כתב אישום: הסעה בנסיבות מחמירות של שוהים שלא כדין

ביום 5.3.19 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בבצוע עבירה של הסעת שלושה או יותר שוהים שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א (ג) (1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תש"יב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") ועבירת ניהול/ארגון שירותי הסעה שלא כדין , עבירה לפי סעיף 12א(ג6) לחוק הכניסה לישראל.

כבר בשנת 1996 נקבע בחוק איסור העסקה, הלנה והסעה של שב"חים; ב-2010 נוספו נסיבות מחמירות לעבירת ההסעה, שבהתקיימן העונש המירבי הוא שלוש שנים; בשנת 2016 נוספו נסיבות מחמירות גם לגבי מעסיקים ומלינים של שב"חים, וכיום לאחר תיקון 29 וכעולה מדברי ההסבר בהצעת החוק חלה החמרה בענישת מסיעי שוהים בלתי חוקיים באופן שהרציונאל קובע יצירת מדרג ענישה בעבירה של הסעת שב"חים, שיהיה מקביל למדרג הקיים לגבי עבירות של הלנה והעסקה של שב"חים.

" "חומרה יתירה נודעת לעבירות הנעברות על רקע כספי או עיסקי. ברי כי אנשים העוסקים דרך-קבע בהסעתם של שוהים בלתי חוקיים -בעיקר במקום שהמדובר הוא בהסעה משיטחי האיזור אל תוך ישראל - גורמים לסיכון רב יותר של הציבור, וכמותם הם מי שנוהגים להעסיק שלא כדין שוהים בלתי חוקיים ולהלינם בתחומי ישראל, בעיקר במקום שההעסקה היא לזמן קצר"..

...

(2) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג), (ג5), או (ג6), ומצא בית המשפט שהרשיעו כי לא ניתן להורות על חילוט כאמור בפסקה (1) בשל כך שהאדם שהורשע בעבירה אינו בעליו של הרכב שבו נעברה העבירה או המחזיק בו דרך קבע, רשאי בית המשפט בבואו לקבוע את גובה הקנס שיוטל בשל אותה עבירה, להביא בחשבון את שווי הרכב כאמור, כולו או חלקו.

" בדברי ההסבר לחקיקת הוראת החילוט לעיל ולחילופין שיקול אי חילוט הרכב במסגרת קביעת הקנס נרשם כדלקמן : "המסיעים הרצידיוויסטים וארגוני ההסעות הבינו את הפוטנציאל הגלום בביצוע עבירה באמצעות רכבים שלא ניתן לחלטם, והלכה למעשה פועלים לשימוש ברכבי ליסינג, רכבים שכורים או רכבים השייכים לצד ג' )שכן, קרוב משפחה, ועוד( .מכיוון שהמורשע אינו בעליו הרשום של הרכב שבו נעברה העבירה או המחזיק בו דרך קבע, לא ניתן לחלט את הרכב ולהבטיח את אי–הישנותה של העבירה . לפיכך מוצע לקבוע כי אם מצא בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים )ג(, )ג 5( או )ג 6( כי לא ניתן להורות על חילוט הרכב שבו נעברה העבירה בשל כך שהאדם שהורשע בעבירה אינו בעליו של הרכב שבו נעברה העבירה או המחזיק בו דרך קבע, רשאי בית המשפט, בבואו לקבוע את גובה הקנס שיוטל בשל אותה עבירה, להביא בחשבון את שווי הרכב כאמור, כולו או חלקו . זאת, במטרה להעניק לבתי המשפט כלים להתמודד עם תופעה הולכת ומתגברת של שימוש ברכבים השייכים לצד ג' אשר מעורבותו בביצוע העבירה לא הוכחה, לשם תכלית מניעתית וכדי ליצור הרתעה משמעותית ." (הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 30 ) הוראות שעה, התשע"ח – 2018) בנסיבות ביצוע העבירות החמורות בתיק זה, הפגיעה בערך המוגן וכלל הטעמים לעיל לא מצאתי כי מתקיימים במקרה שבפני טעמים מיוחדים אשר יצדיקו סטייה לקולא מעונש הקנס המזערי אשר נקבע על ידי המחוקק בחוק הכניסה לישראל.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה ,את טיעוני ב"כ הנאשם והנאשם , עיינתי בתסקיר שירות המבחן ובחוות דעת הממונה על עבודות השירות ובהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ואלו שאינן קשורות, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים.

