כתב אישום: מתן שירותי אבטחה ללא רישיון ואי הכללת פרטים בתלושי שכר

לפניי בקשת הנאשם 2 לחזור בו מהודאתו בכתב האישום, אשר על בסיסה ניתנה ביום 25.4.2021 הכרעת הדין המרשיעה את הנאשמים בעבירות המפורטות שם. הרקע המאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשמת 1 בגין מתן שירותי אבטחה ללא רישיון מאת השר, עבירה לפי סעיפים 10א(א) ו-20(ב1) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק קבלני כ"א") וכן בגין אי הכללה של כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") עבירה לפי סעיפים 24(ב) ו-25ב(2)(א) לחוק הגנת השכר.

על פי כתב האישום הנאשמת 1 היתקשרה עם חברה נוספת בהסכם לפיו הנאשמת 1 תעניק לה שירותי אבטחה, וזאת מבלי שיש ברשותה רישיון לעסוק בכך ובנגוד לחוק קבלני כ"א. בנוסף העסיקה הנאשמת 1 עובד, אשר בתלוש שכרו צוין סך של 1,000 ש"ח בעוד שלחשבונו הועברו סכומים הנעים בטווח של 30,000-20,000 ש"ח. ביחס לנאשם 2 כאמור נטען כי לא פיקח ולא עשה כל שניתן למניעת העבירות.

...

במצב דברים זה, ובהתחשב בתגובת המאשימה לפיה נחשף הנאשם לחומרי החקירה כשנתיים עובר להכרעת הדין – דומה כי אין מנוס מדחיית הבקשה, שעה שאינה עונה על דרישות החוק והפסיקה.

סוף דבר: על יסוד כל האמור - הבקשה נדחית.

אקדים ואומר כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 כי החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה של אי ניהול פנקס חופשה ומהעבירות של אספקת שירותי שמירה ואבטחה ללא רישיון לפעול כקבלן שירותים ומאי תשלום שכר מינימום ביחס לשלושה עובדים: יעקב שניפר ז"ל, גארי נוביקוב ז"ל וולדימיר פרידמן.

טענות המאשימה – הוכח כי הנאשם היתקשר עם המזמינות וכי סיפק שירותי שמירה באמצעות העובדים מר סטביצקי ומר וורונין בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, וזאת במהלך עסוקו כקבלן שירותי שמירה ואבטחה ללא רישיון כדין, וזאת בנגוד להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק העסקת עובדים").

יש לזכות את הנאשם מהאשום הראשון המייחס לו אספקת שירותי שמירה ואבטחה בחודשים 10/13 - 9/14 לחברת אשד עמיקם באמצעות שני עובדים ללא שהיה בידו רישיון לפעול כקבלן שירותים, וכן מייחס לו אספקת שירותי שמירה ואבטחה לחברת רקח מחודש 12/2011 עד לחודש 9/2014 וזאת מהנימוקים הבאים: מי שהעניק שירותי אבטחה ושמירה לחברת אשד עמיקם בחודשים 10/13 עד 8/14 זאת חברת FSF.

זו השערה שלי, כי לא הוצגו בפניי מסמכים ואני לא זוכר את כל הפרטים".

יחד עם זאת אישר הנאשם בחקירתו הנגדית כי העסיק את מר סטביצקי ומר וורונין בתקופות בהם קיבלו תלושי שכר כך: "ש. העידו בפני ביה"ד העובדים יורי וורנין ומיכאל סטביצקי שאתה זה שהעסקת אותם כשומרים במהלך התקופה הרלבנטית בכתב האישום, ובנוסף הציגו תלושי שכר ודוחות נוכחות. מה יש לך להגיד על זה?

