כתב אישום נגד עורר בעבירות מין במשפחה והתעללות בקטין

רקע והליכים קודמים העורר הורשע, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות של ניסיון היתעללות בקטין חסר ישע, לפי סעיפים 368ג סיפא, 29, ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וניסיון מעשה מגונה, לפי סעיפים 348(ב) ו-25 לחוק העונשין.

מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד העורר (להלן: כתב האישום) עולה, כי במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2013 ניסה העורר לאתר באמצעות האנטרנט אמהות לילדות בנות 12-9 שנים, ולהציע להן להביא אליו את בנותיהן, על מנת שיבצע בהן עבירות מין, וזאת בתמורה לתשלום כספי שיעביר העורר לידי אותן אמהות.

עוד נאמר, כי משפחתו של העורר מהוה גורם לחץ, ואינה יכולה לשמש עבורו אמצעי לתמיכה שיש בכוחו למנוע ממנו כניסה למצבי סיכון.

בהמשך לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי "מי שחושב שהוא צריך להזהר מגלישה באנטרנט, צריך להתקין מיוזמתו חסמים בכל מקום אפשרי, כדי שלא יכשיל את עצמו וימצא את עצמו גולש בצ'אט זה או אחר, כדי לבדוק את כישוריה של אימא זו או אחרת באשר לעבירות מין שיבוצעו בילדיה". בית המשפט המחוזי בירך את העורר על הדרך שעבר מיום הרשעתו, שאף באה לידי ביטוי בהפחתת רמת מסוכנותו, אך הטעים כי אין להסיק מכך מסקנות שגויות, לפיהן העורר יכול ליפגוש קטינים וקטינות, ולגלוש באנטרנט כאוות נפשו.

...

סבורני, כי מכלול נסיבות המקרה דנן מחייב שלא לשים מכשול בפני עיוור, ושלא להעמיד את העורר, בעיצומו של הליך טיפולי שהלה עובר, בפני סיטואציה שגרמה לו לנהוג בעבר, כפי שנהג.

לאור האמור, הערר נדחה.

נגד העורר הוגש ביום 8.6.2015 כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשי סדום לפי סעיף 347 (ב) בנסיבות 345(א) לחוק העונשין; היתעללות לפי סעיף 346ג סיפא לחוק העונשין; תקיפת קטין לפי סעיף 379 ו-382(ב) לחוק העונשין; איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין; והחזקה ושימוש עצמי בסמים לפי סעיף 7(א) ו-(ג)סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

בשנתיים שקדמו להגשת כתב האישום, נהג העורר לעשות שימוש בחשיש באופן קבוע, ודרש מהמתלונן לעשות כן במספר הזדמנויות עובר לקיום יחסי מין, על מנת שתהיה "משוחררת". העורר גם דרש מהמתלוננת להיות "זמינה לו" ליחסי מין, קבע – תחילה בעצמו ולאחר מכן תוך ייעוץ רבני – את תדירות יחסי המין שיקיים עם המתלוננת, והגביל את יציאתה מהבית לצורך כך. לאחר חג הפסח, ולאור התפרצויות זעם של העורר, הודיעה לו המתלוננת על רצונה להתגרש.

נקבע כי קיימת חזקת המסוכנות בעבירות מין, וכי מסוכנותו של העורר נשקפת לא רק כלפי המתלוננת, אלא גם כלפי ילדיו, ולאור מסכת האלימות, ייתכן שמסוכנותו נשקפת גם כלפי אחרים שאינם בני מישפחה.

...

סופו של דבר הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר לבדיקת חלופה.

סוף דבר, כי בהתחשב בתמונה הכוללת של העבירות המיוחסות לעורר; בהתחשב בחזקת המסוכנות הסטטוטורית; בהתחשב במסוכנותו הלכאורית של העורר כפי שעולה מהמעשים המיוחסים לו; בהתחשב בהתרשמותו של שירות המבחן שלא בא בהמלצה על שחרורו של העורר; ובהתחשב בהשפעה האפשרית של שחרורו על בני משפחתו – בהתחשב בכל אלה הערר נדחה.

רקע ביום 17.7.14 הוגש כתב אישום כנגד המערער ושני קטינים, במסגרתו יוחסו להם עבירות שעניינן חטיפתו ורציחתו של הקטין מוחמד אבו חדיר ע"ה. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים בתיק.

השופטת ארבל נדרשה לטענת הפגיעה במשפחה בכגון דא בבש"פ 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל (2005), שם נטען באשר לנזק למשפחת העורר שהואשם בעבירות מין; הטענה כנגד הפירסום נדחתה, ונאמר כי אף אם צפויה פגיעה לנאשם ולמשפחה הקרובה, אין שיקול זה גובר.

