כתב אישום: ניהול עסק ללא רישיון ועיסוק בעסק להשכרת רכבים ללא אישור

ו', 4.2ב' לתוספת לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), התשע"ג-2013, ולגבי האישומים הששי והשביעי, עיסוק בעסק בנגוד לתנאי הרישיון, לפי החיקוק הנ"ל. בגדריו של כתב אישום נוסף שהוגש נגד הנאשם ב-רע"ס (שלום אשקלון) 58065-09-17 מועצה אזורית באר טוביה נגד האדום 6 אירועים בע"מ, הנאשמת, ואייל מלכה, הנאשם (בדיון מאוחד עם ההליכים הנ"ל), נטען, בעקרי הדברים, כי הנאשמת הייתה השוכרת או המחזיקה בקומה ב' ובגג הבניין באיזור תעשייה כנות (גוש 4990/חלקה 41); הנאשם היה בעל השליטה בנאשמת; ביום 22.8.2016 הוגש מטעם הנאשמת בקשה לקבלת רישיון עסק לקומת הגג שנדחתה ביום 28.9.2016 בהיעדר אישורים שונים; ביום 27.12.2016 הנאשמת הגישה רישיון לעסק בקומה ב' להפעלת דיסקוטק, הגשת משקאות משקרים ומזנון, ונימסר לנאשם שעליו להשלים את האישורים החסרים; במאי 2017 נמצא שהנאשמים הפעילו את העסק ללא רישיון כדין; בשימוע שנערך לנאשם ביום 10.6.2017 נקבע כי על הנאשם להמציא את כל האישורים עד ליום 14.6.2017 שאחרת המאשימה תפעל לסגירתו; האישורים לא הומצאו ונשלחה דרישה להפסיק את פעילות העסק; בימים 22.6.2017 ו-6.8.2017 נמצא שהעסק המשיך לפעול חרף דרישות המאשימה; טרם ניתן רישיון לעסק; במקום נמכרו משקות אלכוהוליים ללא רישיון וללא היתר מטעם הועדה המקומית לתיכנון ובנייה באופן שעלול לסכן את בריאות הציבור; הוראות החיקוק לפיהן הואשמו הנאשמים- עיסוק בעסק טעון רשוי ללא רישיון בנגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק וביחס לנאשם בצרוף סעיף 15(2) לחוק רשוי עסקים.

סבורני שאין להקל ראש במידת הפגיעה שנגרמה על ידי הנאשם לאנטרס הצבורי המוגן, בשל ניהול עסקים הטעונים רשוי ללא רישיון עסק כדין, או לפחות היתר זמני, מה גם שתועדו מספר עבירות של ניהול עסק ללא רישיון כדין במשך תקופה של למעלה משנה, כפי שפורט בכתבי האישום (בדיון מאוחד).

...

בנסיבות העניין סבורני שיש מקום להעמיד את מתחם העונש ההולם, בגין העבירות בגינן הורשע על המנעד שבין 10,000 ₪ לבין 35,000 ₪.

סבורני שיש מקום ליחס משקל ראוי לסגירת העסק במשך תקופה ארוכה, וזאת לאחר שניתן לו רישיון כדין, בשל התפרצות נגיף הקורונה, על ההפסדים הניכרים שנגרמו לנאשם ומצבו הכלכלי שאינו שפיר, בלשון המעטה.

בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, סבורני שיש להעמיד את רכיב הקנס על המנעד שבין הרביע השני לשלישי של מתחם העונש ההולם.

דיון והכרעה במבוא להסכם נקבע: "והואיל וברצון השוכר לשכור מאת המשכיר את הנכס בשכירות בלתי מוגנת על מנת להשתמש בו לצורכי מחסן ו/או משרד ו/או מרכז לוגיסטי לתנועת כלי רכב כבדים (כולל בשעות מאוחרות) ו/או מגורי עובדים ו/או כל שימוש אחר לצרכי קיום עסק של סימון כבישים, תמרורים ועוד לפי התפתחות העסק של השוכר (להלן: 'מטרת השמוש בנכס').