לנאשם יוחסה עבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) ואשר מורה כדלקמן: " המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו – מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין)" יש לציין שסעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, כפי נוסחו היום, ואשר לא יוחס לנאשם בכתב האישום, מורה כדלקמן: "12א(ג) (1א) נעברה עבירה לפי פסקה (1) באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו של עובר העבירה- מאסר ארבע שנים או כפל קנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין:

" (ההדגשות שלי – ה'א'ש') לפי עובדות כתב האישום, הנאשם הסיע ארבעה תושבי איזור שאינם מבני משפחתו ולכן לכאורה ביצע עבירה של הסעה בנסיבות מחמירות עם עונש מאקסימאלי של ארבע שנות מאסר, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב), ולא הסעה רגילה לפי סעיף 12א(ג)(1) עם עונש מאקסימאלי של שנתיים.

...

לפיכך, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה שבוצעה על ידי הנאשם, נע בין חודשיים מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי ופסילת רישיון הנהיגה וכן קנס כספי.

לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות.

לא מדובר בהסעה "בנסיבות מחמירות" הנאשם הורשע בעבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל) ואשר מורה כדלקמן: " המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, דינו – מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין)." (ההדגשות שלי – ה'א'ש') יש לציין שסעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, כפי נוסחו היום, ואשר לא יוחס לנאשם בכתב האישום, מורה כדלקמן: "12א(ג) (1א) נעברה עבירה לפי פסקה (1) באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו של עובר העבירה- מאסר ארבע שנים או כפל קנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין:

...

לפיכך, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה שבוצעה על ידי הנאשם, נע בין חודשיים מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי ופסילת רישיון הנהיגה, בין על תנאי ובין בפועל, וכן קנס כספי.

רקע הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום המונה 2 אישומים בבצוע עבירות של הסעה בנסיבות מחמירות של 14 שוהים בלתי חוקיים בנגוד לסעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

עם זאת, לא שוכנעתי שרכב הרנו נרשם באופן דקלראטיבי בלבד על שמה של אישתו של הנאשם ולכן אינני מורה על חילוטו של רכב זה.  כאמור, מדיניות הענישה המחמירה עדיין תקפה וביתר שאת בתקופה בה אנו מצויים וישנם מקרים מתאימים שבהם ניתן לשרת את האנטרס הצבורי בעונשים שאינם דוקא של מאסר בפועל, אלא תמהיל של אמצעים אחרים כגון קנס כספי משמעותי, מאסר על תנאי, שלילת רישיון נהיגה ותפיסה וחילוט של רכב שבו בוצעה עבירת ההסעה שלא כדין וכפי שנכתב בהילכת אבו סאלם בהתאמה מצערת לתקופתנו אנו: "טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נושא הדיון ברוח הלכת ח'טיב. מעשי הטרור הקשים עדיין מכים במדינה; הסיכון הטמון בהסעתם, בהלנתם ובהעסקתם של שוהים בלתי חוקיים המגיעים לישראל משיטחי יהודה, השומרון וחבל עזה לא נתפוגג; ומכאן ששיקולי הרתעה - הרתעת היחיד והרתעת הרבים - עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה. מסתבר כי הפרות החוק נמשכות, ונדרשים אנו למיצוי הענישה במקרים המתאימים, מתוך תקווה כי יעלה בידינו להרתיע מי שמוּעדים לדבר מבצוע עבירות שאפשר נראות הן קלות ופשוטות אך טמון בהן סיכון לחיי אדם. "המעשים שפורטו בסעיף 12א לחוק הכניסה - הלנה, העסקה והסעה של תושב האיזור שניכנס לישראל, יושב בה או עובד בה, שלא כדין - הוגדרו מעשי עבירה שענשם בצידם כדי למנוע הגשת סיוע - ואפילו מתוך תמימות - למי שעלולים להיות מפַגעים" (פרשת ח'טיב, 774-773); ומשנמצא לנו כי חרף סכוני הבטחון הקשים ממשיכים ישראלים רבים לעבור על החוק ולסכן את חיי הזולת ואף את חייהם שלהם, נדרשים אנו להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להרתיע מפני ביצוע העבירות.

...

בנסיבות אלה, מקובלת עליי הענישה עליה הסכימו הצדדים בדמות 6 חודשי מאסר בעבודות שירות וסבורני שהיא מאזנת כראוי את נסיבות העבירות.