מתלושי השכר של מר וורונין ומר סטביצקי עולה כי בחודשים ינואר עד אפריל 2013 עבדו כדלקמן: מר סטצבקי: ינואר - 351 שעות פברואר - 328 שעות מרץ - 398 שעות אפריל - 342 שעות מר וורונין: ינואר - 482 שעות פברואר - 440 שעות מרץ - 516 שעות אפריל - 468 שעות כמות שעות זו עומדת בהתאמה למ/12 - ההסכם ביחס לחברת אשד עמיקם, לפיו "השמירה תיכלול שומר שיתייצב במקום בשעה 18:00 וישמור עד למחרת בבוקר כשמגיע מנהל המקום או נציגו. בימי שישי יתייצב בשעה 13:00 וישמור עד ליום ראשון בבוקר". במ/24 ההסכם עם חברת רקח נרשם: "השמירה תתקיים באתר המפורט בנספח בשעות:

...

(פרוטוקול עמ' 14 ש' 1-14) המסקנה העולה מהאמור הינה כי למרות אי הבהירות של הסכומים אשר התקבלו החל מחודש מאי 2013, הוכח כי לכל היותר (גם אם לא נקבל את עדותו של מר וורונין ויתקבלו תלושי השכר כמעידים על התשלומים) שילם הנאשם לכל אחד משני העובדים 5,210 ₪.

אשר על כן נדחית הטענה לאכיפה בררנית שהועלתה על ידי הנאשם בסיכומיו.

התוצאה איפוא כי אני מרשיעה את הנאשם בעבירות הבאות: עבירה של עיסוק כקבלן שירות ללא רישיון מאת השר הממונה ביחס למזמינה רקח לתקופה מיום 1.12.13 ועד 1.1.14, עבירה לפי סעיפים 2(א), 10 א' ו- 20 (ב) לחוק העסקת עובדים.

אישום שני – עיסוקה של הנאשמת כקבלן שירות בתחום הניקיון ואספקת עובדי ניקיון למזמיני שירות, באמצעות 14 עובדים, בחודשים דצמבר 2018 עד אפריל 2019, וזאת ללא רישיון כנדרש בחוק העסקת עובדים.

לא ניתן לראות בהעסקת כל עובד כארוע נפרד, שכן קיים קשר הדוק בין העסקה באותם פרקי זמן של כל העובדים שנזכרו בכתב האישום (ר' בענין זה ת"פ (ב"ש) 32556-07-14 מדינת ישראל נגד פויינט א.נ. אבטחה בע"מ (29.12.15) להלן – ענין פויינט אבטחה.

הארוע הרביעי – מסירת תלושי שכר שאינם כוללים פרטים מלאים, כולם או חלקם האישום מתייחס ל 9 עובדים במשך חמישה חודשים.

חרף העובדה שמצאתי מקום לגזור בנפרד את העונש ביחס לארוע של אי ניהול פנקס חופשה וביחס לארוע של מסירת תלושי שכר בלתי מלאים, הרי שיש ליתן את הדעת גם לעובדה שחמשת העובדים אשר בגינם הורשעו האשמים בעבירה של אי ניהול פנקס חופשה כדין כלולים כולם ברשימת תשעת העובדים שבגינם הורשעו הנאשמים בעבירה של מסירת תלוש שכר שאינו מלא.

...

טיעוני הנאשמים הנאשמים טוענים כי על אף שאין להקל ראש בעבירות בהן הודו, קיימות נסיבות מקלות ומהותיות שבעטיין מבוקש שלא להיעתר לבקשת המאשימה לגזירת עונשים, שהינם חמורים ונטולי פרופורציה.

מהטעמים המפורטים מצאתי לקבוע כי יש להגדיר את האישום שעניינו מסירת תלושי שכר לא תקינים כאירוע הכולל מעשה אחד, ויש להעמיד את הקנס המקסימלי בגינו על סך של 14,600 ₪ בהתייחס לנאשמת וסך של 7,300 ₪ בהתייחס לנאשם ומקנס מקסימלי זה ראוי לגזור את מתחם הענישה ההולם.

בהתחשב במשך התקופה בה נעברה העבירה (5 חודשים), במספר העובדים (9 עובדים), בטיב העבירה ובעובדה שלא עלה כי בוצעה פגיעה מהותית בזכויות מעבר להפרת החובות הרישומיות, סבורני כי ראוי לקבוע מתחם ענישה הולם שנע בין 20% ל 60% מהקנס המירבי.

