כתב אישום: פציעה, החזקת נשק ואיומים בצוותא

החזקת נשק [בצוותא חדא] – לפי סעיף 144(א) רישא יחד עם סעיף 144(ג) לחוק.

במעשיהם המתוארים לעיל, קשרו הנאשמים קשר לבצוע פשע; וכן בצוותא חדא, ייצרו, החזיקו ונשאו נשק; והניחו, בצוותא חדא, חומר נפץ שלא כדין בכוונה להרוס נכס ו/או להזיק לו. כמו כן, במעשיהם המתוארים לעיל, איימו הנאשמים, בצוותא חדא, בפגיעה שלא כדין בגופם וברכושם של המתלוננת ו/או של אחרים ו/או הטילו עליהם אימה, הכל כדי להניעם לעשות מעשה; וכן גרמו, בצוותא חדא, לכך שאדם יקבל כתב איום ברצח.

לאישום החמשי הודה הנאשם כי הייתה לו גישה לדירה המצוינת בכתב האישום, אך לא עשה בה דבר הקשור במטעני חבלה או בנשק או בהחזקת חומרים לצורך כך. לאישום זה טען הנאשם שהודאתו בחקירה ביום 22.02.17 הוצאה ממנו שלא כדין שלא מרצונו החופשי, אלא נגבתה "תוך שימוש בשיטות חקירה בלתי הוגנות במטרה לשבור את רוחו פיתוי והשאה". נאשם 2 אישר כי היו יחסי עבודה בינו לבין נאשם 1 והם נפגשו לא רק בהקשרה של חנות הירקות והפירות שבבעלותו, אך לא הייתה כל קשירת קשר ביניהם ועם אחרים למעשה פלילי.

...

עם זאת ולאחר שבחנתי את הראיות, אני רואה להצטרף לחוות דעת השופט בן יוסף כי נמצאו ראיות נסיבתיות המבססות את הנטען כלפי הררי ועיקרן האינטראקציה בין הררי לבן דוד בתכוף לפעילות בן דוד באישום זה, קרי, הסיורים המקדימים והשיחות בקודים.

בזכות עבודתה המאומצת של המאשימה ומשטרת ישראל, שכללה האזנות, תצפיות, פיענוח צילומים ממצלמות האבטחה, פיענוח הקודים בשיחותיהם המוסוות של הנאשמים, שוכנעתי מעבר לספק סביר במעורבותו של נאשם מס' 2 בביצוע העבירה המיוחסת לו באישום מס' 4.

אירית קלמן ברום, שופטת סוף דבר אשר על כן, על דעת כל חברי ההרכב, פה אחד, הננו מרשיעים את נאשם 1 בכל פרטי האישום ובכל העבירות בהן הואשם (למעט העבירה על פי סעיף 307 לחוק העונשין שכאמור בוטלה) ואילו באשר לנאשם 2 הננו מרשיעים אותו בעובדות ובעבירות נשוא האישום הרביעי.

ת"פ 24163-04-15 מדינת ישראל נ' שיבלי מוראד (27.6.16); נאשם שהורשע בעבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת ונשיאת נשק, איומים, היזק בזדון, פציעה בנסיבות מחמירות ונהיגה ללא רישיון.

נטען שבמקרה הנוכחי היתקיים תיכנון מוקדם שהתבטא הן בהצטיידות בצוותא עם אחר באקדח ותחמושת והן בהגעה למיתחם בו בוצע הירי.

על פי כתב האישום, יוחס למשיבים ביצוע עבירות של החזקה ונשיאת נשק שלא כדין, ירי באיזור מגורים וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

...

בסופו של דבר לא הומלץ על חלופה שיקומית או עונשית כאפשרות העשויה להביא להפחתת הסיכון להישנות עבירות דומות.

מתוך מדיניות הענישה והצורך להחמיר בעבירות נשק הגעתי למסקנה שמתחם הענישה ההולם במקרה זה נבע בין 3 – 5 שנות מאסר בפועל.

נוכח כל האמור הגעתי מצאתי להטיל ענישה כדלקמן: 3.5 שנות מאסר בפועל, שמתקופה זו תנוכה תקופת מעצרו מיום 14.11.20 ועד ליום 31.1.21; מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך 3 שנים שהתנאי יופעל במידה והנאשם יבצע עבירות אלימות או נשק מסוג פשע; פיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪ לתשלום עד ליום 1.10.21.

