כתב אישום: נהיגה בשכרות וטענת הגנה מן הצדק

טענת הגנה מן הצדק, כמצוות הדין ובשל אופי הטענה, נטל הוכחת התשתית העובדתית לביסוסה מוטל לפתחה של ההגנה (ראו: ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776, 848 – 849 (2005); יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים – הדין בראי הפסיקה, חלק שני כרך א בעמ' 1347, והפסיקה הנזכרת שם (הוצאת דיונון, 2009)); ועל פי הפסיקה, דינה של טענת הגנה מן הצדק, המחייבת הנחת תשתית עובדתית, להתברר במהלך שמיעת הראיות.

באשר למזכר – לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בעניינינו, אני סבורה כי התווספות המזכר אינה עולה כדי פגיעה בעקרונות הצדק ובהגינות המשפטית, לפי המבחן התלת-שלבי, כפי שיובהר להלן: מבלי להכריע בשאלה האם מדובר בהשלמת חקירה פסולה (כטענת ההגנה) או מענה לבקשת ההגנה (כטענת המאשימה); הרי שגם אם נניח, לצורך הדיון, כי נפל פגם בהתנהלות המאשימה, וניתן לעבור לשלב השני של המבחן התלת-שלבי,- הרי שלא מדובר בפגם חמור או מהותי, ועוצמת הפגם אינה גבוהה; ובאיזון בין האינטרסים הרלוואנטיים השונים, לרבות האנטרס הצבורי לבירור האשמה נוכח חומרת עבירת הנהיגה בשיכרות ומסוכנותה למשתמשי הדרך, והאנטרס של הנאשמת להליך הוגן ואי פגיעה ביכולתה להיתגונן כראוי; ובשים לב לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, לרבות הנסיבות שהביאו למזכר, מידת האשם הרובץ על המאשימה, והשלב ההתחלתי שבו נמצא המשפט בטרם נימסרה תשובה לכתב האישום - איני סבורה כי התווספות המזכר לתיק החקירה תוביל למצב שבו המשך ניהול ההליך כנגד הנאשמת כרוך בפגיעה חריפה בתחושות הצדק וההגינות, או בפגיעה בהוגנות ההליך; והמקרה דנן אינו מצדיק את הסעד הקיצוני של ביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק, במיוחד בטרם נשמעו ההוכחות.

...

באשר למזכר – לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בענייננו, אני סבורה כי התווספות המזכר אינה עולה כדי פגיעה בעקרונות הצדק ובהגינות המשפטית, לפי המבחן התלת-שלבי, כפי שיובהר להלן: מבלי להכריע בשאלה האם מדובר בהשלמת חקירה פסולה (כטענת ההגנה) או מענה לבקשת ההגנה (כטענת המאשימה); הרי שגם אם נניח, לצורך הדיון, כי נפל פגם בהתנהלות המאשימה, וניתן לעבור לשלב השני של המבחן התלת-שלבי,- הרי שלא מדובר בפגם חמור או מהותי, ועוצמת הפגם אינה גבוהה; ובאיזון בין האינטרסים הרלוונטיים השונים, לרבות האינטרס הציבורי לבירור האשמה נוכח חומרת עבירת הנהיגה בשכרות ומסוכנותה למשתמשי הדרך, והאינטרס של הנאשמת להליך הוגן ואי פגיעה ביכולתה להתגונן כראוי; ובשים לב לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, לרבות הנסיבות שהביאו למזכר, מידת האשם הרובץ על המאשימה, והשלב ההתחלתי שבו נמצא המשפט בטרם נמסרה תשובה לכתב האישום - איני סבורה כי התווספות המזכר לתיק החקירה תוביל למצב שבו המשך ניהול ההליך כנגד הנאשמת כרוך בפגיעה חריפה בתחושות הצדק וההגינות, או בפגיעה בהוגנות ההליך; והמקרה דנן אינו מצדיק את הסעד הקיצוני של ביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק, במיוחד בטרם נשמעו ההוכחות.

באשר לתיקון כתב האישום – לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בענייננו, אני סבורה כי הודעת המאשימה על תיקון כתב האישום אינה עולה כדי פגיעה בעקרונות הצדק ובהגינות המשפטית, לפי המבחן התלת-שלבי, כפי שיובהר להלן: 13.1 שלב ראשון - זיהוי הפגם שנפל בהליך ועוצמתו - על פי הוראת סעיף 91 לחוק סדר הדין הפלילי, עד לתחילת המשפט והקראת כתב האישום רשאית התביעה לתקן את כתב האישום, לפי שיקול דעתה, במסירת הודעה לבית המשפט, ותיקון כתב האישום אינו טעון רשות, ולבית המשפט אין סמכות של התערבות בהודעת התיקון.

