כתב אישום: הריגה בתאונת דרכים

על פי עובדות כתב האישום בהן הורשע המערער, בהיותו נהג חדש וצעיר הוא נהג ברכב ללא ביטוח וללא מלווה בשעת לילה, עקף במהירות רכב שנסע לפניו כשהוא חוצה קו הפרדה רצוף, סטה לנתיב הנגדי וגרם לתאונה שקיפחה חייו של נהג אופנוע שנסע מולו (להלן: המנוח).

המערער טען, בין היתר, כי אך כפסע בינו לבין העבירה של גרם מוות ברשלנות; וכי העונש שהושת עליו חורג מרף הענישה הנוהג בעבירות הריגה בתאונות דרכים, וכי ענישה של מספר שנים הוטלה במקרים של נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סמים.

...

דין הערעור להידחות.

בהינתן נסיבות אלה ובהצטרף עבירת ההפקרה, שהיא חמורה כשלעצמה, העונש שהושת על המערער אינו מצדיק לטעמנו התערבותנו כערכאת ערעור בעונש שהושת על המערער.

"אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפי הנתונים שפירסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2005 ארעו 381 תאונות דרכים קטלניות שנהרגו בהן 448 בני-אדם. המצב החוקי הקיים מאפשר לנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה שגרמה לתאונת דרכים שאדם נהרג בה, להמשיך לנהוג עד לסיום משפטו. מטרתה של הצעת החוק המונחת לפניכם הוא להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שאדם נהרג בה – ואני חוזר ומדגיש שהוגש נגדו כתב אישום, לא שקרתה תאונה ולא שניפתחה חקירה, אלא שכבר נאספו די ראיות כדי להגיש נגדו כתב אישום באותה עבירה, שהוא עשה תאונת דרכים והרג אדם- אדם כזה, על פי הצעת החוק לא ימשיך לנהוג ולסכן את הציבור בנהיגתו עד תום המשפט, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שאין בנהיגתו סכנה לציבור. בהתאם להצעת החוק, בית המשפט יפסול את אותו נהג, שכאמור הוחלט להעמידו לדין, מלהחזיק רישיון נהיגה, והפסילה תהיה עד תום ההליכים המשפטיים. אבל גם במקרה הזה, כדי להשאיר לבית המשפט שיקול דעת, כדי שהפסילה לא תהיה אוטומאטית, עדיין בית- המשפט יכול להחליט אחרת, כלומר הוא יהיה רשאי לדחות את הפסילה למועד אחר, שהוא ייקבע. בית המשפט יהיה רשאי – אמנם מתוך ציון נימוקים לכך, והוא צריך שיהיו לו נימוקים טובים – גם שלא להורות על פסילה, אם שוכנע כי אין בהמשך נהיגת הנאשם משום סכנה לציבור. הצעת החוק גם מאפשרת לנאשם לפעול לביטול הפסילה בהליך מהיר במיוחד, וקובעת שגם אם הוגש נגד אדם כתב אישום, וגם אם בית המשפט החליט לשלול את רישיונו עד תום ההליכים, אם הוא ביקש שלא ישללו את רשיונו, בתוך 14 יום בלבד בית המשפט צריך לקבל החלטה בנושא הזה. כלומר, הצעת החוק היא מאוזנת. מצד אחד היא קובעת שאם כבר הוגש נגדך כתב אישום ועשית עבירה והרגת אדם, לא תמשיך כרגע לנהוג, עד תום המשפט, כדי שלא תמשיך לסכן את הציבור בנהיגה המסוכנת שלך ולא ייהרגו בגלל נהיגתך אנשים נוספים. מצד שני, אתה חושב שיש לך נימוקים מספיק טובים, והראיות נגדך הן כל כך חלשות, והמשך הנהיגה שלך לא יסכן את הציבור...אם הוגש נגדך כתב אישום, נראה שהפרקליטות חושבת שיש לה די ראיות להרשיע אותך באותה עבירה. אבל אם זה באמת היה משהו חד פעמי, ומדובר באדם לגמרי ללא עבר מסוג זה, וכתב האישום הוא לא על פזיזות, אלא על משהו שהוא מאד רשלני, עדיין יש לך אפשרות לשכנע את בית המשפט, ובית המשפט יצטרך בתוך 14 יום, להחזיר לך את הרישיון – אם הוא ישתכנע שבנסיבות של אותה תאונה, המשך נהיגת הנאשם, לא יסכן את הציבור.