כתב האישום כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), נשיאה והחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא + (ב) רישא + 29 לחוק העונשין, יריות באיזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א + 29 לחוק העונשין ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 + 29 לחוק העונשין.

במעשים המתוארים לעיל, איים המשיב, בצוותא חדא עם הנאשם האחר, על המתלונן וחבריו בכוונה להפחידם, נשא והחזיק נשק ותחמושת, ירה לעבר המתלונן, אמיר, ספא ואחיו של המתלונן ולעבר ביתו של הדוד בנסותו שלא כדין לפגוע בהם ובשוהים בבית ולגרום להם חבלה חמורה באמצעות קליע וכן ירה מנשק חם באיזור מגורים ללא הסבר סביר.

...

  בענייננו, אני סבור כי לאור העדר כל עבר פלילי לחובת המשיב ובשים לב לכך שהירי לא בוצע במישרין על ידו, וחרף המסוכנות העולה מהמעשים, אין לומר כי יש להגיף את הדלת בפני כל אפשרות לשחרור בחלופה.

לפיכך, אני מורה על הפנייתו של המשיב לשירות המבחן המתבקש לערוך תסקיר מעצר בעניינו.

מובהר בזאת כי על החלופה שתוצע להיות מרוחקת מהכפר דאלית אל כרמל מרחק של לא פחות מ- 50 ק"מ. אני דוחה את הדיון ליום 21/03/2013 שעה 10:00 שעד אז יגיש שירות המבחן התסקיר.

נגד המשיבים – אב ובנו – הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק, הצתה, חבלה במזיד ואיומים.

לטענת המבקשת מדובר במעשים חמורים, חלקם נעשו בצוותא עם אנשים נוספים.

...

בית המשפט נעתר לבקשה משותפת להורות לשירות המבחן לערוך תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים, כשהוסכם לדחות את הדיון בראיות "לשלב הבא". פעם ופעמיים נוספות נדחה הדיון מטעמים טכניים.

באיזון שבין זכויותיהם של המשיבים מזה, והגנה על בטחון הציבור מזה, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים ב-75 ימים מיום 21.4.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 38807-07-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

נגד המערער הוגש כתב-אישום בתפ"ח 260/89 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובו יוחסו לו, בשלושה אישומים נפרדים, עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק, שוד, איומים, חטיפה, החזקה וסחר בסמים מסוכנים.

לפי האמור בסעיף 210 לחוק הנ"ל, חייב בית המשפט לנהוג בכל עניין של סדר-דין, שאין עליו הוראה בחיקוק, בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק, ואם ליישם נורמה זאת למקרה שלפנינו, אין מקום להסקת המסקנה, שההחלטה מראש לשמוע רק חלק מעדי התביעה המשותפים בצוותא יכולה הייתה כשלעצמה לגרום לעיוות-דין (ראה סעיף 80 סיפא לחוק הנ"ל), וכי בית המשפט לא רשאי היה להביא בחשבון את האינטרס הציבורי במניעת העדתם הכפולה של אותם עדים, כאשר אכן נוכח לדעת, כי לא תהיה בכך משום פגיעה במישהו מן הנאשמים.

...

התבטאויות אלה מטרידות מאוד את המערער והסנגור, וסובייקטיבית ניתן להבין דאגה זו. אולם בחינה מדוקדקת של הנאמר בהכרעת הדין בהתייחסות אובייקטיבית לכלל הדברים שוללת אפשרות ממשית, ואף פחות מכך, כי נתגבשו אצל השופט דעה קדומה או מסקנה מסוימת וודאי לא החלטה באשר לאחריות המערער.

לפי האמור בסעיף 210 לחוק הנ"ל, חייב בית המשפט לנהוג בכל עניין של סדר-דין, שאין עליו הוראה בחיקוק, בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק, ואם ליישם נורמה זאת למקרה שלפנינו, אין מקום להסקת המסקנה, שההחלטה מראש לשמוע רק חלק מעדי התביעה המשותפים בצוותא יכולה הייתה כשלעצמה לגרום לעיוות-דין (ראה סעיף 80 סיפא לחוק הנ"ל), וכי בית המשפט לא רשאי היה להביא בחשבון את האנטרס הצבורי במניעת העדתם הכפולה של אותם עדים, כאשר אכן נוכח לדעת, כי לא תהיה בכך משום פגיעה במישהו מן הנאשמים.

אשר-על-כן, לאחר שיקול-דעת מרובה, אני דוחה את הערעור.