כתב אישום: נהיגה בשכרות (ריכוז אלכוהול 650 מיקרוגרם)

בגין ארוע זה הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה ובקלות ראש, נהיגה כבלתי מורשה וברכב שתוקף רישיונו פקע וכן נהיגה ללא ביטוח תקף.

עוד נקבע כי "נהיגה בלי רישיון משמעה הסטאטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה, וממילא סיכון הזולת. ומעבר לכך נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזאת, בהעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור" (רע"פ 2666/12 עטאללה נ' מדינת ישראל (23.4.2012)) מדיניות הענישה הנוהגת • בעפ"ת 25225-03-13 גטניס נ' מדינת ישראל הוטל עונש הכולל 4 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח למי שהורשע בנהיגה בקלות ראש וכבלתי מורשה תוך שצוין כי "אין מקום לסליחה ואין מקום לרחמים למי שמבצע עבירה זו לראשונה בחייו. דוקא הגישה הסלחנית שהיתה עד כה למבצעי העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה על ידי בלתי מורשים הביאה לתופעה הרווחת של נהיגה בידי בלתי מורשה ...לפיכך העונש ההולם לעבירת נהיגה על ידי בלתי מורשה, כבר בפעם הראשונה, הוא מאסר בפועל, לא בעבודות שירות, אלא בפועל ממש. התקופה תיגזר מהנסיבות, האם יש עבירות נוספות, מה התוצאות ומה ההשלכות של אותן עבירות ואלה יש להשפיע על אורך תקופת המאסר בפועל". • עפ"ת 32736-03-12 מ"י נ' אבו סבילה נקבע כי מיתחם הענישה ביחס למי מי שנהג בשיכרות (650 מק"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף) וכשהוא בלתי מורשה [ לעניין רכיב המאסר] נע בין מאסר על תנאי לבין שנת מאסר בפועל.

...

נוכח כל האמור בא שירות המבחן בהמלצה להטיל על הנאשם עונש שיאפשר לו לשוב ולקבל טיפול מרפאתי בהתמכרות.

ועוד נקבע בעניין זה כי " העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור." (רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל).

נוכח כל האמור אינני סבור כי קיימת הצדקה בנסיבותיו של מקרה זה לסטות לקולא ממתחם הענישה שנקבע בענייננו או לקבל את המלצת שירות המבחן.

• עפ"ת 32736-03-12 מ"י נ' אבו סבילה ( לא פורסם) נקבע כי מיתחם הענישה ביחס למי מי שנהג בשיכרות (650 מק"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף) וכשהוא בלתי מורשה [ לעניין רכיב המאסר] נע בין מאסר על תנאי לבין שנת מאסר בפועל.

• עפ"ת 33735-04-14 מקאווה נ' מ.י. ( לא פורסם) – נקבע כי מיתחם הענישה לעבירה אפשר שהוא מחזיק גם עונש של מאסר בפועל, אך איננו מתחיל בו. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, אלה לא פורטו בכתב האישום והצדדים לא הרחיבו בעיניין זה. לאור כל האמור, מיתחם העונש ההולם בעבירה של נהיגה כבלתי מורשה נע בין מאסר מותנה בין 6 חודשים ל-2 שנים, פסילה בת 8 חודשים, פסילה מותנית ורכיבי ענישה נוספים לבין מאסר בפועל עד שנה, מאסר מותנה בין 12-15 חודשים ל- 3 שנים, פסילה בת 20 חודשים, פסילה מותנית ורכיבי ענישה נוספים.

...

ב"כ המאשימה בטיעונו לעונש מדגיש את חומרתה של העבירה בה הורשע הנאשם, את העובדה כי הנאשם מורשע זו הפעם השנייה באותה עבירה ואת האמור בתסקיר שירות המבחן ולפיה הנאשם כלל לא הפנים את חומרת התנהגותו גם בפעם השנייה.

• עפ"ת 33735-04-14 מקאווה נ' מ.י. ( לא פורסם) – נקבע כי מתחם הענישה לעבירה אפשר שהוא מחזיק גם עונש של מאסר בפועל, אך איננו מתחיל בו. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, אלה לא פורטו בכתב האישום והצדדים לא הרחיבו בעניין זה. לאור כל האמור, מתחם העונש ההולם בעבירה של נהיגה כבלתי מורשה נע בין מאסר מותנה בין 6 חודשים ל-2 שנים, פסילה בת 8 חודשים, פסילה מותנית ורכיבי ענישה נוספים לבין מאסר בפועל עד שנה, מאסר מותנה בין 12-15 חודשים ל- 3 שנים, פסילה בת 20 חודשים, פסילה מותנית ורכיבי ענישה נוספים.