בנוסף, אני מורה לנאשמים לחתום, בתוך 30 ימים ממתן גזר דין זה, על התחייבות להימנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן יישאו הנאשמים בתשלום הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירה בודדת, ביחס לכל אחת מהעבירות בהן הורשעו.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") ביצוע עבירות של מתן שירותי אבטחה ללא רישיון מאת השר, עבירה לפי סעיפים 10א(א) ו-20(ב1) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק קבלני כ"א") וכן בגין אי הכללה בתלושי השכר של כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), עבירה לפי סעיפים 24(ב), ו-25ב(2)(א) לחוק הגנת השכר.

...

אירוע זה, מייחס לנאשמים העסקת 5 עובדים בניגוד לחוק קבלני כוח אדם, אולם אינו מוביל בהכרח למסקנה כי העסקה ללא רישיון של כל עובד הינה כיחידת עבירה נפרדת המחייבת את הכפלת גובה הקנס במספר העובדים.

בשים לב לנסיבות המקרה שלפניי, ובשים לב כי מדובר באירוע אחד, אני קובע כי מתחם הענישה ההולם בגין עבירה לפי חוק קבלני כוח אדם, שתכליתו להבטיח כי יישמרו זכויותיו הבסיסיות של עובד המועסק על ידי קבלן כוח אדם בדרך של קבלת רישיון בהתקיים התנאים הקבועים לכך[footnoteRef:5], נע בין 30%-60% מהקנס המקסימלי[footnoteRef:6], דהיינו לנאשמת בין 4,320 ₪ ל- 8,640 ₪ ולנאשם 8,760 ₪ ל- 17,520 ₪.

סיכומו של דבר – בשים לב לאמור ובהתחשב בשיקולים שלעיל, מצאתי לגזור על הנאשמים קנסות המצויים ברף התחתון של מתחמי הענישה שנקבעו.

הנאשמת רנא אבו עלי (להלן: הנאשמת) בעלת עוסק מורשה 'רנא עלי עבודות גיזום, דילול וקטיף' בתחום החקלאות (להלן: העסק) הורשעה בשני אישומים: עיסוק במתן שירותי כח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו מבלי שהחזיקה ברישיון, עבירה לפי הוראות סעיפים 2(א), 10א ו- 20 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם), ואי מסירת תלוש שכר לעובד, עבירה לפי סעיפים 24(ג) ו- 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: חוק הגנת השכר).

בע"פ (ארצי) 35705-09-19 גיא ספירשטיין - מדינת ישראל (מיום 13.12.20) (להלן: עניין ספירשטיין), נקבע כי "השאלה אם בתוך ארוע אחד עסקינן במצב של ריבוי עבירות או עבירה אחת בעלת ריבוי נפגעים צריכה להבחן בשני רבדים: ברובד הראשון, יש לבחון אם בכתב האישום הואשם הנאשם בריבוי עבירות. אם לא הואשם בריבוי עבירות אין בידי בית הדין להרשיעו בכך. ברובד השני, וככל שבכתב האישום נטען לריבוי עבירות, בידי בית הדין לבחון אם יש מקום לסווג את הארוע כריבוי עבירות או שמא מדובר בהחמרה מלאכותית של הארוע". בכל הנוגע למצב של ריבוי מעשים, קבע בית הדין הארצי בפרשת באר הנדסה כך: "ככל שהמדובר בארוע אחד המורכב ממעשה אחד כי אז בהתאם לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי העונש הקבוע בצד העבירה החמורה ביותר מהוה את תיקרת העונש המאקסימאלית בגין ריבוי העבירות. בגדר תיקרה זו ייקבע מיתחם עונש הולם, ובהמשך – ובהנחה ואין עילה לסטות ממיתחם העונש ההולם - יגזור בית הדין עונש כולל לכל העבירות בשל אותו ארוע. זאת, בהתאם לעקרונות שנקבעו בתיקון 113 ביחס לקביעתם מיתחם העונש ההולם וגזירת הדין ביחס אליו, אשר על תמציתם עמדנו לעיל.

סעיף 20(ב) לחוק קובע כי "העובר על הוראות סעיף 2(א) או 10(א) או (א1), דינו – מאסר ששה חודשים", וסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין קובע כי "אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 14,400 שקלים חדשים". מיתחם הענישה של עיסוק כקבלן ללא רישיון נע בין 20% ל- 60% מהעונש המירבי: בת"פ (ת"א) 75705-10-18 מדינת ישראל - מוחמד כבהא (12.12.2021) העבירה בוצעה כלפי שישה עובדים, כשבעה חודשים, ונקבע מיתחם ענישה שנע בין 30% ל- 60% מהעונש המירבי; בת"פ (ת"א) 17919-08-18 מדינת ישראל - ניקיון אחד מעל כולם בע"מ (01.11.2021) העבירה בוצעה כלפי תשעה עובדים למשך חמישה חודשים, ונקבע מיתחם עונש הולם בין 20% ל- 60% מהעונש המירבי; בת"פ (ת"א) 70437-05-18 מדינת ישראל - דין אזולאי (24.08.2021) העבירה בוצעה כלפי שבעה עובדים במשך תשעה חודשים ונקבע מיתחם עונש הולם בין 20% ל- 60% מהעונש המירבי; בת"פ (ב"ש) 32556-07-14 מדינת ישראל - פוינט א.נ. אבטחה בע"מ (29.12.2015) נקבע בדומה לענייננו כי מדובר בארוע אחד ובמעשה אחד נוכח יסודות העבירה, העבירה בוצעה כלפי שמונה עובדים במשך שלושה חודשים ונקבע מיתחם עונש הולם בין 30% ל- 60% מהעונש המירבי; בפרשת ספירשטיין קיבל כאמור בית הדין הארצי את פסיקת בית הדין האיזורי לפיה יש להעמיד את מיתחם העונש ההולם בין 20% ל- 50% מהעונש המירבי, כאשר מדובר בארבעה עובדים.

מיתחם העונש ההולם הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה: בדומה לאמור לעיל, גם ביחס לעבירה זו הערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה הוא שמירה על זכויותיהם הסוציאליות של עובדים, בפרט כאשר תלוש השכר מהוה כלי של שליטה ובקרה המסייע לעובד לוודא כי זכויותיו מתקבלות, יפים לעניין זה דבריו של בית הדין הארצי ב ע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ (18.12.2011): "מעבר לצורך נוסיף, כי תלוש שכר אמור לאפשר לעובד לזהות את מרכיבי שכרו, על מנת שיוכל להבין כיצד חושב השכר ולהלין במידת הצורך, בזמן אמת, על חסרים או אי דיוקים." עוצמת הפגיעה בערך המוגן: גם כאן ניתן ללמוד על עוצמת הפגיעה בערך המוגן מעצם הזכות שנפגעה.

...

בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, משך התקופה בה בוצעו העבירות, מצבה הכלכלי של הנאשמת ורמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, אני סבורה שבנסיבות העניין יש להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 25% ל- 60% מהעונש המרבי, כלומר בין 3,600 ₪ לבין 8,640 ₪.

אי מסירת תלושי שכר ריבוי עבירות ביחס לעבירה של אי מסירת תלושי שכר, אני סבורה שיש לראות בעבירה בה הורשעה הנאשמת אירוע אחד שכן מדובר במסכת עבריינית אחת, כך אי מסירת התלושים התבצעה באותן נסיבות, ובאותו פרק זמן.

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, מצבה הכלכלי של הנאשמת כפי שפירטנו לעיל, מספר המעשים- שני תלושי שכר, ורמת הענישה הנוהגת, אני סבורה שיש להעמיד את מתחם העונש בין 10% ל 30% מהעונש המרבי בצד עבירה זאת.