כתב אישום: נהיגה ברכב לא תקין (תקנה 308(א))

ההחלטה על איסור השמוש ברכב ניתנה לאחר ששוטר הבחין ברכב בנסיעה בכביש 6 ק"מ 177 כיוון מצפון, ובשקילה של הרכב נמצא כי משקלו הכולל של הרכב הנו 18,160 ק"ג העולה ב-21.147% מעל המותר שהוא 14,990 ק"ג, ונמסרה בשל כך הזמנה לדין וכתב אישום בה יוחסה לנהג עבירה של נהיגה ברכב והובלת מטען חורג, בנגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה.

בנוסף להודעת איסור השמוש ברכב, ניתנה כנגד הנהג הודעת תשלום קנס בגין נהיגה ברכב לא תקין, לאחר שהרכב נבדק על ידי שוטר שהוא בוחן תנועה ונימצא כי איננו תקין ובשל כך נאסר השמוש ברכב לפי תקנה 308(א) לתקנות התעבורה.

...

ראה גם ע"ח (מחוזי מרכז) 8397-06-17 קבוצת אלון בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.06.2017): "אינני מקבל את טענות העוררת, לפיהן יש לבטל את הודעת איסור השימוש מהטעמים המפורטים בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה. עיון בחומר החקירה מלמד, לכאורה, כי הנהג הסיע את הרכב אשר בבעלות העוררת, לאחר שהועמס בסחורה על ידי מי מטעמה ובמקום ביצוע ההעמסה לא היה משקל ולכן לא הייתה לו היכולת, או האמצעי למדוד את משקלה עובר לנסיעה. כמו כן, נחזה כי הנסיעה בוצעה מטעם העוררת ועל פי הוראותיה. בנסיבות אלו, נחזה כי העוררת לא הצביעה על נימוק ממשי המלמד כי נהג הרכב פעל בניגוד להוראותיה ולא מצאתי טעם של ממש להנחה כי עשתה כל שלאל ידה כדי למנוע את ביצוע העבירה." נהיגה תוך הובלת מטען חורג הינה עבירה חמורה שיש בה כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך, כפגיעה ביכולת השליטה ברכב ובבלמיו.

באשר לקיומן של נסיבות אחרות המצדיקות ביטול האיסור על שימוש ברכב - הנני ערה לטענה, כי הרכב משמש את המבקשת בעסקה, ואולם משקל האינטרסים הציבוריים של שמירה על שלום ציבור המשתמשים בדרך והרתעת נהגי רכבי המשא המובילים מטענים חורגים, צריך שיהא מכריע במקרה זה. ראה ע"ח (מחוזי חי') 36394-08-15 סועד עלי נ' מדינת ישראל לשכת תביעות תעבורה חיפה (פורסם בנבו, 20.08.2015): "הזכות והצורך של העורר להתפרנס אינם גוברים על החובה לשמור על בטחון הציבור." וראה גם ע"ח (מחוזי חיפה) 70323-01-19 מיט 2 איט בע"מ נ' מדינת ישראל, 5.2.19: "מקובלת עליי אף קביעתו של בית משפט קמא כי למרות הפגיעה בעיסוקיה של העוררת יש צורך בשמירה על הציבור ומניעת סכנה העולה מהשימוש המבוצע ברכב מושא הערר." אכן, הטלת איסור שימוש ברכב נושאת משמעויות כלכליות, וישנה פגיעה מסויימת בעיסוקה של המבקשת.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נהיגה ברכב שעליו נימסרה הודעת אי שימוש על ידי שוטר שהוא בוחן תנועה, בנגוד לתנאים שפורטו בהודעה, בנגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

כאמור, הבוחן העיד שלא ביטל את רישיון הרכב, והדבר מצוי בסמכותו, ועל כן לא מצאתי שבהותרת הסעיף בהודעה יש כדי להטיל פגם בעדות הבוחן לגבי מהלך העניינים בארוע.

