כתב אישום והסדר טיעון: עבירות השמדת ראיה, תקיפה ושיבוש משפט

עם זאת ניתן לקבוע שבתי המשפט מאוד מחמירים בעבירות מסוג זה. אמנם יש מקרי קצה שבהם הענישה נמוכה יותר, אך בכל תיק כזה כנראה שהיו נסיבות אחרות ובעיקר ראייתיות שהובילו לעריכת הסדרי טיעון.

הנאשם 2 ביצע עבירה של תקיפה והיכה את המנוח, אך הוא לא ידע שהמנוח נדקר.

כתב האישום הוגש תחילה בגין עבירת רצח, ובהמשך תוקן להריגה ושיבוש הליכי משפט במסגרת הסדר טיעון.

בע"פ 9422/11 דהן נ' מדינת ישראל (3.7.13) נדחה עירעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של הריגה, לצד החזקת סכין והשמדת ראייה.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-13 ועד 18 שנות מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, אך בחלקו הנמוך יחסית של המתחם, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי משמעותי למשפחת המנוח.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1: 14 שנות מאסר בפועל, שמניינן מיום מעצרו, 7.11.18.

כתב האישום נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק; והשמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק.

כתבי אישום נפרדים הוגשו נגד ליטווין שהזמין את התקיפה, ונגד ניסימוב, שהשתתף בהכנות לקראת התקיפה וכן הסיע את התוקפים למקום ביצוע העבירה.

חלפון ומישייב – שותפיו של המערער לכתב האישום – הודו והורשעו אף הם במסגרת הסדר טיעון, והושת על כל אחד מהם עונש של שבע שנות מאסר, וכן עונשי מאסר על תנאי ופצוי למתלונן.

...

כמו כן הושת על המערער עונש של 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; ותשלום פיצוי למתלונן בסך של 100,000 ש"ח. מלכתחילה הוגש הערעור גם על הכרעת הדין, אולם לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים במלואם בדיון שנערך לפנינו, הודיע המערער על חזרתו מערעורו על הכרעת הדין, ולפיכך הוא נדחה בפסק דיננו החלקי מיום 27.5.2020.

איני מקבל אף את טענת המערער לפיה חלקו בהכאת המתלונן לא היה "דומיננטי". משעה שנקבע כי המערער נטל חלק ממשי בהכאת המתלונן, אין חשיבות לשאלה מי גרם למתלונן לאיזו מחבלותיו, ועל ידי מי בוצעה הסדרת התשלום בגין התקיפה.

לבסוף, לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשת המערער לעכב את תשלום הפיצוי עד לשחרורו ממאסרו.

הערעור נדחה אפוא.

השתלשלות העניינים העובדתית הנאשם גריגורי סמרין (להלן: הנאשם), הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של הסגת גבול לפי סעיף 447 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

בדיון שהתקיים ביום 20.10.2021 הציגו הצדדים הסדר טיעון שגובש במסגרת הליך גישור פלילי שהתקיים בפני סגן הנשיא, כב' השופט מרדכי (מוטי) לוי.

אשר למיקום העונש בגדרי מיתחם העונש ההולם טענה התביעה כי הנאשם יליד 1988 ולחובתו 8 הרשעות קודמות בגין עבירות החזקת סם, שבוש הליכי משפט, הפרעה לשוטר, תקיפה או חבלה ממשית על ידי 2 ויותר, הדחה בחקירה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בגינה אף ריצה מאסר, ועבירות נוספות של אלימות, סמים, גניבה והפרעה לשוטר שהסתיימו ללא הרשעה מבית המשפט לנוער.

במסגרת ת"פ (רחו') מדינת ישראל נ' מולה (6.9.2020) הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירה של איומים.

מוצגים – כל המוצגים יושמדו/יחולטו/יושבו, לשיקול דעת המאשימה.

...

בתום הדיון, מבלי שיהיה בכך בכדי להצביע על עמדה כזו או אחרת מצד בית המשפט, הופנה הנאשם לממונה על עבודות השירות על מנת לבחון התאמתו לריצוי עונש מאסר בדרך זו. לאחר מספר דחיות, נוכח קשיים בהתייצבות הנאשם בפני הממונה, התקבלה בסופו של דבר ביום 16.8.2022 חוות דעת ממנה עולה כי הנאשם כשיר לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

אשר על כן אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין מאסר מותנה ועד ל 10 חודשי מאסר.

כתבי האישום והסדר הטיעון הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים").

לפיכך, ביקשה המאשימה למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המיתחם, אך לא בתחתית של כל אחד מהמתחמים, בהיתחשב בגילו הצעיר, ולהשית עליו 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי משמעותי, התחייבות, קנס, פסילה, פסילה על תנאי, פיצוי למתלונן והכרזה עליו כסוחר סמים וכפועל יוצא מכך, חילוט הכספים והטלפונים שנתפסו וכן השמדת הסמים.

השמוש בסמים פוגע לא רק באלה המשתמשים בהם, אלא גם במעגלי החיים הקרובים והרחוקים מהם, הנפגעים מההשלכות של השמוש בסמים – שבוש אורח החיים, היתמכרות ועבריינות נלווית בתחום הרכוש והאלימות.

