כתב אישום: איומים על שופטת בבית משפט

במהלך הדיון, או ליתר דיוק, לקראת סופו, כאשר נדונה סוגיית עוצמתה של עילת המעצר, הציגה ב"כ המבקשת, עו"ד ישראלי, כתב אישום שהוגש ביום 12.5.22 כנגד המשיב בבית משפט השלום בפתח תקווה (ת.פ 26666-05-22) המייחס לו איומים כלפי התובעת המטפלת בתיק, עו"ד מזור, אשר בעטיו נעצר המשיב עד להחלטה אחרת.

סעיף 77א (א1)(2) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי שופט לא ישב בדיון מקום בו "יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי...". המבחן לפסלות שופט הוא מבחן נסיבתי ויש לבדוק האם במקרה דנן הוצגה תשתית עובדתית המבססת חשש למשוא פנים (ע"פ 4726/20 אמנון עמנואל נ' מדינת ישראל (14.7.2020); ע"פ 3895/19 זועבי נ' מדינת ישראל (12.6.2019); ע"א 8550/18 איפרגן נ' רן (27.12.2018)).

לכך יש להוסיף, כי הטענה לעניין אישי לא עלתה במהלך הדיונים הקודמים שבפניי, אלא רק לאחר שהוצג בפניי כתב האישום המייחס למשיב איומים על התובעת, ואף בכך יש ללמד כי טענת הפסלות אין לה על מה שתסמוך.

...

בהמשך לכך, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעניין עילת המעצר, הצעתי למשיבים כי יוכן בעניינם תסקיר שירות המבחן.

דיון והכרעה דין בקשת הפסלות להידחות.

לפיכך, הבקשה לפסלות נדחית.

בהמשך לכך, כעולה מסע' 18 לכתב האישום המשיב איים על השוטר שי דוידי בפגיעה שא כדין בגופו באומרו לו: "אני אפגע בך ובשוטרים שהיו בתא ההמתנה, אני ארצח אותם ואחפש אותם". לאחר מכן, הגיעו בני משפחתו של המשיב לבית החולים והשוטרים ביקשו מהם לצאת מהחדר.

ברע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל[ פורסם בנבו] 23.6.2011 כתבה, כב' הנשיאה, כתוארה אז, כב' השופטת בייניש: "כפי שפסק בית משפט זה לא אחת, כאשר כוונת המאשימה ברורה וכשלנאשם ידועות הראיות נגדו, אין להיתפס לליקויים ניסוחיים או "טכניים" בכתב האישום (לעניין זה ראו את ניתוחה המאלף של חברתי, השופטת נאור, ב-Hyperlink Removed- פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.2.2006); וכן ראו -Hyperlink Removed- פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 26.6.2008); -Hyperlink Removed- ליאור מטיס נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.11.2007)).

...

לפיכך, אני סבורה כי אביו של המשיב לא יכול לשמש עבורו כמפקח, בוודאי לא בקונסטלציה שהוצעה על ידי ב"כ המשיב.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש צורך בבחינה מעמיקה בעניינו של המשיב על ידי שירות המבחן אשר יתן דעתו לאפשרויות הקיימות לאיון המסוכנות הנובעת מהמשיב ולרבות טיפוליות.

רקע והליכים קודמים ביום 27.2.2022 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כתב אישום כנגד המשיב, המייחס לו עבירות של אינוס, מעשה סדום, תקיפת בת זוג, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, ניסיון לתקיפת בת זוג, כליאת שוא ואיומים.

עובדות כתב האישום פורטו בהחלטות קודמות של בית משפט זה ובעיקר בהחלטתו של השופט גרוסקופף מיום 26.6.2022 בבש"פ 3916/22.

במאמר מוסגר יצוין כי יש להצר על כך שחרף הוראת המחוקק בהקשר זה, אילוצי היומן והעומס המוטל על שופטי בית המשפט המחוזי אינם מאפשרים קיום דיונים בקצב הנידרש.

