כתב אישום: גניבת תיקים אישיים באזור הקריות

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עפ"ג 25214-05-21 מזרחי נ' מדינת ישראל 15 יולי 2021 בפני הרכב כב' השופטים: י. גריל, שופט עמית [אב"ד] ע. ורבנר, שופטת מ. דאוד, שופט המערער: רתם אברהם מזרחי ע"י ב"כ עוה"ד יצחק לוי מטעם הסנגוריה הציבורית המשיבה: מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) ע"י ב"כ עו"ד שרון איל הודעת ערעור מיום 12.5.2021 על גזר-דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט יוסי טורס) מיום 2.5.21 ב-ת"פ 58376-06-19. פסק דין

בתאריך 25.4.2019, בשעות הבוקר, בעוד המתלוננת ישנה, ניגש המערער לתיקה של המתלוננת, שהיה מונח בפינת אוכל במטבח, ונטל מתוך הארנק שהיה בתיק סכום כסף בסך 1,200 ₪, השייך למתלוננת.

ב"כ המדינה טענה, שהמערער הודה והורשע בעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק, ואולם, אין המדובר בארוע גניבה "קלסי", אלא מדובר באדם שהתחזה לאחר במטרה לרכוש את אמונה של המתלוננת, להכנס לביתה, לאיזור האישי שלה ולגנוב ממנה.

הסניגור הוסיף, שאומנם כתב-האישום כולל טענה שהמערער הציג עצמו בשם בדוי, ולא בשמו האמתי, אך אין בכך כדי להוות עבירה פלילית, ולכן גם הסתפקה המדינה בכך שייחסה בכתב-האישום למערער עבירה אחת: עבירת הגניבה, ומתחם הענישה בעבירות גניבה נע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר בפועל, שיכול ויבוצעו בעבודות שירות.

...

ערים אנו לטרונייתו של הסנגור על-כך שהדברים שנשאה המתלוננת בפני בית משפט קמא אינם באים לידי ביטוי בתוכנו של כתב-האישום, וכי העבירה שיוחסה למערער בכתב-האישום היא גניבה בלבד, ובאשר לנסיבות המקרה, כל שצוין בכתב-האישום הוא שהמערער הציג את עצמו בשם בדוי, ואולם, שוכנענו, שלא נגרם כל עיוות דין למערער.

בסיכום הדברים מסקנתנו היא שאין בענישה שהוטלה על המערער בבית משפט קמא כדי לגרום לו עוול כלשהו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מורים בזאת על דחיית הערעור.

כתב האישום וההליכים הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לו חמישה אישומים שונים, בהם צוין כי בין התאריכים 19.12.19 – 6.1.20 גנב את תיקיהם האישיים של חמישה קורבנות באיזור הקריות.

...

כן, ראוי להפנות לדבריה של הנשיאה נאור בדנ"פ 2999/16 מזרחי נ' מדינת ישראל (22.5.2016)): "דומני כי לשאלה אימתי עסקינן באירוע אחד ואימתי במספר אירועים, כאשר עסקינן בפרשה פלילית רבת היקף, לא תיתכן 'תשובת מחשב', והיא תלויה – גם בהגדרות המשוכללות ביותר – בנסיבות המקרה ובמבטו הכולל של בית המשפט על הפרשה. לשיקול הדעת נודע מקום מובהק, ובית המשפט ישקול אם צריך הוא להיכנס ל'פרטנות חשבונאית' או לקבוע שורה תחתונה ראויה". סיכומו של דבר: ראוי להביט על הפרשה כמכלול ולקבוע את גבולות המתחם בהתאם.

המסקנה העולה משילוב עברו התעבורתי המכביד של הנאשם, ריבוי העבירות בהן הורשע, והעובדה שבעבר נידון לעונש שיקומי שלא היה בו להשיבו למוטב, היא שנכון להשית עליו עונש מאסר הקרוב לגבול השליש הראשון של המתחם.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל, ביכוי ימי מעצרו מיום 6.1.20 – 14.1.20.

אני מחייב את הנאשם לפצות את עדי תביעה 1,3,4,8,10 בסך של 1,000 ₪ לכל אחד.

הנאשם גנב מתוך הבית מחשב נייד, תיק שהכיל מפתחות, ארנק שהכיל כרטיס "בנקט" ושני כרטיסי אשראי, רישיון נהיגה וכרטיס כניסה למקום עבודת המתלוננת.

בהמשך לכך ובאותו יום, בין השעות 7:19 ל-22:32 השתמש הנאשם באחד מכרטיסי האשראי אותם גנב בכך שביצע באמצעותו 20 רכישות בעסקים שונים באיזור חיפה והקריות בסכום כולל של 2,456 ₪ (העיסקאות שבוצעו פורטו ברשימה שצורפה לכתב האישום).

הסניגור טען כי הנאשם עבר שקום בכלא עת היה במאסר, אך בשל משברים אישיים היתדרדר לשימוש בסמים וביצע את העבירות מושא כתב האישום.

...

לאור האמור לעיל, בשים לב למתחם העונש שקבעתי, ולשיקולים הקשורים לגזירת העונש, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו, מיום 17.2.2017.