טענת התובעים כי מטרת השמוש המוסכמת אינה תואמת את דיני התיכנון והבניה נסמכת גם על כתב אישום שהוגש ביום 13.12.2021 כנגד התובע 2, הנתבעת ומנהלה מר אלירן חזן (נספח ה' לכתב התביעה) בגין עבירות של שימוש אסור ובצוע עבודה אסורה, כאשר גם בכתב האישום חלק מהשימושים מתייחסים לשימוש שהנתבעת עושה במושכר ובנוסף לשימושים הנוגעים לקיום אירועים אשר אין מחלוקת שאינם נוגעים לשימוש שהנתבעת עושה במושכר, אלא, ככל הנראה, לשימושים המבוצעים על-ידי התובע 2.

בסעיף 6 נכתב: "כמנהל עיזבון וכמי שמופקד לשמר את זכויות היורשים בנכסי העיזבון, לא אוכל להניח לעצמי לחשוף את העיזבון להליכים משפטיים, אשר רק יגרמו לנזק לעיזבון וליורשים. בנסיבות אלה, וכמתחייב מן הדין, אני מבקש להודיעכם, כי הואיל וקיימת דרישה מאת רשויות התיכנון לחדול מן העיסוק במשק אשר נעשה בפועל על ידיכם, הנכם נדרשים לחדול מהשמוש הבלתי חוקי הנטען במשק. וככל שהדבר אמור להביא להפסקת 'השכירות' על ידיכם, הנכם נדרשים לעשות זאת ללא דיחוי". הגם שבכותרת המכתב צויין "דרישה לפינוי מושכר והפסקת שימוש חורג", במכתב גופו התובע לא הציב דרישה לפינוי המושכר אלא דרישה שהנתבעת תחדול מהשמוש הבלתי חוקי הנטען.

בע"א 4739/19 ש.י מיטב השקעות ייזום ובנין בע"מ נ' זר תחנות דלק בע"מ (19.7.2020) נדון חוזה שכירות של תחנת דלק והמתקנים הנלווים לו אשר כלל היתייחסות לתדלוק דלק וגז, כאשר חלה מניעה חוקית ליתן רשיון עסק להפעלת מתקן תידלוק בגז.

ראוי היה שהתובעים יבהירו בטיעוניהם מה נעשה על מנת להסיר את השימושים שנטען כי התובע 2 מבצע במקרקעין בנגוד לדיני התיכנון והבניה, במקביל לדרישתם מהנתבעת לעשות כן. אני דוחה את טענת התובע 2 בעדותו כי למרות שהצהיר בהסכם כי השמוש שהנתבעת עושה במושכר מותר בהתאם לדין, הנתבעת ידעה שאין אישור של הוועדה המקומית לשימוש זה וכי הוסכם שהנתבעת תטפל בכך (ע' 6 ש' 28-30), טענה שנטענה בנגוד לקבוע בהסכם ואשר נטענה לראשונה וללא כל סימוכין בחקירה נגדית בנגוד לטענות בכתב התביעה כי הדברים נודעו רק בדיעבד (ראו עדות מנהל הנתבעת ע' 7 ש' 25).

...

ראוי היה שהתובעים יבהירו בטיעוניהם מה נעשה על מנת להסיר את השימושים שנטען כי התובע 2 מבצע במקרקעין בניגוד לדיני התכנון והבניה, במקביל לדרישתם מהנתבעת לעשות כן. אני דוחה את טענת התובע 2 בעדותו כי למרות שהצהיר בהסכם כי השימוש שהנתבעת עושה במושכר מותר בהתאם לדין, הנתבעת ידעה שאין אישור של הועדה המקומית לשימוש זה וכי הוסכם שהנתבעת תטפל בכך (ע' 6 ש' 28-30), טענה שנטענה בניגוד לקבוע בהסכם ואשר נטענה לראשונה וללא כל סימוכין בחקירה נגדית בניגוד לטענות בכתב התביעה כי הדברים נודעו רק בדיעבד (ראו עדות מנהל הנתבעת ע' 7 ש' 25).