רביעית, יש להביא בחשבון את העובדה כי הנאשם ריפא את הפגם בעטיו הוגש כתב האישום והוא כעת מורשה לנהיגה והסיכון כי עבירה זו תישנה – אינו רב. מנגד, ולצד החובה, יש להביא בחשבון את העובדה כי מדובר בעבירה שנייה מסוגה של נהיגה בזמן פסילה בה מורשע הנאשם.

נוכח כל האמור, אני מוצא להטיל על הנאשם, בגדר מתחם העונש שהוצג, את העונשים הבאים: מאסר בן 4 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות כאמור בחוות דעת הממונה על עבודות שירות.

רקע נגד המשיב, נהג חדש בעת העבירה, הוגש כתב אישום המייחס עבירה של נהיגה בשיכרות לאחר שבגופו נמצא רכוז אלכוהול של 650 מ"ג לליטר אויר נשוף.

...

ברע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל, נקבע לצורך הוכחת יסוד "הנהיגה" בעבירה של נהיגה בשכרות כי המבחן הוא מבחן "השליטה האפקטיבית" ברכב ובלשונו של בית המשפט העליון: " נראה לי כי המבחן הנכון לפרשנות המונח "נהיגה" בענייננו הוא מבחן השליט האפקטיבית על אמצעי הפעולה של הרכב.

לאור האמור, אני סבור כי קיימת ראיות לכאורה גם לעניין יסוד "הנהיגה" בעבירה המיוחסת למשיב.

נוכח חומרת המקרה בנסיבותיו כאמור לעיל, אני סבור כי הבקשה בדין יסודה.

  הצוו ניתן בהקשר לדו"ח מישטרה 27250067413, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשיכרות, לאחר שבגופו נימצאו 650 מקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף, בבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף". הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול מהיום.

...

מסוכנות המשיב נלמדת גם מהעבירה המיוחסת לו, אשר בהקשר לה נאמר בבש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".   בבש"פ 6085/10 בן שטרית נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' פרוקצ'יה: "סמכות פסילת רישיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה". בב"ש 92071/08 קוזיאל נגד מדינת ישראל, נאמר: תכלית הפסילה המנהלית היא לאיין מסוכנות של מי שהיה מעורב בביצוע עבירה חמורה על פקודת התעבורה ותקנותיה, ונהיגה בשכרות הינה אחת העבירות החמורות בפקודת התעבורה.

  מכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת פסילתו המנהלית של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ועל פי ההלכה הנוהגת, קוצבת את משך הפסילה לתקופה של 10 חודשים ממועד תחילת הפסילה המנהלית.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של נהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה על פי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל –1970; נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים, בנגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 ( להלן: "פקודת התעבורה); סרוב להגיד שם או מען והיגדת שם או מען כוזבים, עבירה לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה ; נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה ונהיגה בשיכרות (אויר נשוף בנגוד לסעיפים 62(3) ו- 39א לפקודת התעבורה.

ב"כ המבקשת, הדגישה את חומרת העבירות המיוחסות למשיב ובכלל זה את רמת השכרות הגבוהה בה נהג, הפניתה לעברו הכולל הרשעה בעבירה דומה בשיכרות ברמה גבוהה של 650 מקרוגרם לליטר אויר נשוף בשנת 2015, לכך שטענות בדבר מצבו האישי נטענו עוד בהליך בשנת 2015, ולעובדה שעשרים יום בלבד חלפו ממועד קבלת ההחלטה האחרונה בעיניינו של המשיב.

...

לעניין זה, בחינת "חלוף הזמן" בנסיבותיו הקונקרטיות של המשיב, מלמדת כי תקופת עשרים ואחד הימים שחלפו מתחילת מעצר הבית שלו מהווה די זמן במקרה זה. לאחר קביעת מסקנה זו, הרי שמצאתי טעם רב בחשש שהובא על ידי המבקשת מהנימוקים שהעלתה בטיעוניה.

ההתחייבות תיחתם עד יום 4.5.23, בשעה 14 ולא תהווה תנאי לכניסת החלטתי לתוקף.

לאור עתירתה של המשיבה, הרי שביצוע החלטתי יעוכב לפרק זמן של ארבעים ושמונה שעות ממועד מתן ההחלטה.