כאשר הנאשם ביצע את עבירת התקיפה, היה בן 17 שנים, ולכן כתב האישום נגדו הוגש בבית המשפט לנוער, ועל אף שכעת לאחר הצירוף הוא נידון כאן, יש לזכור שהענישה הנוהגת בבתי המשפט לנוער שונה ומרוככת בהשוואה לזו הנוהגת בערכאה זו ומשכך, יש לידון את הנאשם ברוח זו. הדברים נכונים ביתר שאת לאור העובדה ששרות המבחן עמד על כך שהעבירה נעברה על רקע חוסר בשלות והליכים של גיבוש זהות ויש לראות את העבירה, תוך היתחשבות בגילו ובמצבו של הנאשם בעת ביצועה.

אשר לחילוט הכספים- הסניגור טען כי מדובר בכספים חוקיים השייכים לנאשם ואביו- ולכן, לצורך הכרעה בסוגיה זו, הצדדים יגישו ראיותיהם וטיעוניהם בכתב, לרבות תצהירים כדין, וזאת עד ליום 1.8.23.

...

סיכומו של דבר, מצאתי כי הנאשם עבר הליך שיקום משמעותי, המצדיק ומאפשר לבית המשפט לחרוג ממתחמי הענישה.

  סוף דבר נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 1.

באישום הראשון הורשע בעבירות של שוד מזוין והפרת אימונים, עבירות לפי סעיפים 402 (ב) ו-284 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); באישום השני בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, שוד מזוין, הפרת אמונים, ריבוי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואי מניעת פשע, עבירות לפי סעיפים של 499, 402(ב), 284, 382(א) בנסיבות 379 ו-262 לחוק העונשין; באישום השלישי בעבירות של הפרת אמונים, שוד מזוין (שתי עבירות), איומים ותקיפה, עבירות לפי סעיפים 284, 402(ב), 192 ו-379 לחוק העונשין; באישום הרביעי בעבירות של הפרת אמונים, תקיפה בנסיבות מחמירות, שימוש לרעה בכוח המשרה ושוד מזוין, עבירות לפי סעיפים 284, 382(א) בנסיבות 379, 280 ו- 402(ב) לחוק העונשין; ובאשום החמשי בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע והשמדת ראיה, עבירות לפי סעיפים 499 ו-242 לחוק העונשין.

ההבדלים הקיימים בכתב האישום בעיניינו של נאשם 4 בעובדה 4 לאישום הראשון בכתב האישום בעיניינו של נאשם 4 יוחסה הבקשה לג' להציג תעודת זהות ולרוקן תכולת כיסי המכנסיים, כמו גם ההליכה לניידת עם חפציו של ג', גניבת הכסף והחזרת החפצים לג' לנאשם 4, ולא כפי שנוסח בכתב האישום בעיניינו של נאשם 1, קרי שאת כל אלה ביצע נאשם 3; בעובדה 5 לאישום הראשון בכתב האישום בעיניינו של נאשם 4 צוין שבמקביל מ' ברח מנאשמים 1 ו-3, ולא כפי שנוסח בכתב האישום בעיניינו של נאשם 1, קרי שמ' ברח מנאשמים 1 ו-4; בעובדה 9 לאישום הראשון בכתב האישום בעיניינו של נאשם 4 צוין שלאחר שגנבו למ' את כספו הורו נאשמים 1 ו-3 למ' לאסוף חפציו ולשוב הביתה, ולא כפי שנוסח בכתב האישום בעיניינו של נאשם 1, קרי שנאשמים 1 ו-4 הם שהורו למ' לעשות כן. גם בעובדות הסיכום של האישום הראשון בכתב האישום בעיניינו של נאשם 4 (מצוין בטעות עובדות 2 ו-3 בכתב האישום של נאשם 4), המעשים שיוחסו לנאשם 4 יוחסו לנאשם 3 בעבודות הסיכום של אישום זה (14-15) בכתב האישום בעיניינו של נאשם 1; בעובדה 6 לאישום הרביעי (ויוזכר כי האישום הרביעי בכתב האישום בעיניינו של נאשם 1 כלל לא מוזכר גם בעיניינו של נאשם 4, וכתוצאה מכך האישום החמשי בעיניינו של נאשם 1 הוא האישום הרביעי בעיניינו של נאשם 4), יוחסה לנאשמים 4 ו-5 מחיקה של "חומר" מהטלפונים הניידים ולא כפי שנוסח בכתב האישום בעיניינו של נאשם 1, קרי ולא מחיקת של "ראיות". בנוסף, הוראת החיקוק שיוחסה לנאשם 4 באישום הרביעי בכתב האישום בעיניינו של נאשם 4 היא של שבוש מהלכי משפט ולא של השמדת ראיה כפי שנוסח בעיניינו של נאשם 1.

בעיניינו של נאשם 1 עתרה המאשימה בהתאם להסדר הטיעון לעונש של 48 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס, פיצויים לנפגעי העבירה (בהתאם לפירוט שערכה בעיניינו של כל נפגע) וחילוט מכשיר הטלפון הנייד בו עשה שימוש לצורך עבירת השמדת הראיה.

...

באשר לרכיב הקנס, סבורני כי יש לקבל את עמדתה העקרונית של המאשימה.

סבורני כי לא היה מקום "להפתיע" הנאשמים בעניין זה במהלך הטיעונים לעונש.

מה עוד, שסבורני כי אין הכרח במקרה זה לחלט את הטלפונים הניידים, וזאת בכפוף לכך שעובר להחזרתם לידי הנאשמים או מי מטעמם, יימחקו הסרטונים בהם תועדו המעשים מושא תיק זה. לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את כלל השיקולים לחומרה ולקולה, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 א. 48 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.