כתב אישום: ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין

סגן הנשיא י' נועם: פתח דבר האישום הנאשם, שהִנו בן 22 ומתגורר בשכונת ג'אבל מוכבר בירושלים, הואשם בכתב-האישום בעבירת ניסיון לרצח – לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), ובעבירת החזקת סכין – לפי סעיף 186(א) לחוק.

...

זאת ועוד אחרת: הודאתו של הנאשם בחקירתו במשטרה, לפיה התכוון לקטול חיים במהלך הדקירה, אף מתיישבת עם דבריו, לפיהם התכוון לבצע את הדקירה במקום שהפגיעה בו אמורה להיות קטלנית; וכפי שהנאשם מסר באמרתו – "רציתי לדקור אותו בצווארו כדי שימות". בהקשר זה ציין הנאשם, כאמור, במענה לשאלה, מדוע לא תכנן לדקור בכתף או ביד: "כי אני לא רציתי לפצוע את היהודי או את השוטר הישראלי, אני רציתי לדקור אותו בצווארו כדי שימות". יתר על כן, את הכוונה לגרום למוות במהלך פיגוע, הבהיר הנאשם באמרותיו בחקירה, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, עת הבהיר, כפי שכבר צוין לעיל, כי מצא את דרך הדקירה בצוואר כדרך אפקטיבית להרוג יהודי או שוטר, זאת לאחר ששלל אפשרויות אחרות שלא היו מעשיות לגביו – "התחלתי לחשוב שאני רוצה לעשות פיגוע... לדקור חייל או יהודי... להיות שאהיד ולהרוג יהודי... חשבתי על פיגוע דריסה, אבל אני לא נוהג, וגם אני לא יודע לירות, בשל כך החלטתי לבצע פיגוע דקירה". מעבר לכך, יש להוסיף את גרסאותיו הסותרות והבלתי אמינות של הנאשם בחקירה הנגדית, אשר תוארו בהרחבה לעיל, ביחס לשאלות – מי נקט נגדו איומים או אלימות, האם הודה במהלך חקירותיו כי כוונתו הייתה "להרוג", ומדוע לא העלה את גרסתו הכבושה בעת חקירת עדי התביעה.

ההכרעה המשפטית העבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 301(1) לחוק העונשין, קובעת כי מי ש"מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם", "דינו מאסר עשרים שנים". מדובר בעבירה מיוחדת, בהיותה עבירת ניסיון עצמאית (ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.15), בפִסקה 58; וע"פ 6468/13 צרפתי נ' מדינת ישראל (3.5.15)), אשר חלות עליה הוראות החלק הכללי של חוק העונשין, ובכללן הוראת סעיף 25 לחוק המגדיר את הניסיון כדלהלן: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". היסוד העובדתי בעבירת ניסיון לרצח מתגבש כאשר המעשה יצא מגדר שלב ההכנה, ומהווה חוליה בשרשרת מעשים שנועדו להביא בסופו של דבר לביצוע העבירה המושלמת – עבירת הרצח בכוונה תחילה.

על-רקע האמור, ניתן להשתמש בהנחות וחזקות שונות המבוססות על נסיבותיו של המקרה, אשר יש בהן כדי להצביע על הלך נפשו של הנאשם, ככלי ראייתי.

החשד נפל על הנאשם, נגדו הוגש בתיק זה כתב אישום בעבירות של ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והחזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

...

כמו חברתי, גם אני סבור כי הוכח כי הנאשם פעל בכוונה תחילה להביא להמתתו של המתלונן.

סיכום לאור כל האמור, אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי, השופטת תמר שרון נתנאל, ולמסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ר. בש, שופטת אשר על כן, וכאמור בהכרעת דינה של כב' השופטת תמר שרון נתנאל, אנו מרשיעים את הנאשם בעבירות של ניסיון לרצח -עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 והחזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

השופט ארנון דראל: כתב האישום נגד הנאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם") ושניים אחרים, הנאשם מס' 2, אוסאמה באסטי, (להלן: "באסטי"), והנאשם מס' 3, אחמד אללו, (להלן: "אללו"), הוגש כתב אישום בגדריו הואשמו בניסיון לרצח – עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

...

זיכוי המערערים מחמת הספק שם, מביא את בא כוח הנאשם למסקנה כי יש לעשות כן אף בענייננו.

די בכך כדי להביא למסקנה שונה במקרה שלפנינו.

סוף דבר על יסוד כל האמור אני מציע לחבריי להרשיע את הנאשם בעבירה של ניסיון לרצח – לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין.

בגין הארוע הועמד הנתבע לדין פלילי וביום 13.07.08 הורשע פה אחד בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום לרבות, בניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין.

...

בנוסף הנני מחייב אותו בתשלום סך של 2,500 ₪ לאוצר המדינה ואף זאת באופן אישי.

ואולם מטרתן אינה רק לכיסוי הוצאות אלא בבחינת "למען ישמעו וייראו..." את התובע החלטתי שלא לחייב בהוצאות וזאת הגם שמקבל הוא גימלה מהמוסד לביטוח לאומי וזאת מאחר שהתרשמתי במהלך עדותו בפניי שמדובר באדם שהפך עקב האירוע המצער לשבר כלי של ממש.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-4 – נדחית.

המבקש הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון שבמסגרתו הודה בעובדות כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום המתוקן) בנסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע לנסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין בצרוף סעיף 31 לחוק העונשין; שתי עבירות של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945; שתי עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; וכן בנסיון כניסה לישראל לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אין בידי לקבל גם את הטענה כי יש להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו, שכן זו ניתנה על רקע טענת באי כוחו שהעונש המירבי הצפוי לו יעמוד על 14 שנות מאסר בפועל.

על יסוד מכלול הנימוקים האמורים, הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית אפוא.