כתב אישום: גניבה, זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה

הרקע והכרעת הדין הנאשמים, אמיל חנן וחברת עתיר ארי בע"מ, הורשעו לאחר ניהול הליך הוכחות בריבוי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [חוק העונשין] ועבירות של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 420 לחוק העונשין (האישום הראשון).

ואולם במשפט עלתה מצד הנאשם גרסה, שלפיה אתי לוי לא רומתה על־ידו, אלא שלטה בכל העניינים ביד רמה והייתה מודעת לכל היתנהלותו הכספית, היא שביצעה עבירות והיא שהעבירה אליו מסמכים מזויפים שעל בסיסם קיבל את הסכומים שבכתב האישום.

נוסף על הפסיקה שהציגה המאשימה, ניתן ללמוד על מדיניות הענישה מפסקי הדין שלהלן: · רע"פ 6142/20 גילה נפתלין נ' מדינת ישראל [21.9.20] - המערערת הורשעה בבית משפט השלום, על־פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, שבועת שקר וגניבה בידי מורשה.

...

ואולם, הפרמטרים הללו, שבמקרה דנן הם בעלי השפעה כבדה מאוד, מביאים אותי למסקנה שבמקרה דנן, העונש הכולל שיש להטיל על הנאשם הוא 30 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח האמור, אני קובעת שהנאשם ישלם פיצויים רק לשני החסויים שעודם בחיים, והם ש.מ ו-ב.ש, בסכומים שאפרט להלן.

סיכום על יסוד כלל השיקולים שפירטתי לעיל, החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם: מאסר בפועל בן 30 חודשים; מאסר בן 8 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה שבה הורשע מסוג פשע; מאסר בן 4 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה שבה הורשע מסוג עוון; קנס בסך 80,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תמורתם.

הכרעת הדין ביום, 27.01.20 הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, היינו, 7 עבירות של קבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק; 2 עבירות זיוף לפי סעיף 418 לחוק; 2 עבירות של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק; ו-4 עבירות של מירמה ערמה או תחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

...

בהתאם לפסיקה הנוהגת, אני סבור כי מתחם הענישה של אירוע זה בנסיבותיו, ובכלל זה עבירת המס הכרוכה בכספים אלו, אי דיווח ואי תשלום מס (כשלמעשה נכון להיום, ההכנסה החייבת המס הוחזרה לנותנה), נע מ- 9 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי במקרים המתאימים (ראו: רע"פ 6435/09 אוסקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.08.09), שם אושר גזר דין של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות שהושתו על נאשם שזייף שיקים שנטל מאשתו, כשבאותו מקרה לא יוחסה לנאשם עבירת גניבה ולא יוחסה לו עבירת המס שיוחסה לנאשם במקרה זה).

אני סבור כי מתחם הענישה של אירוע זה בנסיבותיו, נע מ-6 חודשי מאסר, שיכול ובמקרים מסוימים ירוצה בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי וקנס משמעותי.

בשים לב לאמור, אני סבור כי יש למקם את עונשו של הנאשם בחצי העליון של מתחמי הענישה.

כתב האישום והסדר הטיעון הנאשמת שלפני נותנת את הדין בגין העבירות כדלקמן: · גניבה בידי עובד, בנגוד לסעיף 391 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977; (מספר עבירות); · זיוף בנסיבות מחמירות, בנגוד לסעיף 418 סיפא לאותו חוק (מספר עבירות); · במסמך מזויף, בנגוד לסעיף 420 לאותו חוק (מספר עבירות).

להלן יובאו מספר פסקי דין לצורך סקירת מדיניות הענישה הנוהגת: · בפסק הדין עפ"ג 42389-02-17 שחאדה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים), נדון עירעורו של נאשם שהורשע בשני אישומים, אשר ייחסו לו עבירות של גניבה בידי עובד; זיוף; שימוש במסמך מזויף; קבלת דבר מה במירמה.

...

כתב האישום המתוקן: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות הבאות: זיוף בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1997 (8 עבירות); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1997 (2 עבירות); שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 420 + 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1997 (ריבוי עבירות).

בעפ"ג (י-ם) 36108-10-19 גילה נפתלין נ' מדינת ישראל (2.8.20) - הנאשמת, עורכת דין במקצועה ואם ל-7 ילדים, הורשעה ב-4 אישומים בבצוע עבירות של זיוף מיסמך, בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, וכן 2 עבירות של שבועת שקר ו-3 עבירות של גניבה בידי מורשה.

...

הדין הוא כי במקרים כאלה, נסיבותיו האישיות של הנאשם נדחות מפני האינטרס הציבורי המחייב מתן משקל בכורה לשיקול הגמול.

עוד אפנה בעניין זה, לדברים שאמר בית המשפט העליון ברע"פ 1096/09 מילשטיין נ' מדינת ישראל, שם דובר בעו"ד אשר רימה את לקוחותיו, ועל אף מצבו הרפואי, עונשו הוחמר מ-30 חודשי מאסר ל-45 חודשי מאסר והדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו, וכך אמר בית המשפט העליון (הדגשה שלי – ש.ב.): "...מקצוע עריכת הדין מושתת על האמון שנותן הלקוח בבא כוחו, במעשיו של המבקש, יש כדי לערער אמון זה ולהכתים ציבור גדול של עורכי דין, העושים את מלאכתם נאמנה, לאור כל האמור דין נסיבותיו האישיות של המבקש, לסגת מפני חומרת מעשיו, ומפני האינטרס הציבורי, המחייב ענישה מחמירה במקרים כגון דא". בנדוננו, פגע הנאשם באמון לקוחו, שעה שזייף מסמך בשמו, וחמור מכך, הנאשם פגע באמון בית המשפט ורשויות המדינה, בכך שזייף מסמכים, רימה והונה ערכאות משפטיות אלה, והוביל אותם להוציא תחת ידם החלטות/צווים מעוותים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל.

רקע הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בבצוע עבירות הבאות: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (13 עבירות) לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

רע"פ 5986/17 הפטר נ' מדינת ישראל (27.07.17) המבקש הורשע בעבירות הבאות: גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב, קבלת דבר במירמה והתחזות לאחר, זיוף, שימוש במסמך מזויף ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הוצאת שיק ללא כסוי, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, בכך שעשה שימוש בכרטיסי אשראי של מתלוננים שונים ורכש מוצרים בסך כולל של כ 12,000 ₪ בנוסף ניסה למשוך כסף מזומן באמצעות הפקדת שיקים דחויים בסך כולל של 140,000 ₪.

...

לאור כל האמור, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות העבירה המיוחסת לנאשם נע בין 16 חודשי מאסר ועד 36 חודשי מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים השונים, כאשר נתתי דעתי לאינטרס הציבורי להבטחת חיי מסחר ובנקאות תקינים, באתי למסקנה כי יש להטיל על הנאשם עונש ברף התחתון של המתחם אולם לא בתחתיתו ממש.