בהקשר זה מקובלת עלי הגישה שבוטאה בתפ"ח (מחוזי ב"ש) 33171-05-14 מדינת ישראל נ' משה רובין (פורסם בנבו, 07.05.2015), שעל פיה "אינני מוצא כל מקום לטענות על כי הבקשה לתיקון באה לאחר הליך גישור ופגישות בין הצדדים. המבחן בשאלה אם לאפשר תיקון כתב אישום הינו במסגרת ההוראות המפורטות לעיל, ואין לטענות האמורות כל היבט אשר יהיה בו לכשעצמו כדי למנוע תיקון כתב אישום.". וראו גם ת"פ (מחוזי י-ם) 12158-06-15 מדינת ישראל נ' יונתן ברוכים, (פורסם בנבו, 18.01.2016) בפסקה 52-53.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב אישום, וביטול תיקון כתב האישום, מחמת הגנה מן הצדק, נדחית.

החומרים שנתבקשו באותה בקשה הם אלה: כתבי אישום אשר הוגשו בשבע השנים האחרונות ולחילופין בשלוש השנים האחרונות בגין נהיגה בשיכרות כאשר ישנה באחת הנשיפות שבאחד מהפלטים תוצאת נשיפה של פחות מ- 290 מק"ג (או פחות מ- 100 מק"ג באוכלוסייה מיוחדת); נוהלי המישטרה בדבר העברת החשוד לנטילת דגימת דם חלף בדיקת נשיפה; דו"ח הפקת לקחים מתיק 7612-03-12, המדובר בתיק בו היו נסיבות זהות לחלוטין אשר הסתיים בזיכוי.

כבר נפסק על ידי בית המשפט העליון כי ההליך המתאים לדיון בבקשה כבעניינינו לקבלת נהלי אכיפה ונתונים סטטיסטיים בדבר אכיפה לצורך הוכחת טענת הגנה מן הצדק לרבות טענה בדבר אכיפה בררנית הוא הליך לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי (ראו: עע"מ 2668/15 מדינת ישראל נ' וייס (פורסם בנבו, 18.11.15)).

בבש"פ 2242/16 מדינת ישראל נ' מזרחי (פורסם בנבו, 31.03.16) נתבקשה קבלתם של כל תיקי החקירה וכתבי האישום שהוגשו על ידי רשויות האכיפה ב- 3 שנים האחרונות בעיניין הברחת ביצים מאזורי הרשות לשטחי ישראל וזאת לשם ביסוס טענה בדבר קיומה של הגנה מן הצדק לרבות טענה בדבר אכיפה בררנית.

...

בנסיבות אלה, לאור פסיקת בית המשפט העליון, אני דוחה את הבקשה בנקודה זו. נוהלי המשטרה לעניין זה טוענת המאשימה כי אין בכך רלוונטיות להגנת הנאשמת שכן הסמכות להחליט על אופן הבדיקה הינה של השוטר בשטח וזאת בהתאם לחוק.

במקרה דנן, אני סבור כי זהו המסלול הנכון ובית המשפט המוסמך לדון בעתירה, הוא בית המשפט המנהלי לבחינת עתירה לקבלת נהלים פנימיים של גוף ממשלתי קרי; נהלי אגף התנועה במשטרת ישראל כמובן אם פנייתו לרשות המוסמכת לקבלת החומר נתקלת בסירוב.

בנקודה זו אני מקבל טענת המאשימה כי מדובר בתרשומת פנימית ומשלא נערך דו"ח שכזה הרי אין רלוונטיות לבקשה.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה על כל חלקיה.

ואלה העובדות הצריכות לענין: כנגד הנאשם הוגש ביום 15.3.19 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשיכרות, עבירה מיום 15.2.19.

בדיון מיום 17.11.19 העלה ב"כ הנאשם טענה להגנה מן הצדק, מן הטעם שנטען, כי ביום 14.5.19 הגיע למשרדי המאשימה וניהל דין ודברים במגמה להגיע להסדר, ושטח בפני המאשימה את חולשת הראיות (בין היתר העדרו של מפעיל הינשוף מרשימת העדים); וכי התביעה נהגה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות כאשר זמן קצר לאחר הפגישה הגישה בקשה לתיקון כתב האישום להוספת עד תביעה לרשימת העדים לאור הדברים שהסניגור הביא בפניה בפגישה, ובשל כך זוהם ההליך המשפטי, נפגעה תחושת הצדק של הנאשם, ונפגעה פגיעה חמורה זכותו של הנאשם להליך הוגן.

...