עם זאת, לא שוכנעתי שרכב הרנו נרשם באופן דקלרטיבי בלבד על שמה של אשתו של הנאשם ולכן אינני מורה על חילוטו של רכב זה.  כאמור, מדיניות הענישה המחמירה עדיין תקפה וביתר שאת בתקופה בה אנו מצויים וישנם מקרים מתאימים שבהם ניתן לשרת את האינטרס הציבורי בעונשים שאינם דווקא של מאסר בפועל, אלא תמהיל של אמצעים אחרים כגון קנס כספי משמעותי, מאסר על תנאי, שלילת רישיון נהיגה ותפיסה וחילוט של רכב שבו בוצעה עבירת ההסעה שלא כדין וכפי שנכתב בהלכת אבו סאלם בהתאמה מצערת לתקופתנו אנו: "טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נושא הדיון ברוח הילכת ח'טיב. מעשי הטרור הקשים עדיין מכים במדינה; הסיכון הטמון בהסעתם, בהלנתם ובהעסקתם של שוהים בלתי חוקיים המגיעים לישראל משיטחי יהודה, השומרון וחבל עזה לא נתפוגג; ומכאן ששיקולי הרתעה - הרתעת היחיד והרתעת הרבים - עדיין שיקולים הם ממעלה עליונה. מסתבר כי הפרות החוק נמשכות, ונדרשים אנו למיצוי הענישה במקרים המתאימים, מתוך תקווה כי יעלה בידינו להרתיע מי שמוּעדים לדבר מביצוע עבירות שאפשר נראות הן קלות ופשוטות אך טמון בהן סיכון לחיי אדם. "המעשים שפורטו בסעיף 12א לחוק הכניסה - הלנה, העסקה והסעה של תושב האזור שנכנס לישראל, יושב בה או עובד בה, שלא כדין - הוגדרו מעשי עבירה שענשם בצדם כדי למנוע הגשת סיוע - ואפילו מתוך תמימות - למי שעלולים להיות מפַגעים" (פרשת ח'טיב, 774-773); ומשנמצא לנו כי חרף סיכוני הביטחון הקשים ממשיכים ישראלים רבים לעבור על החוק ולסכן את חיי הזולת ואף את חייהם שלהם, נדרשים אנו להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להרתיע מפני ביצוע העבירות.

" בנסיבות אלה, אני סבור שנסיבות העבירות שבוצעו בסמיכות זמנים, שיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים, כמו גם המספר הרב של השוהים שהוסעו, מחייבים את חילוט הרכב הרשום על שם הנאשם וכך אני קובע.

אני מורה על חילוט רכב מסוג פורד מ.ר. 77-820-65 לטובת אוצר המדינה.

בעניננו מדובר בנאשם שהסיע בכל אחד מהאישומים כמות גדולה מאוד של שוהים בלתי חוקיים, במידה המקימה משנה חומרה למעשיו, ומעצימה עשרות מונים את פוטנציאל הנזק הגלום בהם.

בהתאם להסדר בין הצדדים הורשע הנאשם בעבירה של הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, ללא נסיבות מחמירות.

סקירה זריזה של פסקי הדין שהגישו הצדדים מלמדת כי ההגנה בעיקר ביצעה עבודה מקיפה בהביאה מספר רב של החלטות, אלא שכולן למעט אחת (ת"פ 70163-02-19), ניתנו לפני תיקון מס' 29, משמע, לפני ההחמרה האחרונה שביצע המחוקק, אשר מדגישה וממחישה את הצורך להחמיר בענישה בעבירות של הסעת כמות גדולה של שוהים בלתי חוקיים (שלושה ומעלה).

כן הורשע בשני כתבי אישום שצרף, האחד בהסעת 4 שוהים לא חוקיים ובנהיגה ללא רישיון וביטוח, והאחר בהפרת תנאי מעצר בית ונהיגה בפסילה, ללא רישיון וביטוח.

...

בהינתן נתונים אלו, ולאור העובדה שאין מדובר במי שנהג לצרוך אלכוהול או סמים, ולא היה מעורב בהימורים, סבורני כי מלכתחילה לא היה צורך של ממש להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר, לבטח על רקע העומס הבלתי נסבל בו שרוי שירות המבחן, שראוי כי משאביו יופנו לנאשמים בעלי נסיבות נזקקוּת מובהקות.

משמצאנו כי מדובר באדם שבמשך מרבית חייו הבוגרים השכיל לפעול כחוק ובאופן נורמטיבי, אין זה סביר להניח כי ריצוי עונש מאסר, גם אם ממושך, ידרדר אותו לעולם העברייני.

אחר כל אלה, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל.