גופו או רכושו שלו ואף לא של זולתו.

מאחר וסעיף 34כב(ב) קובע כי במקרה שבו מתעורר ספק סביר שמא קיים הסייג לזכות הנאשם, ובמידה וספק זה אינו מוסר, יוחל הסייג לאחריות פלילית, הרי שאני קובעת כי אין המדובר בספק שהינו סביר לצורך החלת הסייג על הנאשם בענייננו, אולם גם אם הייתי מקבלת זאת הרי שתגובת הנאשם אינה אקוויוולנטית לאותה תחושה וסיכנה עצמו ואחרים.

לפיכך, ולאחר שהזהרתי עצמי, לאור העובדה כי הראיות בתיק זה הן בבחינת עדות יחידה אל מול אחרת יחידה אף היא, מצאתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את ביצוע העבירה מעל לספק סביר ואני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של נהיגה תוך כדי מעבר על גבי שטח הפרדה אשר מסומן על גבי הכביש.

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית, לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים החל מיום 1.3.21, לאחר שיוחסה למבקש עבירה של נהיגה במהירות מופרזת – מהירות של 143 קמ"ש בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית 90 קמ"ש בכביש 65 ק"מ 22 ממזרח למערב בשעה 02:13–בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, שנאכפה באמצעות מכשיר ממל"ז. לאחר שימוע שנערך למבקש בפני קצין מישטרה, החליט קצין המישטרה לפסול את המבקש מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

מעיון בתיק החקירה עולה, כי, השוטר רשם בדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום: כי "אני במושב נהג בניידת כחול לבן 206 סטאטי בכביש שירות מתחנת מישטרה עירון לכביש 65 מערב שחזית הניידת לצפון מערב כביש בינעירוני חד סיטרי עם שטח הפרדה בנוי בעל שני נתיבים לכל כיוון בלי תמרורי שינוי מהירות, חלון דלת נהג פתוח אני מפעיל ממל"ז תנועה מיתרחקת כלפי התנועה שנוסעת למערב הבחנתי ברכב הנל שנע בודד בנתיב שמאלי מבין שניים לישר למערב כאשר יש שני אופנועים בנתיב ימני לפני הרכב הנל. כיוונתי את הנקודה האדומה שבעינית הכיוון למרכז אחור הרכב הנל. אחור הרכב הנל גלוי בשלמותו ובבירור שדה ראיה נקי ביני לבין הנל ללא כל הפרעה או מיכשול לזרתי את הנל אשר נקלט במהירות של 148-קמ"ש במקום 90 קמ"ש ובמרחק של 240.8 מטר, מיד יצאתי אחרי הרכב הנל תוך הפעלת אמצעים ראיתי את שלושת אורות הבלם האחורי של הרכב הנל נדלקו איבדתי קשר עין רגעי עם הנל עקב סיבוב אך חודש קשר העין רצוף מיד לאחר הסיבוב ללא כל בעיה עם הרכב הנל היות והרכב הנל בודד מסוגו וצבעו צמצמתי טווח לרכב הנל בצומת ערערה ואחרי הצומת עקפתי את הרכב הנל והאטתי את המהירות ונסעתי במרכז הכביש ותוך לווי שלי הרכב הנל נעצר בתחנת אוטובוס בק"מ19 למערב. ". השוטר ציין גם, כי "תאורת כביש עובדת, ראות טובה, מזג אויר נאה ללא ערפל וללא גשם". כמו כן, נרשמו דברי הנהג: "מה פיתאום, מה אתה עושה עכשיו, 148 זה מהר". עוד צוין בנספח א' לדו"ח, כי היה קו ראייה נקי מהפרעות בין המפעיל לבין רכב המטרה, ההפעלה נעשתה כלפי רכב המטרה שכל חלקיו הניתנים להראות גלויים לעיני המפעיל, כי מרגע זהוי הרכב ובמהלך כל המדידה נקודת הכיוון האדומה כוונה לאיזור מרכז הרכב, כי טווח גילוי רכב המטרה היה 240.8 מטר כשהרכב הנמדד היה בנתיב שמאלי מתוך שני נתיבים כשהוא בתנועה מיתרחקת, וכי בעת הבדיקה לא ירד גשם, שלג ולא היה ערפל, וקטע האכיפה מואר בתאורת רחוב, לפחות 300 מטר.

