כתב אישום: איומים בעקבות חוב לחברת השכרת רכב

לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו יתרת חובם בגין דמי היתר לשימוש חורג בסך של כ- 1.5 מיליון ואף לא שילמו היטלי השבחה בהקף של יותר מ 70 מיליון ₪.

התובעת מציינת כי לאור מחדל זה, התקבלו אצלה התראות מהרשות המקומית הכוללות גם איום בהגשת כתב אישום.

לטענת התובעת, שוכנת משנה של הנתבעת – חברת קל אוטו שירותי מימון בע"מ – צוברת חובות עתק בגין חשבונות חשמל ומים שטרם ניפרעו חרף בקשות חוזרות מטעמה.

הנתבעת טוענת כי התובעת קידמה את התכנית להרחבת השמוש בשטח המושכר מאחר שהיא סירבה לאפשר לנתבעת להשכיר חלק מהמושכר לחברת בטר פלייס, ודרשה להפנות את בטר פלייס לשכור את המיכל במישרין מן התובעת, כך שהתכנית נועדה לבצוע ההתאמות וההיתרים הנדרשים לקידום האינטרסים של התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי עד סוף שנת 2013 העניקה עריית רמת השרון לשוכרות המשנה רישיונות עסק לשימושים במושכר לצרכי איחסנה ומסחר ברכב, מבי לידרוש תשלום נוסף (ראו לעניין זה עדות מר פדהצור עמ' 7 ש' 31-25 לפרוטוקול הדיון בתביעה הכספית שסומן נ/3).

...

בהסדר ביניים אליו הגיעו הצדדים במסגרת הליך שהגישה הנתבעת בת"א 60650-10-17, שילמה הנתבעת סך של 4,560,000 ₪ ששימשו לתשלום דמי ההיתר והתובעת שילמה את היתרה בסך של 1.5 מיליון ₪, אך בסופו של דבר נפסק כי על הנתבעת לשאת בכל הסכום האמור (ראו נספחים 41ו' -41ט' לתצהיר מנהל הנתבעת, ומוצג נ/3).

אני סבור, שהתובעת מודעת לכך שהעיכובים בהוצאת רישיונות עסק והיתרי בנייה נובעים מדרישות העירייה, ואין ספק שגם התובעת התקשתה להבין את דרישות העירייה, כעולה מנספח 33 לתצהיר מנהל הנתבעת.

סוף דבר מכל הטעמים שלעיל, התביעה נדחית במלואה.

על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, בשנת 2014, או בסמוך לכך, נתגלע סיכסוך כספי בין האחים ג'אבר ומאהר ג'מהור (להלן: "ג'אבר" או "האחים ג'מהור" בהתאמה) ובין המשיב 1, בגין חוב כספי של האחים ג'מהור למשיב 1 (להלן: "החוב").

המשיב 1 שידל את המשיבים 2-4 לבצע חטיפה וקשר עימם קשר לעשות כן. בהמשך לכך, שכר המשיב 2 ביום 3.7.18 מחברת "אלדן", חברה להשכרת רכב, רכב מסוג טויוטה אוונסיס מ.ר. 79-212-09 (להלן: "האוונסיס").

לאחר חטיפתו של כארים מביתו שבקלנסוואה , נסעו המשיבים 2-4 עם רכב האוונסיס ובו כארים, כאשר במהלך הנסיעה איים אחד המשיבים על כארים, כי אם לא ישתוק "ישחטו אותו". בערב יום 10.7.18, לאחר החטיפה, הגיע המשיב 1 אל שטחי הרשות הפלסטינית, לבית דודו מוחמד לולו שברמאללה וערך תיאומים לגבי החזרתו של כארים.

הממצאים הפורנזיים ומשמעויותיהם: טביעות האצבע של כל אחד מהמשיבים 2-4 נימצאו על ידי אנשי המז"פ במקומות שונים על גבי רכב האוונסיס ששמש לחטיפה, זאת לצד טביעות אצבע וממצאי DNA של חשודים נוספים, אשר נגדם לא הוגש בסופו של יום כתב אישום.

...

יתרה מכך, על פי מסמך ההתקשרויות, הרצף הקבוע של שיחות הטלפון, בין המשיבים 2 ל-3 למשל, נקטע בשעה 13:42 ומתחדש בשעה 17:05, באופן התומך אף הוא במסקנה האמורה, לפיה בשעות הללו שהו השלושה יחדיו, כך שלא נדרשו לשוחח זה עם זה בטלפון.

