כתב אישום: חנייה במקום חניית נכים ללא תמרור

האישום כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 21.4.17 סמוך לשעה 17:00, עצר הנאשם את הרכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 6645970 בחניון טווח ארוך איזור נכים, בנמל תעופה בן-גוריון ליד תמרור 437 המסומן מקום חנייה לרכב של נכה, בנגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה.

הכפירה בדיון שהתקיים ביום 5.6.18 כפר הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וטען כי במקום החנייה אין תמרור.

...

בחקירתו הנגדית מסר הנאשם כי התמונות נ/1 ,נ/ 2 ונ/3 צולמו בתאריך 23/4/17 וכי לא בוצעו שינויים וכן הסביר כיצד נכנס לאותו אזור : לסיכום, טוען הנאשם כי בצד שהוא החנה את רכבו אין סימונים, אין הסדר חניה, אין תמרור, אין הגבלות אין תמרורים והמשמעות היא שאין איסור להחנות אילנה פלה אביטן: אשתו של הנאשם שהיה אתו סיפרה כי נסעו לשדה תעופה לצורך נסיעה לחו"ל , כאשר הגיעו למקום חיפשו חניה כי לא היו מקומות חניה, ראו שיש חניה מתחת לעץ.

לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו לפניי, התרשמתי מעדותם של עדי התביעה ועדי ההגנה והזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה של המאשימה , שוכנעתי כי הוכח בפניי מעל כל ספק סביר שהנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ואנמק: עד התביעה ציין בנסיבות המקרה שהרכב נשוא האישום עומד בחניית נכה שסומן על פי סימון על הכביש ובאזור של נכים.

טענת הנאשם באשר למגע של המאשימה עם אחד מעדי ההגנה, אין בה כדי לשנות את תוצאות המשפט, כי בסופו של דבר הכרעת הדין מסתמכת בחלק ניכר על עדותו של הנאשם ואשתו ועל התע"צ שהוגש לתיק.

על אף שבעל הרכב מחזיק בתג נכה, אין החניה מותרת במקום בו יש תמרור אין עצירה, ואבן השפה מסומנת בצבע אפור.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בשני כתבי האישום, בעבירות לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ''ד 1983.

...

אני מקבלת את עדותו של הפקח, לפיה היו לרשות הנאשם מספר אפשרויות חניה בחניונים סמוכים למקום בו העמיד את רכבו, כמו גם מקומות ייעודים ברחוב לחנייה של נכים, אשר לא נסתרה.

אינני מקבלת את עמדתו של הנאשם בדבר כמות הנתיבים כהצדקה להעמדת הרכב במקום בו חנה.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בשני כתבי האישום, בעבירות לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ''ד 1983.

מוסכם כי במועד בו החנה הנאשם את רכבו כמפורט בכתב האישום, לא הוקצה בתחומי שטח הפריקה והטעינה מקום לחניית נכה.

במצב דברים זה הוחלט בסופו של יום לאסור כליל את חניית הרכבים נושאי תג הנכה בתחום איזור פריקה וטעינה "במועדים שיועדו לכך בהתאם לתמרור" כפי שמורה סעיף 3(8) לחוק היום ובמקביל הוספה הוראה המחייבת את רשות התמרור "לסמן מקומות חניה לכלי רכב הנושאים תג נכה, בשטח פריקה וטעינה במועדים שאינם מיועדים לפריקה וטעינה... " הווה אומר, כי על הרשות המקומית להקצות במועדים שאינם מיועדים לפריקה וטעינה מקום חניה לרכב נכה במקום.

התוצאה היא איפוא, כי קיומו של תמרור שאינו מגביל את שעות הפריקה והטעינה- חוקי הוא ואין בו פגם.

...

באותו עניין קבע כב' השופט רובינשטיין כי ראוי להעמיד את זמן חנייתו של נכה בשטח המיועד לפריקה וטעינה על משך של כ-25 דקות, כאשר כל עוד חניה מתבצעת בפרק זמן זה אין לראות בה משום "הפרעה ממשית לתנועה". בית המשפט הוסיף וציין כי "על הפקחים להפעיל שיקול דעת בהתחשב בנסיבות העניין- אופי האזור (וצפיפות), שעת ואופן החניה ומשכה, וכמובן שגם לשכל הישר תפקיד מרכזי". עם זאת, בית המשפט חזר והצטרף לדברים שנאמרו עוד בבג"צ 8735/11, עמותת נגישות ישראל נ' שר התחבורה [פורסם בנבו] 9.5.12, לפיהם: "סבורים אנו שיש מקום לקדם חקיקה שתסדיר את נושא החנייה של נכים באופן ברור ומדויק ובדרך טובה יותר מאשר הדבר נעשה עד היום". ואכן, לאחר הפסיקה בפרשת זאב הרים המחוקק את הכפפה ונדרש לנושא הסדרת החניה לנכים בתחומי פריקה וטעינה.

התוצאה היא אפוא, כי קיומו של תמרור שאינו מגביל את שעות הפריקה והטעינה- חוקי הוא ואין בו פגם.

התוצאה היא אפוא כי יש לדחות את טענת ההגנה שהעלה הנאשם.

נוכח האמור לעיל ומשמצאתי לדחות את טענת ההגנה של הנאשם, אני מרשיעה אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה חנייה במקום השמור לרכב נכה בתמרור, בנגוד לסעיף 5(ה)(17) לחוק העזר לרמת גן ( העמדת רכב וחנייתו) התש"ם 1980.

ב"כ המאשימה מפנה לפסיקה בנוגע למעמדן של ההנחיות , ולסעיף 5 להודעה המציין שסטייה קלה מצבעו או גודלו של תמרור אינה גורעת מתוקפו.

...

בפסק דין זה דן בית המשפט בטענת הנאשם שפני לפיה דין תמרור הוא כדין חוק ולעניין זה קבע : "המערער טען כאמור כי יש להתייחס לתמרור כאל חוק, כך שכל סטייה מהוראות החוק הופכת אותו לשלט שאין בו משמעות חוקית. טענה זו של המערער דינה להידחות, שכן הודעת התעבורה מכירה במפורש באפשרות כי תיתכן סטייה קלה מהקבוע בלוח התמרורים ובהנחיות לעניין מידותיו ותכונותיו של תמרור. סטייה כאמור, אין בה כדי להפוך את התמרור לאבן שאין לה הופכין." ( סעיף 17 בפסק הדין).

לסיכום אינני מוצא שהנאשם הצביע על פגם בתמרור המצדיק ביטולו והתעלמות מתוכנו.

אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

לדבריו חנה בסמוך לאבן שפה אדום-לבן אך למעט המעטפה המסומנת על הכביש, אשר סומנה לדבריו שלא כדין, אין תמרור במקום.

עוד ציינה כי קשה להשתחרר מהרושם כי הנאשם עושה שימוש לרעה בתו הנכה אשר ניתן לרכבו לצורך הסעת אמו שכן החנה את רכבו במקום נשוא כתב האישום לצורך הסעת אמו למלון בו שהתה, כך לדבריו, וחזר רק למחרת על מנת לאספה, מבלי שהביא לכך ראייה כלשהי ומבלי שהציג הסבר מניח את הדעת מדוע לא הזיז את רכבו לאחר שהוריד את אמו במקום ומדוע לא חיפש חניה כדין ביום שלמחרת.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויות הפקח והנאשם שהעידו בפני, אני סבורה כי המאשימה הוכיחה את יסודות העבירה ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי.

סבורני, כפי שטענה בצדק המאשימה, שלא לכך כיוון חוק החניה לנכים.

על יסוד המפורט לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.