במסגרת האישום השלישי מיוחסת למשיב עבירה של סחר בסמים מסוכנים (ריבוי מקרים) לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים.
לצורך הפצת הסם המסוכן ובצוע עיסקאות הסחר בסם המסוכן, החזיק המשיב במכשיר טלפון באמצעותו בוצעה התיקשורת עם הלקוחות.
במסגרת הבקשה נטען כי בידי המבקשת קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות הנשק והסמים המיוחסת לו בכתב האישום ולהוכחת קיומן של עילות מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) וסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים.
נוכח סוג העבירות המיוחסות למשיב, ריבוי מקרים של סחר בסמים מסוכנים, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בכמות מסחרית והחזקה ונשיאה של נשק רב הכולל תת מקלע, פצצת מרגמה וחמישה רימונים שבכוחם להמית אדם, תוך סיכון דיירי ביניין ועוברי אורח ברחוב, אני קובע כי מתקיימת עילת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.
...
במובן זה ההסבר החלופי עליו נסמך בא כוח המשיב אינו מופרך על פניו, אולם הסבר זה נעדר אחיזה ראייתית ממשית ולו בראשית ראיה ובכך עומד כהסבר תיאורטי ורחוק שאין בו לשמוט את הבסיס מתחת למסקנה המפלילה לכאורה.
סוף דבר,
אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות הסמים המיוחסות לו בשלושת האישומים נוכח ההסכמה וכי על יסוד האמור לעיל קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו גם בעבירות הנשק המיוחסות לו באישום הראשון.
נוכח סוג העבירות המיוחסות למשיב, ריבוי מקרים של סחר בסמים מסוכנים, החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בכמות מסחרית והחזקה ונשיאה של נשק רב הכולל תת מקלע, פצצת מרגמה וחמישה רימונים שבכוחם להמית אדם, תוך סיכון דיירי בניין ועוברי אורח ברחוב, אני קובע כי מתקיימת עילת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.