ההתאמות המלאות בלוחות הזמנים באשר למקום הימצאו של כל אחד מהמשיבים 2-4 ובאשר למיקומו של האוונסיס באותה עת, אינו מותיר מקום רב לספק בנוגע למסקנה כי במועדים הרלבנטיים היו אלה המשיבים 2-4 אשר שהו ברכב האוונסיס והיו שותפים לחטיפתו של כארים.

מכל מקום, יהיה ההסבר לפער שבין תיאורי כארים לממצאים שהובאו לעיל אשר יהיה, אין בדבריו של כארים כדי לקעקע את התשתית הראייתית שפורטה, אשר מעוגנת היטב במסכת הדוקה של ראיות אובייקטיביות אשר מובילות למסקנה אפשרית אחת ויחידה בדבר אחריותם של המשיבים 2-4 לחטיפה.

במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום השתמש המערער בתו סחר על שם מוסך מוניטין ובתו סחר על שם אוטו קאר, שהגיעו לידיו, כדי להעביר בעלות על כלי רכב שרכש לצורכי מסחר (להלן: "הרכבים שנרכשו") על שם אחת מן החברות הנ"ל, וזאת ללא ידיעת ו/או הסכמת אוטו קאר ומוסך מוניטין.

הוא מתגורר כיום בשכירות, מתקשה למצוא תעסוקה יציבה, ומחמת תחושות ייאוש הפסיק לשתף פעולה בטיפול הפרטני.

בנוגע לאישומים מושא תיק הפרקליטות קבע בית משפט קמא, שיש לקבוע שני מתחמים נפרדים הואיל ומדובר בשני אירועים נפרדים: האחד, זיוף השיקים והשמוש בהם למטרת החזר חוב על ידי יורם, השני, 32 האישומים (מס' 2 – מס' 33) המהוים מסכת עובדתית אחת, תכנית עבריינית אחת, כשהעבירות בוצעו במועדים קרובים ובגינן יש לקבוע מיתחם ענישה אחד (אך בנפרד ממיתחם הענישה בגין זיוף השיקים).

טענה נוספת היא, שבית משפט קמא שגה משלא העניק משקל מספיק לעובדה שלחובת יורם ארבע הרשעות פליליות קודמות בין השנים 2007 עד 2015, בגין איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שתי עבירות של העלבת עובד ציבור, נהיגת רכב ברשלנות, היתנהגות פרועה במקום צבורי ואי הגשת דו"ח במועד לפי חוק מע"מ. חלק מעבירות אלה הוא הורשע בעודו מבצע את העבירות בתיק מושא הדיון כאן.

...

לאחר שהצבנו לנגד עינינו את כל השיקולים הרלוונטיים, את הנסיבות הנוגעות לעניין, את תסקירי שירות המבחן, ואת טיעוניהם המפורטים של באי כוח הצדדים בכתב ובעל-פה, החלטנו שלא להחמיר במתחמי הענישה שקבע בית משפט קמא וזאת בשים לב לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של יורם, גילו, הודאתו בעובדות שלושת כתבי האישום שחסכה מזמנם של העדים ומזמנו של בית-המשפט, חלוף הזמן, העובדה שזהו מאסרו הראשון, אם כי לחובתו ארבע הרשעות קודמות, ומאסר מותנה בן 4 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו בגין העלבת עובד ציבור לא הרתיעו מלבצע עבירה זו כלפי השוטרת (מושא כתב-האישום בת"פ 19788-01-14).

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מקבלים חלקית את ערעור המדינה בע"פ 52174-10-21, וחלף 12 חודשי המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא דנים אנו את יורם ל-15 חודשי מאסר בפועל, ומפעילים את המאסר המותנה בן ארבעת החודשים שהוטלו בת"פ (שלום נצרת) 29065-06-11, מתוכם שלושה חודשים במצטבר וחודש אחד בחופף, כך שבסה"כ יהא על יורם לרצות 18 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס).

נוכח האמור לעיל, אנו מורים על דחיית ערעורו של יורם בעפ"ג 48711-10-21.

כתב האישום בהתאם לכתב האישום המקורי, החל מחודש יוני 2014 שכר הנאשם כלי רכב שונים מחברת ההשכרה אלבי ציי רכב בע"מ (להלן: "אלבר").

ביום 12.2.2015 הגיע הנאשם לסניף אלבר באשדוד ופנה לפקיד הקבלה הגב' ג'ני אמסילי (להלן: "ג'ני") ובקש לברר מה חובו לחברה תוך שהציג לה מכתב אתרעה טרם פתיחת הליכים משפטיים שנשלח אליו מאת עוה"ד של אלבר.

