כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ציד חיית בר מוגנת ללא רישיון ציד או היתר- עבירה לפי סעיף 2 ו-14(ב) לחוק הגנת חיית הבר התשט"ו-1955 (להלן: "החוק") , איסור ציד מתוך כלי רכב ממונע - עבירה לפי תקנה 6 (ד) לתקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו – 1976 בנסיבות סעיף 14 (א) לחוק להגנת חיית הבר , תשט"ו – 1955 ואיסור החזקת חיית בר מוגנת - עבירה לפי סעיף 8 (א) (3) וסעיף 14 (א) לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו- 1955 .
הנאשם 4 טען כי ביום הארוע הנטען הוא התלווה ליתר הנאשמים ולא נטל חלק פעיל בפעילות הצייד, אין לו רישיון צייד וסה"כ הוא הצטרף לנסיעה על מנת להעביר זמן ביום צום.
...
לשיטת המאשימה די בראיות שהובאו בפני בית המשפט כדי להביא להרשעת הנאשמים מאחר והמסקנה המפלילה הינה המסקנה ההגיונית היחידה העולה ממכלול הראיות שהובאו והנאשמים לא הביאו בפני בית המשפט ראיות שיש בהם כדי להביא למסקנה סבירה אחרת על בסיס אותו מארג ראייתי (הפנה לע"פ 61831-02-17 נסייר נ' מ"י).
זאת ועוד, לא מצאתי בשלילת הפקח טל את אופן תיאור הציד בידי נאשם 2 , הגם שנסתרת בעדות שני פקחים נוספים, כמובילה למסקנה כי הינו מוטה לרעת הנאשמים , גם אם אין בידי לאמץ דבריו בנושא וניכר כי לכל היותר מדובר בטעות מקצועית ותו לא.
הפקח טל לא דיווח כי ראה כלל הפרטים הנדרשים לצורך הרשעת הנאשמים, לא התרשמתי כי ביקש בעדותו להוסיף על דבריו בדו"ח הפעולה (אשר לא הוצג כראיה) ומכאן , בין היתר, שלא ביקש לסבך הנאשמים שלא כדין.
בהקשר זה אציין כי מעדות הפקח טל עולה כי יכול היה להבחין בנעשה באמצעות המשקפת וגם ללא חוות דעת לעניין ביצועיה ותכונותיה של המשקפת בה עשה שימוש ניתן להבין כי באמצעות זו יכול לראות את שתיאר (לא הוכח בפני בראייה כלשהי מטעם ההגנה שלא כך הדבר) וכי אין בידי לקבוע כי יכול היה להבחין בחוגלה או יונה בודדת ממרחק זה.
אין בידי לקבל טענת נאשם 1, כמו גם שאר הנאשמים כי לא הבחינו ברכב הפקח לוי שעה שעדויות הפקחים לוי ואנגרט נמצאו מהימנות, השניים מסרו תיאור רכב התואם לרכב בו נהג נאשם 1 וגם אם היה בזירה רכב נוסף הרי שהיה לבן ולא בורדו ונאשם 1 תיארו כרכב "פרייבט קטן" (עמ' 145 ש' 10 לפרוטוקול) ולא ג'יפ עם "שנורקל" כפי הרכב בו נהג נאשם 1 ונראה בורח מהמקום.
לאור כל האמור לעיל אני מורה על זיכויים של הנאשמים מחמת הספק.