השופט רון שפירא, נשיא [אב"ד] בפנינו ערעור הנאשם על הכרעת דין מיום 15.11.20 וגזר דין מיום 06.12.20 של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת סימי פלג קימלוב) שניתנו בתיק ת"פ 31340-05-20.

באותן נסיבות, התפרץ המערער לרכב באופן שפתח את דלת המושב שליד הנהג וגנב מתוכו את תיקו האישי של הבעלים ובתוכו מסמכים אישיים וחפצים שונים כמפורט בכתב האישום.

נטען כי קיומה של אפשרות לפיה אדם שזהותו אינה ידועה החליף בין התיקים הנה בגדר אפשרות סבירה והמחדל בעיניין זה הנו של המאשימה ולכן המערער זכאי להנות מהספק בדבר קיומה של אפשרות זו. נטען כי קביעתו של בימ"ש קמא כי כל אותו זמן היו פרושים כוחות מישטרה רבים באיזור היא קביעה הנעדרת תשתית ראייתית ולא הובאו ראיות לבסס זאת.

...

סיכום לעניין הערעור על הכרעת הדין אשר על כן, לאור המפורט לעיל, בסיכומו של דבר אינני סבור כי נפל בהכרעת הדין של בימ"ש קמא פגם המצדיק התערבות ולא מצאתי כי יש מקום להתערב או לזכות את המערער מן העבירות שבהן הורשע.

סבורני כי כפי שקבע בימ"ש קמא לאור חומר הראיות והנימוקים המפורטים לעיל הוכחו כל יסודות העבירות שיוחסו למערער בכתב האישום.

סיכום בסיכומו של דבר אציע לדחות את הערעור על שני חלקיו לאור המפורט לעיל.

בית משפט השלום בקריות ת"פ 46141-11-23 מדינת ישראל נ' קגן(עציר) בפני כב' השופט יוסי טורס , סגן הנשיאה בעיניין: מדינת ישראל המאשימה אולג קגן הנאשם גזר דין

כתבי האישום וההליכים הנאשם הורשע על פי הודאתו בשלושה כתבי אישום בעבירות של גניבה (5 עבירות) לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן –חוק העונשין), פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, גניבה מרכב לפי סעיף 413ד (א) לחוק העונשין, חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין וכן בעבירת שבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

ביום 14.12.20 עת הובל בניידת מישטרה, הוריד הנאשם את חולצתו וקרע אותה באיזור הסמל (להלן – תיק הצירוף הראשון).

טיעוני הצדדים והראיות לעונש ב"כ המאשימה הגישה טיעונים בכתב וכן השלימה טיעון על פה. נטען כי הנאשם פגע בערכי השמירה על קניינו של הפרט, בטחונו האישי ותחושת הבטחון של הציבור.

המאשימה עמדה על נסיבות הארוע וטענה שיש לקבוע מיתחם ענישה שונה לכל כתב אישום (ולראות את כל העבירות שבכל כתב אישום כארוע אחד) באופן הבא: בתיק העקרי – מיתחם הנע בין 6-14 חודשי מאסר; בתיק הצירוף הראשון, 6-12 חודשי מאסר, ובתיק צירוף השני עונש של מספר חודשי מאסר ועד 8 חודשי מאסר.

...

ערעורו נדחה ונקבע כי "העונש שנגזר על המערער הוא עונש מקל בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון אלו בהן הורשע המערער"; עפ"ג 21674-08-19 הייב נ' מדינת ישראל (23.10.2019), בו נדחה ערעור נאשם שהורשע בשלושה אירועי פריצה לרכב וגניבה, ועבירות נוספות, ונידון ל-8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי; עפ"ג 53546-02-19 בוחבוט נ' מדינת ישראל (22.5.2019), בו נדחה ערעור נאשם שהורשע באירוע אחד של פריצה לרכב, גניבה מרכב וחבלה במזיד לרכב ונידון ל-12 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי, קנס, פיצוי ופסילה בפועל; עפ"ג 21674-08-19 הייב נ' מדינת ישראל (23.10.2019), בו נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בשלושה אירועי פריצה לרכב וגניבה, ועבירות נוספות, ונידון ל-8 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי; עפ"ג 22186-10-16 מדינת ישראל נ' שושנה (10.1.2017), בו התקבל ערעור נאשם על חומרת עונשו והוטלו עליו 30 חודשי מאסר (תוך הפעלת מאסר מותנה בחופף) בגין שישה מקרי התפרצות לרכב ועבירות נלוות ובהן שימוש בכרטיסי חיוב; עפ"ג 20738-08-14 מדינת ישראל נ' אבו חאטום (27.8.2014), בו קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם עבור התפרצות אחת לרכב וגניבה ממנו נע בין 6 חודשי מאסר ל-12 חודשי מאסר.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן 3 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 35665-02-18 (שלום ראשון לציון) מיום 03.10.18 וזאת באופן שחודשיים יצטברו לעונש אותו הטלתי והיתרה תחפוף לעונש אותו הטלתי לעיל.