על יסוד כל האמור נקבע בזאת, כי המאשימה הוכיחה את כל עובדות כתב האישום, מעבר לכל ספק סביר, והנני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום – החזקת הסם שלא לצריכתו העצמית.
...
בהקשר זה, אציין בנוסף כי הכמות אשר נקבעה בתוספת השנייה לפקודת ליד סם הקוקאין, קרי 0.3 גרם, היא כמות שנקבעה אשר מגלמת בתוכה, מתוך ניסיון המציאות, גם כמויות של מספר מנות של צרכן סמים, ראו דברי ההסבר בהצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (דברי הצעת חוק 1377, כ"ב בחשון תשל"ט, 22.11.78, 41, 45):
"התוספת השנייה המוצעת מפרטת את סוגי הסמים ואת הכמויות לפי סוגי הסמים השונים לצורך החזקה האמורה בסעיף 12 להצעה. הסמים המפורטים בה הם אלה נפוצים בסחר הבלתי חוקי והכמויות הקבועות בה מביאות בחשבון את האפשרות להחזיק לא רק מנה אחת אלא גם מספר מנות של סם לצריכה עצמית."
יכולת המימון –
על הנאשם להראות כי הייתה לו יכולת לממן את כמות הסם שנתפסה ברשותו מבלי להיות מעורה בפעילות מסחרית בו. גם אם הנאשם צורך סמים, אפילו בכמות גדולה, אין בכך כדי לסתור את החזקה הקבועה בחוק (י. קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים, מהדורת 2007, בעמ' 276), וראו הדברים שנאמרו בעניין שאבי המוזכר לעיל:
"קבלת גרסתו של המערער בדבר כמות הסם היומית שלה הוא נזקק בשעתו, אינה מספיקה, כשלעצמה, כדי לחלצו מן החזקה האמורה; וזאת - כפי שקבע בית המשפט המחוזי - בשל כך שעל המערער היה להראות, בנוסף לכך, שהיה לו מקור כספי למימון רכישת כמות כזאת של סם, שלא באמצעות סחר בו. אכן, צריכה כבדה של סמים מסבירה החזקת כמות מסחרית של סם; ברם אין בה, כשלעצמה, כדי לסתור את החזקה שהסם מוחזק גם לצורכי מסחר. רכישת כמות מסחרית של סם מצריכה ממון רב; ובהיעדר ראיה לסתור - אין מנוס מן המסקנה כי המימון בא מסחר בסם, המקנה למחזיק את מנתו. אשר-על-כן, מקום שבו צרכן כבד של סם מחזיק ברשותו כמות מסחרית של סם, אין די בהוכחת הצריכה הכבדה כשלעצמה כדי להיחלץ מן החזקה, ועליו להוכיח גם כי מקור המימון של רכישת הסם אינו בא ממכירת חלק ממנו. בהיעדר ראיה למקור המימון של רכישת כמות מסחרית של סם נותרת על כנה "חזקת הסחר"; שהרי די לעניינה שרק חלק מן הסם המוחזק אינו משמש לצריכה עצמית של המחזיק".
בהינתן כמות הסם, סוגו, ונסיבות תפיסתו לרבות מקום תפיסתו, מתיישבת יותר המסקנה, עם החזקה הקבועה בחוק, מאשר עם טענת הנאשם לצריכה עצמית.
הלכה מקדמת דנא היא, כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיה שבאמתחתו, ללא כל הצדק סביר לכך, מקימה חזקה ראייתית לחובתו, שאילו היה מציג ראיה זו, היתה המסקנה הנובעת ממנה לחובתו, וככל שהראיה משמעותית יותר, כך ביחס ישר המסקנה שניתן להסיק לחובתו (ע"א 548/78 שרון נ' לוי (1978)).
סוף דבר:
בנסיבות אלה, מעבר להודאה הברורה של הנאשם בהחזקת הסם, השתכנעתי מחומר הראיות, מעבר לכל ספק, כי הנאשם החזיק בסם מהסוג, במשקל, ובאופן, כמתואר בעובדות כתב האישום.
על יסוד כל האמור נקבע בזאת, כי המאשימה הוכיחה את כל עובדות כתב האישום, מעבר לכל ספק סביר, והנני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום – החזקת הסם שלא לצריכתו העצמית.