בנסיבות המתוארת מעלה ונוכח המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי מקום להידרש לטענות בדבר אי חוקיות השכירות בראי דיני התכנון והבניה, עניין אשר לא הוכח בהליך זה די הצורך וניתן להניח כי יתברר במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגד הצדדים.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

מסקירת עברו של בית העסק עולה שביום 10.6.2019 נערך למשיב שימוע לפני קצין מישטרה בגין ארוע אלימות שהתרחשה בתחומי בית העסק וניתן צו לסגירת בית העסק למשך 30 ימים; בתאריך 21.8.2018 ניפתח עוד ארוע בתחנת קריית גת בגין ארוע אלימות באותו בית עסק, כאשר בעקבותיו ביום 26.8.2018 נערך לבעל העסק שימוע בפני קצין האג"מ של תחנת קריית גת וניתן צו לסגירת העסק למשך 14 ימים; המשיב הפר את צו הסגירה המינהלי בכך שפתח את העסק בנגוד לצוו הסגירה ומשכך הוגש בעיניינו כתב אישום נוסף לבית המשפט בקריית גת ביום 21.5.2019; ביום 24.10.2017 נגזר דינו של המשיב בבית משפט זה, לאחר שהורשע בעבירה של ניהול אותו עסק ללא רישיון ונגזר דינו על ידי מאסר על תנאי, קנס וכספי התחייבות.

ראוי לציין שבקשה קודמת להפסקת העיסוק בבית העסק, לפי סעיף 17 לחוק, הוגשה על ידי המבקשת ביום 8.7.2019, בגדרה של עמ"א 19463-07-19 מדינת ישראל נ' אסמרה (בהתייחס ל-רע"ס 19412-07-19 הקבוע להוכחות בדיון מאוחד עם שלושה הליכים נוספים בעיניינו של המבקש ביום 2.6.2022).

עוד נטען (שם) שביום 26.8.2018, בשעה 10:38 בערך, היתקבל דיווח במוקד 100 לפיו המודיע וחברו נמצאים בעסק, שני אנשים שהגיעו ברכב ניכנסו לעסק, תקפו את חברו ושברו את בקבוק הבירה, וצוין שהמשיב הנו אחד התוקפים.

המשיב, או מי מטעמו, או צד שלישי כלשהו, לא ינהלו בחצרים האמורים עסק טעון רשוי ללא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין, ולא יעבירו לאחר את הבעלות או החזקה בעסק, אלא אם כן בידי אותו אדם רישיון, היתר זמני או היתר מזורז כדין לניהול עסק זה. משטרת ישראל מוסמכת לאכוף את ביצוע ההחלטה באמצעים סבירים, ובכלל זה באמצעות הפעלת כוח סביר ומידתי, ככל שיידרש בשים לב לנסיבות העניין.

...

סבורני שמן הראוי היה לציין את ההחלטה שניתנה ב-עמ"א 19463-07-19 ואת ההיתר הזמני שניתן בהמשך לתקופה קצובה בבקשה הנידונה.

מהמקובץ לעיל, ובשים לב לצבר האירועים, שנסקרו לעיל, במשך תקופה ממושכת, הגעתי לכלל מסקנה שהמשך פעילותו של העסק מסכנת את שלום הציבור, וסבורני שלא ניתן להבטיח את שלום הציבור באמצעות דרך אחרת, ככל שהדברים נראים בשלב זה, ומשכך מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

אני מורה על הפסקת העיסוק בעסק לחלוטין וזאת עד למתן גזר הדין, או עד למועד שבו יזוכה המשיב זיכוי סופי, או עד למתן החלטה אחרת על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת.

בעובדות כתב האישום נטען נגד נאשמת 1 - היא חברה פרטית שעיסוקה אחסנת ומכירת ברזל וחלפים לרכב וכנגד נאשם 2 – הוא מנהלה הפעיל של הנאשמת 1 ובעל המניות בה, כי הם מחזיקים בשטח המשתרע על פני כ- 1,800 מ"ר, מצפון ליישוב אבו סנאן, הידוע כחלקה 8, גוש 18795 (להלן: המקרקעין).

הנאשמת 1 משתמשת במקרקעין שימוש אסור בנגוד לתוכניות החלות עליהם, בכך שהחל מחודש אוגוסט שנת 2019 נעשה בהם שימוש לאחסנת ומכירת ברזל וחלפים לרכב וכן נעשה שימוש במבנים שהוקמו ללא היתר בניה כדין – זאת בזמן שייעוד המקרקעין לפי התוכניות החלות עליהם הוא איזור חקלאי נוף כפרי פתוח ומבנים חלקאיים במחוז צפון (תמ"מ 2/9 ותוכנית ג/ 21904 בהתאמה) ותוך שימוש אסור במקרקעין שבבעלות המדינה.