בתגובתו לדוח, מיום 6.7.18 (ת/1) נרשם: "הייתי היום רוצה לתקין את הצמיגים מקדימה", ובתגובתו בדוח העיכוב מיום 6.7.18 (ת/2) מסר: "אני רוצה להחליף צמיגים מקדים רק היום". כמובן שטענתו שהיה בדרכו לתקן את הליקויים אין בה כדי להצביע שעשה כל שניתן למניעת העבירה, שהרי היה עליו לעשות כן, כאמור בהודעה, עד יום 22.4.18.

יצוין שההנחיות לא הוגשו, במסגרת הדיון, המאשימה לא מסרה התייחסותה אליהן, ובהיעדר בהירות לגבי תוקפן, אין מקום שאתייחס לטענה זו. כך גם טענת ההגנה שכעולה מסעיף 308(א) לתקנות התעבורה על רשות הרשוי לרשום ברישיון הרכב הערה בדבר הודעת אי השמוש שניתנה, ומכאן שעל הבוחן, גם כשרישיון הרכב אינו מעוכב, ליטול את רישיון הרכב ולהביאו לרשות לצורך רישום זה - נדחית.

...

יצוין שההנחיות לא הוגשו, במסגרת הדיון, המאשימה לא מסרה התייחסותה אליהן, ובהעדר בהירות לגבי תוקפן, אין מקום שאתייחס לטענה זו. כך גם טענת ההגנה שכעולה מסעיף 308(א) לתקנות התעבורה על רשות הרישוי לרשום ברישיון הרכב הערה בדבר הודעת אי השימוש שניתנה, ומכאן שעל הבוחן, גם כשרישיון הרכב אינו מעוכב, ליטול את רישיון הרכב ולהביאו לרשות לצורך רישום זה - נדחית.

לסיכום, ממכלול הראיות השתכנעתי שהנאשם נהג ברכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש על ידי בוחן, בניגוד לתנאים שפורטו בהודעה, והנאשם לא הוכיח שעשה כל שניתן למניעת העבירה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, נהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת אי שימוש על ידי בוחן, בניגוד לתנאים שפורטו בהודעה.

דוח בגין נהיגה ברכב לא תקין (דוח שמספרו 90121056452) ודוח נוסף מסוג בררת משפט בגין נהיגה ללא חגורת בטיחות (דוח שמספרו 90121056445) בנגוד לתקנות 308(א) ו-83ב(א) בתקנות התעבורה בהתאמה.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 קובע כי: " משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט" סעיף 80 לחוק העונשין קובע שתי עילות חלופיות לפיהן רשאי ביהמ"ש להורות על פסיקת הוצאות ופיצויים לנאשם שזוכה או בוטל נגדו כתב האישום במשפט פלילי.

...

לאחר שבחנתי את הסכומים המופיעים בתקנות הפיצויים, ובחנתי את הנזקים והטרחה שנגרמה למבקש בפרשה זו, על רקע כמות הדיונים שהתקיימה בפועל והערכת הזמן שהשקיעו המבקש ובא כוחו בפרשה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה פיצוי בסך 2000 ₪ יישקף את הסכום הסביר והראוי.

לפיכך, החלטתי לחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות בסך של 2000 ₪ אשר ישולמו לו תוך 90 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ואלה העובדות הצריכות לענין: עסקינן בכתב אישום כנגד 8 נאשמים בגין עבירות נהיגה ברכב לא תקין שהוחלט לאסור את השמוש בו בנגוד לתקנה 308(א) לתקנות התעבורה, חריגת משקל בנגוד לתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה, נהיגה ברכב לא תקין בנגוד לתקנה 27(ב) לתקנות התעבורה, והתנהגות המסכנת חיי אדם בנגוד לתקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 27ב לפקודת התעבורה ובקשר עם תקנה 14 ותקנה 162 (א)+(ב) לתקנות התעבורה.

...