...

משכך, ולאור החולשה הראייתית המסוימת בכל הנוגע לעבירות המין המיוחסות למשיב (חולשה בשלה הפנה בית משפט זה את המשיב מלכתחילה לבחינת אפשרות של חלופת מעצר); ובעיקר לאור התארכות ההליכים – אני סבורה כי יש מקום לשוב ולשקול חלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני.

אני סבורה כי יש מקום לבחון חלופה כזו.

בכפוף לכך אני נעתרת לבקשת המבקשת ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בפרק זמן של 90 ימים החל מיום 24.5.2023 או עד למתן פסק דין ב[תפ](http://www.nevo.co.il/case/26551678)"ח 59897-02-22 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

כך גם התובע משלם מחירים כבדים לאור מצבו הרפואי, כאשר לאורך כל ההליך היתנהל באופן שאינו הולם בר דעת, פעל באלימות ואף הוגש נגדו כתב אישום בנוגע לאיומים על שופטת בית משפט השלום.

...

אנו סבורים כי בשקילת ההוצאות יש ליתן משקל לעובדה כי תביעות מעין אלו, לאובדן כושר עבודה, הועברו לא בכדי לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה במסגרת רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו), שם נקבע בית היתר כך: "לג. סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין...

אנו סבורים כי יש לקחת עובדות אלו בחשבון בעת שאנו שוקלים את גובה ההוצאות שעל התובע לשלם.

יחד עם זאת, בנסיבות התביעה דנן, לאור התנהלות התובע לאורך השנים (לרבות בקשתו לתיקון כתב התביעה בשלהי ההליך), אין אנו סבורים כי התובע כלל אינו נדרש לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאור האמור אנו קובעים כי על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום הכולל מע"מ, בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בקצרה, ייאמר כי הארוע המרכזי בגינו הוגש כתב האישום, ארע בתחנת דלק, כאשר הנאשם, על פי כתב האישום, איים על המתלונן ובעקבות כך התפתח בין השניים עימות פיזי, במהלכו, איים הנאשם על המתלונן כי "ישחט" אותו ובהמשך פנה אל רכבו והוציא ממנו סכין מיתקפלת בה דקר את המתלונן, והמשיך ודקר גם כאשר הורחק על ידי אחרים.

לשון סעיף 22ד ברורה ופרשנות הסייפא לס"ק ג(2) כפי שניתנה על ידי בתי המשפט היא מצומצמת (לעניין פרשנות הסעיף ראו למשל את דבריה של כב' השופטת וילנר בבש"פ 4807/20 פלוני נ' מ"י (20.7.20) בסעיף 10 וכן את דבריה בבש"פ 8631/21 מ"י נ' ואיל חוסיין (22.12.2021) וראו גם את כב' השופטת ברון בבש"פ 4425/19 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 15.07.2019)).

...

בניגוד לטענות המבקש, אינני סבורה כי דבר מאלו המתוארים בבקשתו מהווה תכלית חשובה אחרת ומכאן, מסקנתי היא כי לא עלה בידי המבקש להצביע על טעם ממשי המצדיק פתיחת חלונות התאווררות קבועים.

המבקש גם לא הבהיר מדוע קיים קושי במפגשים עם בני משפחתו במקום המעצר המפוקח ולא מצאתי הגיון בטענותיו בעניין זה. אינני מקבלת את הטענה כי "מקובל" לקבוע חלונות התאווררות, שכן הדבר אינו מתיישב עם לשון החוק והעובדה כי עדיין מדובר במעצר להבדיל משחרור בתנאים.

אני סבורה שבנסיבות הללו, יש להקפיד עוד יותר על כך שהמבקש יהיה נתון בפיקוח אלקטרוני ופתיחת חלונות התאווררות יומיים אינה מאפשרת זאת ואף עלולה לסכל את מטרת הפיקוח.

לאור האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.