בהקשר זה מקובלת עלי הגישה שבוטאה בתפ"ח (מחוזי ב"ש) 33171-05-14 מדינת ישראל נ' משה רובין (פורסם בנבו, 07.05.2015), שעל פיה "אינני מוצא כל מקום לטענות על כי הבקשה לתיקון באה לאחר הליך גישור ופגישות בין הצדדים. המבחן בשאלה אם לאפשר תיקון כתב אישום הינו במסגרת ההוראות המפורטות לעיל, ואין לטענות האמורות כל היבט אשר יהיה בו לכשעצמו כדי למנוע תיקון כתב אישום.". וראו גם ת"פ (מחוזי י-ם) 12158-06-15 מדינת ישראל נ' יונתן ברוכים, (פורסם בנבו, 18.01.2016) בפסקה 52-53.

שלב שני - האם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגם, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות בענייננו, אני סבורה, כי לא נפגעה זכותו של הנאשם להליך הוגן.

לפיכך, אני דוחה את טענתו המקדמית של הנאשם להגנה מן הצדק.

בית המשפט העליון דחה טענות, שבשל הכפילות בכתבי אישום באותו ארוע עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק.

יתרה מכך, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשם בתיק דנן, האנטרס הצבורי בהעמדה לדין בגין נהיגה בשיכרות גובר על האנטרס הפרטי של הנאשם לעמוד לדין פעם אחת; תוך שהנאשם יוכל לטעון, אם יהיה בכך צורך בעתיד, להקלה בעונשו, נוכח מצב הדברים האמור; וטענות אלה יילקחו בחשבו בעת גזירת העונש, במידה ויורשע הנאשם בתיק זה. לפיכך, הבקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, נדחית.

...

בישיבת הקראה מיום 25.11.20 התייצב הנאשם וביקש דחיה על מנת לדאוג לייצוג עו"ד מטעמו; ובישיבות נדחות לא התייצב הנאשם והוצאו כנגדו צווי הבאה.

בית המשפט העליון דחה את עתירת המבקש לקבלת הטענה בדבר "הגנה מן הצדק", ולביטול כתב האישום אשר הוגש נגדו בגין עבירות מע"מ. נקבע, כי: "על פניו ניכר, כי אין עניינו של המבקש נכנס לגדרה של "ההגנה מן הצדק". נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי כאשר שוקלים זה מול זה את האינטרס של המבקש לעמוד לדין פעם אחת בגין אותה מסכת עובדות, ואת האינטרס הציבורי בהעמדתם לדין של עברייני מס, כף המאזניים נוטה לטובת האחרון.

יתרה מכך, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לנאשם בתיק דנן, האינטרס הציבורי בהעמדה לדין בגין נהיגה בשכרות גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם לעמוד לדין פעם אחת; תוך שהנאשם יוכל לטעון, אם יהיה בכך צורך בעתיד, להקלה בעונשו, נוכח מצב הדברים האמור; וטענות אלה יילקחו בחשבו בעת גזירת העונש, במידה ויורשע הנאשם בתיק זה. לפיכך, הבקשה לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, נדחית.

רקע עובדתי וטענות הצדדים במקרה שבפני, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בשיכרות בנגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו – 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת תעבורה") ותקנה 169א(1) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") .

מאחר וב"כ הנאשם הציג את טענתו כטענה מקדמית, הרי שלהשלמת בדיקת הסוגיה יש לבחון להבנתי האם חוסה טענתו תחת כנפי סעיף 149(3) לחסד"פ, הקובע: "פגם או פסול בכתב האישום". בחינת הסוגיה תערך בהתאם לעקרונות שנקבעו בסוגיית ההגנה מן הצדק בפסק דינו המכונן של בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 4855/02‏ מדינת ישראל נ' בורוביץ, (פ''ד נט(6) 776) (להלן: עניין בורוביץ) בהתאם לעניין בורוביץ בחינתה של טענת הגנה מן הצדק תערך בשלושה שלבים.

...

העדיפות הניתנת לפישוט הפרצודורה בעבירות תעבורה בשילוב העובדה שלגבי דוחו"ת מסוימים נקבע שאין חובה למוסרם על אתר, מובילה למסקנה אפשרית לפיה עונה מסירת כתב האישום המתוקן בבית המשפט על דרישת המסירה הנקובה בסעיף 91.

לאור כל האמור לעיל, הרי שבצד חשיבות הדיון בטענת ב"כ הנאשם לאור הצורך של רשויות המדינה לבחון את עצמן מעת לעת, לא מצאתי כי טענתו נופלת בגדרי טענה מקדמית בהתאם לסעיף 149 לחסד"פ. לנוכח כל האמור בהחלטתי, הרי שמצופה מהנאשם להשיב לאשמה בדיון ההקראה הבא שיערך בתיק.