...

הולכת הרגל הייתה על הכביש 4.09 שניות עד שנפגעה מהרכב, כאשר אנו מחזירים את הרכב לאחור באותו זמן, אנו מצאנו שהרכב היה במרחק של 68.13 מטר מתי שהיא ירדה לכביש.

משכך אני קובעת, כי בשלב זה, ישנן די ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום והתנהלותו של המשיב בעבר בראי עבירת מהירות יחד עם תוצאות התאונה מעידות על מסוכנות המשיב.

סוף דבר אשר על כן, לנוכח קיומן של ראיות לכאורה, קיומה של מסוכנות בנהיגת המשיב במהירות המנוגדת לכאורה למהירות המותרת, אי האטה לפני מעבר חצייה, גם בצומת מרומזרת, והתוצאה הטרגית של התאונה נשוא תיק זה, הריני מורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד למתן פסק דין בעניינו.

העונשים שהוטלו הלכה למעשה על נאשמים שהורשעו בעבירת הריגה בקלות דעת לפני התיקון לחוק, כמו למשל במקרים של הריגה בתאונות דרכים, היו רחוקים מהעונש המירבי של 20 שנות מאסר שהיה קבוע לעבירת ההריגה, והמחוקק סבר שיש להתאים את העונש המירבי של העבירה החדשה למציאות המשפטית.

בשוקלי את נסיבות התאונה; את מידת רשלנותו של המערער; את העובדה שהמערער עצר במקום מיד ועשה כל שיכל כדי לסייע למנוחה; את השהוי בהגשת כתב האישום ואת פרק הזמן שעבר מהתאונה ועד היום; את עברו התעבורתי של המערער, הכולל גם הרשעה אחת בגרימת תאונת דרכים מלפני כ-20 שנה; את נתוני המערער ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות; את הפגיעה שתגרם למערער ולמשפחתו מהמאסר; ואת מדיניות הענישה הנוהגת; נראה לי שיש לקבוע את עונשו של המערער למאסר מאחורי סורג ובריח, אולם לתקופה קצרה יותר מזו שנקבעה לו, ולקצר את תקופת שלילת רישיון הנהיגה שלו.

...

הקביעה ששיקולי ההרתעה אינם צריכים להילקח בחשבון בקביעת מתחם העונש ההולם היא נכונה, אולם בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה, על בית המשפט להתייחס בין היתר לערך החברתי שנפגע ולמידת הפגיעה בו, ובסופו של דבר על העונש להלום את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם.

על יסוד הנחה זו הוא צועד צעד נוסף קדימה ואומר ש- "אם בשל מידת אשם מופחתת או נמוכה המחוקק נכון היה לקבוע עונשים מרביים מקלים יותר מאלו שהיו מקובלים בעניינם של ממיתים שביצעו את עבירות ההמתה מתוך מחשבה פלילית, נראה כי בעניינם של אלו שביצעו את העבירות שלא מתוך מחשבה פלילית, כי אם מתוך רשלנות, מקל וחומר שנכון יהיה לתת ביטוי גבוה יותר למידת האשם המופחתת". בכל הכבוד, נראה לי שההנחה שבבסיס המסקנה, שגויה, וממילא גם המסקנה חסרת תוקף.

בשוקלי את נסיבות התאונה; את מידת רשלנותו של המערער; את העובדה שהמערער עצר במקום מיד ועשה כל שיכל כדי לסייע למנוחה; את השיהוי בהגשת כתב האישום ואת פרק הזמן שעבר מהתאונה ועד היום; את עברו התעבורתי של המערער, הכולל גם הרשעה אחת בגרימת תאונת דרכים מלפני כ-20 שנה; את נתוני המערער ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות; את הפגיעה שתיגרם למערער ולמשפחתו מהמאסר; ואת מדיניות הענישה הנוהגת; נראה לי שיש לקבוע את עונשו של המערער למאסר מאחורי סורג ובריח, אולם לתקופה קצרה יותר מזו שנקבעה לו, ולקצר את תקופת שלילת רישיון הנהיגה שלו.