נקבע, כי "המרכז בבחינת בקשה לתיקון כתב אישום הינו בשאלה האם ניתנת לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן, בעקבות התיקון. מובן שלשלב הדיוני בו מוגשת הבקשה חשיבות ביחס לשאלת ההזדמנות הסבירה להתגונן, ולצד זאת, גם אין להתעלם מחלוף זמן. מנגד עומד האינטרס הציבורי הבסיסי אשר גלום בהליך הפלילי, והוא כי תהא ירידה לחקר האמת ולחקר מכלול הנסיבות הנטענות, ולא יתאפשר מצב בו לא יתקיים ביחס לעניין מסוים הליך, אך בשל כך שנדרש תיקון. אפנה לע"פ 52/63 היועץ המשפטי לממשלה נ' משה פייגנבאום, פ"ד יז', 1081 בעמ' 1087 – "שיקול הדעת הנתון בכגון דא לבית המשפט, חייב בית המשפט להשתמש בו באורח שיפוטי, כשהוא משווה לנגד עיניו את המטרה לדון דין צדק לאמיתו. נראה לי שלעניין תיקון כתב האישום המבחן הוא, אם מתרפאים, על-ידי אותו תיקון בלבד, הפגמים שבהליכים שהתנהלו עד לתיקון"." (תפ"ח (מחוזי ב"ש) 33171-05-14 מדינת ישראל נ' משה רובין (פורסם בנבו, 07.05.2015)).

בענייננו, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אינני סבורה כי בנסיבות העניין קיים חשש לקיפוח הגנתם של הנאשמים.

ההליכים בבית משפט קמא; המערער הורשע, בהיעדרו, בעבירות של: שינוי מבנה רכב, עבירה לפי תקנה 380א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); הרכב נמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך, עבירה לפי תקנה 27א לתקנות; רכב שמבנהו, ציודו ואביזריו שלא לפי התקנות, עבירה לפי תקנה 27ב לתקנות; נהיגת רכב במצב השולל מהנהג שליטה ברכב, עבירה לפי תקנה 27ג לתקנות; וכן רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש, עבירה לפי תקנה 306 לתקנות.

טענות הצדדים; במסגרת העירעור דנן מלין המערער על דחיית בקשתו לביטול הכרעת הדין שניתנה בהיעדרו, ואשר הגיש ביחס לנסיבה אחת ספציפית המנויה בסעיף 4 א' לכתב האישום, קרי תאימות המנוע שמותקן בפועל לרכב.

במקרה דנן וחרף העובדה כי בית משפט קבע עונש פסילה בפועל קרוב לרף העליון של מיתחם הענישה, מצאתי לנכון שלא להתערב- נוכח הקף השינוי שבוצע במבנה המהוה שינוי מהותי וחמור ונוכח עברו של המערער בתחום זה (הרשעה משנת 2019 בגין עבירה בנגוד לתקנה 306 ותקנה 308 ועבירה נוספת לפי תקנה 306 משנת 2018).

...

אני סבור כי מקרה זה, חוסה תחת אותם מקרים בהם, על פי הנוהל, רשאית המשיבה לבקש חילוט הרכב.

על אף המסקנה שהגעתי אליה לפיה ההחלטה לחילוט הרכב בדין יסודה, בהתחשב בעובדה שחילוט הרכב יש בו פגיעה בקניינו של המערער וכי מתפקידו של בית המשפט לבחון קיומו של מנגנון אחר, חלף החילוט, שיש בכוחו להשיג את התכלית שביסוד החילוט, סבורני כי יש מקום לתת למערער אורכה בת 60 יום מיום פסק דין זה, במסגרתה יפעל המערער להמציא אישור מתאים ממוסך מורשה של יצרנית הרכב המראה על ביצוע התיקונים הדרושים והשבת הרכב לקדמותו, בהתאם ועל פי המתווה המוסכם עם המדינה בהליך ע"ח 86618-03-23 מיום 30.3.23.

כפוף לאמור בסעיף 52 לעיל, דין הערעור להידחות.