האישום והכרעת הדין
נאום שנשא הנאשם אודות "תכונותיהם של היהודים על פי הקוראן" בפני כמאה מתפללים בהר הבית הביא להרשעתו בעבירות של הסתה לאלימות או לטרור והסתה לגזענות לפי סעיפים 144ד2(א) ו-144ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
לשיטתו, מדובר בנאום המבוסס על דברי דת ועל פסוקים מהקוראן ופרשנויות שניתנו להם על ידי אנשי דת מוסלמים ברחבי העולם, הוא כלל אמירות כלליות ולא מחייבות, הדרכה לכלל המאמינים להמתין בסבלנות לבואו של הנביא ותאור החזון לאחרית הימים, אך לא היה בו משום הסתה לגזענות או לאלימות.
הוא חש תחושות קשות בשל הרשעתו ומעצם ניהול ההליכים המשפטיים נגדו, ותיאר מצוקה כלכלית ורגשית קשה שהוא ומשפחתו חווים בשל היותו עצור מעצר בית מלא מזה תקופה ארוכה.
מכאן שהערכים המוגנים אשר בבסיס העבירות של הסתה לגזענות והסתה לאלימות הם כה מרכזיים בחברתנו ונוגעים לחירויות וזכויות בסיסיות ומשום כך, על אף הפגיעה הגלומה בעבירות אלה בחופש הביטוי, נימצאו ערכים אלה ראויים ונדרשים להגנה ולעתים מצדיקים את הפגיעה בחופש הביטוי, כמובן שבמידה הראויה ובהתאם לחוק היסוד ובמידת הזהירות הנדרשת.
בכתב האישום תואר הלך הרוח בתקופה בה ביצע הנאשם את העבירות, והוא מתאר מהימנה את האוירה הציבורית ששררה בישראל עובר לבצוע העבירות על ידי הנאשם בשנת 2014, במהלך ולאחר מבצע "צוק איתן"; גל פעולות טירור והתפרעויות אלימות ברחבי ירושלים מצד ערבים תושבי מזרח ירושלים שאופיין בתקיפת אנשי כוחות ביטחון באמצעות יידוי אבנים, השלכת בקבוקי תבערה וירי זיקוקים, תקיפת אזרחים במיתחם הר הבית, ריבוי הפרות סדר בירושלים בכלל, ובהר הבית בפרט תוך יידוי אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה וריבוי פיגועי טירור רצחניים כלפי האוכלוסייה היהודית בירושלים, לרבות פיגועי דריסה, דקירה וירי.
...
במכלול שיקולי הענישה, סבורני כי בעת הזאת, בהתחשב בשכיחותה של העבירה והפצת אידאולוגיות הגזענות והשנאה, שיקול ההרתעה מקבל בכורה על פני שיקולי הענישה האחרים, הן לשם הרתעתו של הנאשם שלפניי והן לשם הרתעת הרבים, ומכאן מקומו של הנאשם שלפני במרכזו של מתחם הענישה ההולם.
לפיכך, נוכח כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שצוינו לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
שמונה (8) חודשי מאסר לריצוי מלא בפועל.