ג'ני העידה כי הנאשם הגיע לסניף עצבני עקב החוב ומכתב האתרעה, צעק ובקש לדבר עם אלכס, וכשהבין כי אלכס לא נמצא ,הנאשם אמר שהוא לא יצא מהבית "כי אם הוא יצא מהבית הוא מת" (עמ' 8 ש' 27).

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום – איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 בכך שביום 12.2.2015 איים על ג'ני בפגיעה שלא כדין באלכס בכך שאמר לה "תגידו לאלכס שהוא ישלם על זה ושהוא לא יצא מבית כי הוא מת". ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בנוכחות הנאשם, ב"כ וב"כ המאשימה.

...

שנית, וחשוב מכך, סבורני כי מהודעותיו במשטרה עולה כי בעת מסירתן אלכס חשש באמת ובתמים מהמתלונן.

מסקנה זו הינה מעבר לנדרש שכן, כאמור לעיל, לצורך גיבוש עבירת האיומים אין מוטל על המאשימה הנטל להוכיח כי אלכס חשש מהדברים שנאמרו, אלא די לה להוכיח שאדם מן הישוב בנעליה של ג'ני היה חושש לגורלו של אלכס.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום – איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 בכך שביום 12.2.2015 איים על ג'ני בפגיעה שלא כדין באלכס בכך שאמר לה "תגידו לאלכס שהוא ישלם על זה ושהוא לא יצא מבית כי הוא מת". ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בנוכחות הנאשם, ב"כ וב"כ המאשימה.

על פי המפורט בבקשה, בידי המבקשת תפוסים של המשיבה מסוגים שונים: סכום של 1,910 יורו; רכב מסוג אאודי ששוחרר כנגד הפקדת 30% מערכו בסך 29,600 ₪; חשבון בבנק יהב שבו נתפס סך כ-425,000 ₪, ומתוכו שוחררו סכומים שונים (24,000 ₪ דמי מחיה ועוד 50,000 ₪ לצורך מיגון ביתה של המשיבה בשל איומים לפגוע בבני המשפחה); חשבון בבנק נוסף שבו 539 ₪; ושני נכסי מקרקעין – דירת מגורים (גוש 11039, חלקה 51) ודירה נוספת בגוש 11590 חלקה 193 תת חלקה 20 בבעלות משותפת לה ולבעלה.

בנסיבות אלו חייב לעמדתי להנתן משקל ממשי לעובדה שנכסי המקרקעין של העורר (באמצעות חברה ג.ר.ה) תפוסים החל מיום 27.02.19 (במשך קרוב ל-3.5 שנים!!), ותוקף התפיסה הוארך באופן חריג 7 פעמים מעבר לתקופה המאקסימאלית הקבועה בחוק, ועל אף שמדובר בתפיסה ברשום בלבד, עדיין שלילת זכותו של העורר לנהוג בנכסים אלו "מנהג בעלים" לרבות בדרך של קבלת אשראי כנגד הנכסים או מכירתם, על סמך חשדות בלבד ומבלי שהוגש נגדו עד היום כתב אישום, יש בה כדי להוות פגיעה בלתי מידתית בזכות הקנין של העורר.

זאת ועוד, דרישתה של המשיבה להפקדת מלוא שווי הנכסים ללא ניכוי כלשהוא, מבוססת על ההנחה שלפיה קיימת ודאות בכך שהעורר יורשע בעבירות שהדין מקנה בגינן אפשרות חילוט עונשית, בית המשפט יורה על חילוט עונשי, הנכסים יעברו לבעלות המדינה והיא זו שתמכור אותם, לטענתה, ללא חיוב במס שבח, ללא צורך בהעברת חלק המע"מ למס ערך מוסף, ללא צורך בסילוק חובות לנושים מובטחים וללא היתחשבות בחובות הרובצים על הנכסים המונעים העברת הנכסים לידי צדדי ג'.

כאשר מדובר ב"תפיסת" מקרקעין באמצעות רישום בלבד, על אף הפגיעה הקניינית והיעדר האפשרות לקיום זכות הקניין במלוא מובנה (לרבות מכירת הקניין או שעבודו), הרי שהשימוש העקרי במקרקעין – החזקתם, לרבות השכרתם וקבלת פירות ההשכרה – אינו נימנע מבעליו.

...

לעניינם אני מורה על הארכת תוקף כמבוקש.

בנסיבות העניין, ובשים לב להיקף החשדות כלפי המשיבה, אני סבורה כי הכף נוטה לטובת הארכת משך החזקת המזומנים.

בעניין הכספים שנתפסו בחשבונות בנק, בהסכמת המשיבה, אני מורה על הארכת תוקף החזקתם, כמבוקש.