כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של העסקה שלא כדין של שני עובדים זרים, ושל אי עריכת ביטוח רפואי לאותם עובדים בנגוד להוראות סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים), האחד משך תקופה של כ-7 חודשים, והאחר משך תקופה של כ-24 חודשים.
בגין עבירה של העסקת עובד זר שלא כדין משך תקופה של 24 חודשים ביקשה המאשימה לקבוע מיתחם ענישה בין 22,000 ₪ ל-35,000 ₪, ולהטיל על הנאשם קנס בסך של 28,000 ₪, ובגין אי ביטוחו בביטוח רפואי ביקשה המאשימה לקבוע מיתחם ענישה בין 8,000 ₪ ל-15,000 ₪, ולהטיל על הנאשם קנס בסך של 10,000 ₪.
מיתחם הענישה ביחס לשילוב העבירות של העסקה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי נע אף הוא בין כפל הקנס המינהלי לבין 30% מהקנס הפלילי המאקסימאלי (ראו למשל הע"ז 43073-03-15 מדינת ישראל - גרין משה (18.7.19); העז (ת"א) 1885-10-13 מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה - זוהר נ.ת. ניהול בע"מ (16.12.18)).
...
בשקלול כל האמור, סבורני כי מתחם הענישה הנהוג, בשיעור של בין 10,000 ₪ (כפל הקנס המנהלי) ל-30% מגובה הקנס המרבי הקבוע בדין (קרי, סך של 35,040 ₪) ביחס לכל אחד מהעובדים, הולם אף את נסיבות המקרה שבפני.
עם זאת, בהתחשב בכלל השיקולים המנויים לעיל, סבורני כי יש לקבוע כי הקנס שיוטל על הנאשם יהיה על הרף הנמוך יחסית של מתחם הענישה שנקבע.
משכך, אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 28,000 ₪ בגין העסקת שני עובדים זרים שלא כדין ואי ביטוחם בביטוח רפואי, לפי סעיפים 2(א)(1),2(א)(2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.