ב"כ הנאשם טענה, כי יש להיתחשב בשיהוי, שכן כתב האישום הוגש בחלוף כימעט שנתיים מבצוע העבירה, כשהנאשם לא היה בתקופה זו בתנאים מגבילים, החקירה היתנהלה בעצלתיים, ובסופו של דבר הורשע הנאשם לאחר הליך הוכחות ממושך, שזכותו הייתה לנהל אותו.
כמו כן, המתלונן עבר תאונת דרכים בשנת 2021, וייתכן וחלק מהבעיות הגופניות והנפשיות שלו נובעות מכך.
בע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' נאסר חסן (10.11.09) נאמר:
"... יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אשה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח".
כן ראה ע"פ 3562/05 פלוני נ' מדינת ישראל (20.7.05):
"על היתנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח, ואפילו צעירים הם, כי המענה לאלימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות. עם זאת, אין כוונתי לומר שיש לזנוח כליל שיקולים של שקום העבריין, ובמיוחד אם הוא קטין, אולם המציאות בה אנו חיים מציאות חרום היא, ועל כן שיקולים מסוג זה הנם שניים במעלה, וקודמים להם שקולי גמול והרתעה".
נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על תיכנון מוקדם כשמעדות המתלונן עולה שחלקו של הנאשם בתקיפה בצוותא דומינאנטי.
עוד עמדו לנגד עיניי גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם ממנו עולה, כי לנאשם הרשעות קודמות שהתיישנו מבית משפט לנוער, בגין ביצוע עבירות אלימות, לרבות עבירות כנגד שוטרים, איומים, רכוש, החזקת סכין שלא כדין, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ועבירה על פי פקודת הסמים, בגינם ריצה מאסרים בפועל, כשההרשעה האחרונה של הנאשם הנה משנת 2014 בגין ביצוע עבירות אלימות והעלבת עובד ציבור אשר בוצעו בשנת 2011.
...
ב"כ הנאשם טענה, כי יש להתחשב בשיהוי, שכן כתב האישום הוגש בחלוף כמעט שנתיים מביצוע העבירה, כשהנאשם לא היה בתקופה זו בתנאים מגבילים, החקירה התנהלה בעצלתיים, ובסופו של דבר הורשע הנאשם לאחר הליך הוכחות ממושך, שזכותו הייתה לנהל אותו.
בפסיקה נקבע, כי יש להטיל עונשי מאסר בפועל על המורשעים בעבירות אלימות תוך שהפסיקה מדגישה את הצורך בהרתעה ובגמול.
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כשלנגד עיניי תיקון 113 לחוק העונשין, כשלא מצאתי לחרוג ממתחם העונש לקולא משיקולי שיקום ולא לחומרה, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
22 חודשי מאסר בפועל.