נטען למאוימות מישפחת המערער; אך גם אם כנטען אין להוציא מכלל אפשרות כי יהיו מי שעלולים לרצות להיתנכל למשפחה (המערער עצמו במעצר), וגם אם נראה אותה כ"אדם אחר" המופיע בסעיף 70(ד), הינה הצהיר – כאמור – בא כוח המדינה כי אין כל אינדיקאציה למאוימות, ושמועות שהועלו לא אוששו לאחר בדיקה.

...

בנסיבות אלה, איני רואה מקום להיעתר לערעור.

בנתון לאמור איני נעתר איפוא לערעור.

ביום 12.9.2022 הגישה המשיבה (להלן: המדינה) כתב אישום נגד העורר, אשר מייחס לו ביצוע עבירות מין ואלימות נגד אישתו (להלן: המתלוננת הראשונה), אחותה (להלן: המתלוננת השנייה.

בין היתר, הואשם העורר בבצוע ריבוי עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) וסעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ריבוי עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, ריבוי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין וריבוי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין כלפי המתלוננת הראשונה; בבצוע ריבוי עבירות של אינוס לפי סעיף 351(א) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין כלפי המתלוננות השנייה; ובביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין ומעשה מגונה בקטין – בן מישפחה – לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין כלפי חלק מילדיו (להלן: כתב האישום).

נוסף על מעשים אלו, מתואר בכתב האישום כי לאורך תקופה של 9 שנים ביצע העורר במתלוננת השנייה מספר רב של עבירות מין, וזאת כאשר בחלק ניכר מתקופה זו היא הייתה קטינה.

המדובר בכתב אישום חמור במיוחד, ממנו עולה תמונה קשה של היתעללות ממושכת, פיזית ונפשית מצד העורר כלפי בני מישפחה רבים ובדרגות קרבה שונות.

...

שנית, סבורני שבנסיבות העניין החשש הממשי כי העורר, או מי מטעמו, יפעל על מנת לשבש את ההליכים המשפטיים המתנהלים בפני בית משפט קמא, שריר וקיים.

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין לא ניתן להורות גם לעת הזו על העברתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני.

סוף דבר: דין הערר להידחות.

להלן: האשה) שלושה אישומים שליבּתם בעבירות מין, אלימות והיתעללות המיוחסים בעקרם לעורר, ומקצתם לאשה, ואשר מתייחסים למעשים שבוצעו, על פי הנטען, בין השנים 2021-2022, בְּבִּתוֹ של העורר מנישואיו הקודמים, קטינה ילידת שנת 2008 (להלן: כתב האישום ו-הקטינה, בהתאמה).

האישום הראשון, שהנו המרכזי בכתב האישום, נוגע הן לעורר הן לאשה, ובמסגרתו מיוחסים לעורר מספר רב של עבירות מין במשפחה לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין), בנסיבות סעיף 345(ב)(1), 345(ב)(3), ו-345(א)(1) לחוק (אשר עניינן אינוס ומעשי סדום), וכן מספר רב של עבירות מין במשפחה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-348(ב) לחוק (אשר עניינן מעשים מגונים).

ביום 29.12.2022 קיבל בית המשפט את הבקשה (כב' השופט אלון אינפלד) וקבע, כי הראיות לכאורה אשר עומדות נגד העורר, ואשר מבוססות על גרסת הקטינה, הן "חזקות מאוד" ביחס לכלל העבירות המיוחסות לו (להלן: החלטת המעצר).

...

לאור האמור, ובהצטרף להשפעתו של העורר על הקטינה ומידת השליטה בה העורר החזיק, לכאורה, על חייה, על כלל היבטיהם השונים, סבורני כי החשש לפגיעה בקטינה ולשיבוש הליכים עודנו עומד, אף אם עוצמתו פחתה (ראו בש"פ 4600/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (28.6.2023); השוו: בש"פ 6561/22, בפסקה 11).

לעת הזו, ובטרם הוברר אם נמצא לקטינה מקום מוגן אשר בכוחו לספק לה יציבות, ואשר במסגרתו היא חשה בטוחה, סבורני כי האיזון נוטה לטובת הותרת העורר במעצר מאחורי סורג ובריח.

סוף דבר: הערר נדחה והבקשה להארכת המעצר מתקבלת, כך שמעצרו של העורר יוארך ב-90 ימים, החל מיום 10.2.2024 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 37576-11-22 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.