לא נעלמה מעיני העובדה, כי בעברו של המבקש הרשעה אחת בגין נוסע רכוב על אופנוע ללא קסדה; אולם אני סבורה כי אין בכך כדי לבטל את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, שעה שמדובר בנהג צעיר בן 20 בעל ותק נהיגה קצר משנת 2019, ולנוכח חומרת העבירה ומסוכנותה לנהג עצמו ולמשתמשי הדרך.

...

באשר לשימוע – הקצין הפוסל אפשר למבקש להעלות טענותיו בפניו; ונימק החלטתו, ושקל שיקולים ענייניים וסבירים, לרבות רף המהירות וותק הנהיגה של המבקש; ונימק החלטתו בכך: "מהירות גבוהה מאוד, 53 קמ"ש מעל המהירות המותרת נהג משנת 2019."; ואינני מקבלת טענות המבקש כי נימוק הקצין אינו מספק.

  לסיכום - לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, כאשר לא נעלם מעיני כי הפסילה המנהלית אינה מקדמה על חשבון העונש וכי יש טענות לכשלים בראיות, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

המדובר בתקופת צינון ראויה, ולא שוכנעתי כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית.

וראו דברי בית המשפט בע"ח (מחוזי חיפה) 31129-08-19 כבהא נ' מדינת ישראל, 15.8.19: "דומה כי התערבות של בתי משפט בהחלטות מנהליות של קציני משטרה צריכה להיות מידתית ולא על דרך השגרה ורק אם נפל פגם מהותי ומשמעותי בהחלטת קצין המשטרה. בתי המשפט אינם אמורים לשים עצמם במקום הרשות המנהלית." אשר על כן, הבקשה נדחית.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מסוג בררת משפט לפיו, ב- 11.11.18 בשעה 18:55 רכב הנאשם על גבי אופנוע בצומת הרחובות ז'בוטינסקי- בן גוריון ברמת –גן, בדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה ועבר על שטח ההפרדה, בנגוד לתקנה 36 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

תגובת הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח היתה : " אני רציתי להחנות האופנוע על שטח ההפרדה. פשוט ראיתי שזה צר מדי ואז עברתי. בתל אביב מותר לעבור על שטח הפרדה. מה ההבדל בין שטח ההפרדה לבין מדרכה? בדרך כלל חונים על מדרכה". בבית המשפט חזר הנאשם על עמדתו כי לפי עמדתו,הוא רשאי לרכוב על שטח הפרדה ובלשונו: "אני מצביע על שטח ההפרדה מהמקרה...עליתי על שטח הפרדה ואני מצביע עליו במטרה למזער את ההפרעה להולכי רגל, ואחרי שעליתי, ראיתי שהאופנוע שלי טיפה רחב מדי ועל כן ירדתי וחניתי ממול." לאחר ששמעתי את הצדדים, ואת פרשנותו המיוחדת לחוק, אני קובע כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסות לו בכתב האישום.

בדרך המחולקת על ידי שטח הפרדה, ישתמש הנוהג ברכב או בבעל-חיים בצד שמימין לשטח ההפרדה, לא יעבור אותו ולא יעמיד בו רכב או בעל-חיים אלא אם הותר הדבר על-פי תמרור ובמקום שהותר.

...

תגובת הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח היתה : " אני רציתי להחנות האופנוע על שטח ההפרדה. פשוט ראיתי שזה צר מדי ואז עברתי. בתל אביב מותר לעבור על שטח הפרדה. מה ההבדל בין שטח ההפרדה לבין מדרכה? בדרך כלל חונים על מדרכה". בבית המשפט חזר הנאשם על עמדתו כי לפי עמדתו,הוא רשאי לרכוב על שטח הפרדה ובלשונו: "אני מצביע על שטח ההפרדה מהמקרה...עליתי על שטח הפרדה ואני מצביע עליו במטרה למזער את ההפרעה להולכי רגל, ואחרי שעליתי, ראיתי שהאופנוע שלי טיפה רחב מדי ועל כן ירדתי וחניתי ממול." לאחר ששמעתי את הצדדים, ואת פרשנותו המיוחדת לחוק, אני קובע כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסות לו בכתב האישום.

סוף דבר הן לפי עדות הנאשם והן לפי עדות השוטרת מצאתי כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.