עוד נטען כי אין ברישיון העסק שניתן לנאשמת 1 ביום 8.8.19 – משמע לאחר הביקור הראשון של המפקח במקרקעין, משום היתר לבצוע שימוש אסור במקרקעין והרישיון שניתן, כך נטען, אינו חוקי בהיותו מנוגד לחוקי התיכנון והבניה.

בהתייחסה לטענת אכיפה בררנית, הפניתה ב"כ המאשימה לחקירתו של נאשם 2, אשר זיהה את הבעלים שהתיר לו לעשות שימוש במקרקעין ללא תשלום בעד השמוש וללא הסכם שכירות כתוב, מתוך 10 הבעלים הרשומים של המקרקעין, אשר זומן לחקירה ולא התייצב.

...

לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושקלתי את טענות הצדדים, אין לי אלא לדחות את טענות ההגנה, על שלוש רגליהן.

ברע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' שבתאי ואח' (10.9.13) העיר בית המשפט העליון בשולי פסיקתו כי קיומו של הסדר אכיפה מנהלי לא מנתק לחלוטין את הזיקה בין העבירות שההסדר חל עליהם לבין ההליך הפלילי הקלאסי וכדוגמה הפנה לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות המסמיך תובע להגיש כתב אישום פלילי 'רגיל' תחת נקיטת הליך מנהלי, זאת לאור קיומן של נסיבות המצדיקות זאת ומטעמים שיירשמו; דוגמה נוספת כאשר הנקנס מודיע שברצונו להישפט על העבירה כי אז "יוגש נגדו כתב אישום ויתנהל הליך פלילי רגיל, שבסיומו הוא עלול להיות מורשע בפלילים (סעיפים 8(ג) ו-13)" (שם, פסקה 29).

סוף דבר טענות הנאשמת 1 באשר לפגם ופסול שנפל בהליך, לאכיפה בררנית ולזיכוי בשל העדר הוכחה לכאורה נדחות.

העסק הופעל ללא רישיון לכל הפחות כשנה ומחצה וגם היום פועל ללא רישיון עסק, ללא היתר זמני כדין ואף פועל ללא אישור של כיבוי אש ובסירוב משטרת ישראל.

המאשימה הציגה הסכם מיום 9.5.23 בין חב' בשם הדי של הבר בע"מ לבין מר רוי שרביט בו נמכר העסק נשוא כתב האישום, בו מופיעה גם הסכמת הנאשמים (מסומן טמ/1) הוצג מייל מיום 18.9.23 שנשלח ממנהלת מח' רשוי עסקים בעריית הרצליה לרוי שרביט בו צוין במפורש כי העסק מיתנהל ללא רישיון עסק כדין (מסומן טמ/2).

מדובר היה במכירה של עסק שנימצא בחוזה שכירות והנאשמת 1 העבירה את הזכויות שלה בהתאם לחוזה השכירות לאותו צד ג' שהוא למעשה ניכנס בנעליה, שילם לה כסף, קנה מלאי ורכוש.

בפסק הדין שניתן אך לאחרונה ברע"פ 2150/23 ארתור קוזנצוב נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (נבו 03.04.2023) קבע בית המשפט העליון כי כי סעיף 16(3) לחוק רשוי עסקים, שעניינו צו סגירה שמופנה כלפי העסק, ולא כלפי בעל העסק, לא נועד אך למקרים של העברה פיקטיבית לצד שלישי, אלא גם למקרים של העברה בתום לב. בית המשפט הטעים כי שיקול מרכזי הוא השיקול המניעתי, שהרי מטרת ההליך השפוטי היא, בין היתר, להוביל להפסקת עיסוק בעסק שמנוהל ללא רישיון למרות שהוא טעון רישיון.

...

לסיכום, ביקשה המאשימה להשית על הנאשמים קנס כספי ברף העליון של מתחם הענישה אותו ציינה, נוכח אופיו של העסק, גודלו והיקפו; ובנוסף, התחייבות כספית להימנע מעבירה למשך 3 שנים וצו סגירה לפי סעיף 16 על כל חלופותיו ומתן הוראה למשטרת ישראל לאכוף את צו הסגירה בהתאם לסעיף 24 לחוק.

לאחר איזון בין השיקולים השונים שפורטו לעיל אני גוזר את העונשים הבאים: על נאשמת 1 - קנס בסך 14,000 ₪ על נאשם 2 - קנס בסך 7,000 ₪.