הענישה הנוהגת במקרה ריבוי קורבנות בעניינינו, בכל הנוגע לענישה הנוהגת יפים דבריו של כב' השופט בן טולילה בת.פ 35300-11-18 מדינת ישראל נ. אנקרי, (במסגרתו הורשע הנאשם שם בשמונה עבירות של הריגה בתאונת דרכים ונדון ל-10 שנות מאסר בפועל), ולפיהם כלשונו בעמ' 13: "מטבע הדברים, השאיפה היא למצוא פסיקה בנסיבות דומות אף אם לא דומות לנסיבות תיק זה, .... חרף האמור, לא תמיד הדבר אפשרי וכמעט לכל ארוע מאפיינים יחודיים. ומשכך יש לבצע את האבחנה המתבקשת לקולא או לחומרא מהפסיקה שתפורט להלן וזאת בעיקר תוך בחינת היסוד הנפשי שנילווה למעשיו של הנאשם, רשלנות אל מול קלות דעת, וכך גם בתוך שתי קבוצות אלו את רמת הסיכון אותה נטל הנאשם או מידת הרשלנות. עוד יש ליתן הדעת לשאלה אם במקרה זה מדובר במעשה אחד או במספר מעשים, לרבות שאלת חפיפתם וצבירתם של העונשים." אם כן, בעיניינו מתקיימות נסיבות ספציפיות ומיוחדות למעשה בשני היבטים, האחד אופיו של הרכב שגרם לתאונת הדרכים ובו נהג הנאשם, קרי משאית שמאפיינה תוארו בכתב האישום כרכב משא עצום בגודלו ובהיקפו ועליו מטען חורג אף הוא חריג בממדיו ועליו כאמור קלטרת ששיניה חורגות לנתיב הנגדי, והשני הרלוואנטי לבחינת הענישה הנוהגת, הוא מספר הקורבנות.

...

אני קובעת כי המועד להתייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר הוא ביום 15.3.23 לצורך מיון הערכות ולימוד פסק הדין.

הנני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך 3 שנים מהיום.

אני מורה על עיכוב יציאתו של הנאשם מהארץ.

הענישה הנוהגת במקרה ריבוי קורבנות בעניינינו, בכל הנוגע לענישה הנוהגת יפים דבריו של כב' השופט בן טולילה בת.פ 35300-11-18 מדינת ישראל נ. אנקרי, (במסגרתו הורשע הנאשם שם בשמונה עבירות של הריגה בתאונת דרכים ונדון ל-10 שנות מאסר בפועל), ולפיהם כלשונו בעמ' 13: "מטבע הדברים, השאיפה היא למצוא פסיקה בנסיבות דומות אף אם לא דומות לנסיבות תיק זה, .... חרף האמור, לא תמיד הדבר אפשרי וכמעט לכל ארוע מאפיינים יחודיים. ומשכך יש לבצע את האבחנה המתבקשת לקולא או לחומרא מהפסיקה שתפורט להלן וזאת בעיקר תוך בחינת היסוד הנפשי שנילווה למעשיו של הנאשם, רשלנות אל מול קלות דעת, וכך גם בתוך שתי קבוצות אלו את רמת הסיכון אותה נטל הנאשם או מידת הרשלנות. עוד יש ליתן הדעת לשאלה אם במקרה זה מדובר במעשה אחד או במספר מעשים, לרבות שאלת חפיפתם וצבירתם של העונשים." אם כן, בעיניינו מתקיימות נסיבות ספציפיות ומיוחדות למעשה בשני היבטים, האחד אופיו של הרכב שגרם לתאונת הדרכים ובו נהג הנאשם, קרי משאית שמאפיינה תוארו בכתב האישום כרכב משא עצום בגודלו ובהיקפו ועליו מטען חורג אף הוא חריג בממדיו ועליו כאמור קלטרת ששיניה חורגות לנתיב הנגדי, והשני הרלוואנטי לבחינת הענישה הנוהגת, הוא מספר הקורבנות.

...

אני קובעת כי המועד להתייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר הוא ביום 15.3.23 לצורך מיון הערכות ולימוד פסק הדין.

הנני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך 3 שנים מהיום.

אני מורה על עיכוב יציאתו של הנאשם מהארץ.