מבוא
כתבי האישום בתיקים שבכותרת, מייחסים לנאשם (לאחר שתוקנו) עבירות של הקמת מיכשול ברחוב, ביום 14/04/2016 בשעה 12:32, וביום 16.06.16 בשעה 16:07, עבירות לפי סעיף 43 לחוק העזר לגן יבנה (שמירת הסדר והניקיון), תשנ"ג 1993.
הנאשם אישר, כי הפקח מטעם הרשות פנה אליו פעמים בעבר, הציע לו אלטרנאטיבות להעמיד את הרכב במקום אחר, אך אלו לא התאימו, וכן כי הציע לפקח "שאם המשאית זבל פה שיתנו צפירה ואני אצא" (עמ' 7, ש' 7).
ברחוב - על המאשימה להוכיח, כי מדובר בשטח העונה להגדרת "רחוב".
העלול לגרום נזק לרחוב או להפריע לנקיון או לתנועת הציבור בו.
היסוד הראשון – הנחת דבר:
אין חולק בין הצדדים, כי הנאשם העמיד את המשאית במועדים ובמקום המפורטים בכתבי האישום, ולפיכך מיתקיים היסוד הראשון לעבירה.
סעיף 1 לחוק העזר לגן יבנה, מגדיר "רחוב" כדלהלן:
"רחוב" - דרך, נתיב להולכי רגל, מדרכה, כביש, גשר, מעבר המשמש או המכוון לשמש אמצעי גישה לבתים, תעלה, ביב, חפירה, רחבה, גן, כיכר, וכן כל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו או שהציבור ניכנס אליו או רשאי להכנס אליו, בין שהם מפולשים ובין שאינם מפולשים;
גם לעניין יסוד זה של העבירה, נראה כי אין מחלוקת והנאשם מודה כי העמיד את הרכב ברחוב מירון, בחניה על גבי הכביש, בשטח צבורי לכל דבר ועניין.
...
דא עקא, שלא ניתן לראות באמור הוכחה לקיומה של הצדק, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:
ראשית, לא הוצגה ע"י הנאשם כל ראיה לכך שאכן הועמדו כלי רכב ברח' מירון, במועדים הרלוונטיים, באיסור חניה.
מכל הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי הנאשם להוכיח טענתו בדבר אכיפה בררנית.
סוף דבר:
נוכח מסקנתי, כי עלה בידי המאשימה להוכיח, במידה הנדרשת בפלילים את יסודות העבירה, וכי טענת הנאשם להגנה מן הצדק לא הוכחה, אני מרשיעה את הנאשם בשתי עבירות של הקמת מכשול ברחוב, לפי סעיף 43(א) לחוק העזר לגן יבנה (שמירת הסדר והניקיון) התשנ"ג – 1993.
