כתב אישום: מעשה מגונה והדחה בחקירה

רקע והליכים קודמים ביום 2.5.2022 הוגש נגד העורר כתב אישום בו הוא הואשם בעבירות של אינוס, מעשה סדום מעשה מגונה והדחה בחקירה כנגד המתלוננת.

...

בנסיבות אלה לא היה בית המשפט צריך לגישתו לאמץ את המלצת שירות המבחן, והיה עליו להיעתר לבקשת העורר ולהורות על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הערר להידחות.

בנסיבות אלה, אינני סבורה כאמור כי די בחלופה זו כדי לאיין את הסיכון הנשקף ממנו, ולכן אני דוחה את הערר.

סוף דבר – הערר נדחה.

כתב האישום נגד המערער, שהיה מדריך במכון כושר באחת מערי הדרום, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה והדחה בחקירה.

...

סבורני כי גם אם לא נכריע בשאלת הגורם העומד ביסוד השינוי בגרסת המתלונן בסוגיה זו, הרי שאין בסתירה זו כשלעצמה, לפגום במהימנות המתלונן.

כבר נפסק כי: "אין לצפות מאדם כי יזכור פרטי אירוע טראומתי כאילו תיעד אותו בזמן אמת, במיוחד כאשר מדובר בקורבן עבירת מין. לפיכך, השאלה איננה אם קיימים אי דיוקים ואי התאמות בפרטים, אלא אם המקשה כולה היא אמינה ואם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרת מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק" (עניין נור, בעמ' 224)).

סבורני כי בהתאם לאמות מידה אלו אין מקום להתערב בעונש.

<#2#> החלטה נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה והדחה בחקירה.

...

אשר לטענה כי המתלוננת שיקרה עת מסרה בהודעתה שלא שתתה אלכוהול, אכן ישנה סתירה כזו, אולם אין בכך כדי לקעקע מגרסתה המבוססת וכמו חברי, כב' השופט סולקין, אף אני סבורה כי דווקא מצבה של הקטינה בזמן האירוע הוא שאיפשר למשיב לבצע את העבירה ואוסיף כי יכול והמתלוננת לא מסרה כי שתתה באותו אירוע מאחר וחששה שהרי בכל זאת מדובר במי שטרם מלאה לה 16 שנים.

בנסיבות האמורות, אני מקבלת את הבקשה ומורה כי המשיב ימשיך וישהה במעצר בית מלא ובהתאם לתנאים אותם קבע כב' ס. הנשיאה, השופט ברסלר-גונן בהחלטתו מיום 7.12.2016 וזאת עד סיום ההליכים במשפטו.

אשר לבקשת הסנגור לבחון עניינו של המשיב באמצעות שירות המבחן, אני סבורה שיש מקום לעשות כן ולפיכך מתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב בתוך 45 ימים מהיום, אשר יבחן בין היתר מידת מסוכנותו של המשיב ואפשרות להקלה בתנאי מעצרו.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לשירות המבחן אשר לאחר הגשתו יגישו הצדדים בקשות מתאימות.

נוכח מעשים אלה יוחסו למשיב בכתב האישום מעשה סדום בנסיבות מחמירות (איום בנשק קר) לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק, מעשה סדום בנסיבות מחמירות (עבירות רבות) לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק, ניסיון למעשה סדום (עבירות רבות) לפי סעיף 347 (ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)((1) לחוק בצרוף סעיף 25 לחוק, מעשים מגונים (עבירות רבות) לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק וכן הדחה בחקירה בדרך של איומים (עבירות רבות) לפי סעיף 245(ב) לחוק.

...

סבורני כי מעשים אלה מחייבים ענישה מחמירה שתעמוד בהלימה לעצמת הפגיעה בנפגע העבירה.

לצד האמור, טענה המערערת בנוסף כי שגה בית המשפט בכך שנתן משקל אף אם מוגבל, להודאתו החלקית של המשיב בחקירתו במשטרה, ממנה חזר בהמשך, לאחר שבית המשפט מצא כי במסגרת הודאה זו הביע "ראשית חרטה" על מעשיו.

סוף דבר: על יסוד שיקולי הענישה עליהם עמדתי, ובהתחשב בעקרון שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין, אציע לחבריי להעמיד את עונש המאסר על המשיב על 13 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

הרקע לערעור ביום 9.1.2019 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של אינוס במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); שש עבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק; ועבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

...

בהתייחס לטענת המערער כי מדובר בעלילת שווא שהומצאה על ידי אם המתלוננת, צוין כי אמנם במועד הגשת התלונה היה סכסוך "פעיל" בין המערער לבין האם, וכי התלונה הוגשה בעקבות "לחץ" שהפעילה האם על המתלוננת לספר אם מישהו מקרובי המשפחה פגע בה. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את המסקנה החד-משמעית לפיה המעשים שהמתלוננת פירטה אכן התרחשו ותלונתה היא תלונת אמת.

עדיין, כדי להגיע למסקנה שהתוצאה הסופית אינה מוטעית אדריך עצמי בהוראות שעניינן "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", כפי שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כמבואר להלן, לאחר שעשיתי כן, הגעתי למסקנה שיש מקום להתערב במידת מה בעונשו של המערער.

בהתחשב בנסיבות העניין דנן ובפסיקה עליה עמדתי לעיל (ובמרכזה הפסיקה אליה הפנה גם בית המשפט קמא), הגעתי למסקנה כי המתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא (9-15 שנים) היה מחמיר ובמידה משמעותית מהמתחם ההולם, שעומד לדעתי על 7-12 שנות מאסר.