כתב אישום ובקשה לסגירת עסק והתליית רישיון הדברה

לטענת הנתבעת החריג מכוחו הפוליסה לא חלה על התאונה, הנו סעיף 15 לחלק 1 לפרק ג' לפוליסה, היות ורישיונו של התובע היה מותלה והתובע מוחזק כמי שידע על כך. הנתבעת מפנה לתעודות ציבור אשר הוגשו לתיק ואשר מבססות את טיעוניה ביתר שאת: תעודת עובד ציבור מטעם רשות הדואר ומטעם משרד הרשוי.

ביום ה- 7/2/16 הוגשה לתיק בית המשפט בתיק התעבורה בקשה של התובע ( הנאשם בתיק התעבורה) לביטול פס"ד שניתן בהיעדר, ולעיכוב העונש עד לדיון, ובה נכתב ע"י התובע כי הוא לא אשם בעבירה וכי הוא לא החזיק ברכב במועד הארוע משוא כתב האישום שם. על פי החלטת בית המשפט לתעבורה מיום 9/2/16 עולה כי הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה שכן הנאשם הוזמן כדין והוא לא הציג סכויי הגנה טובים.

סעיף 15 לפוליסת הביטוח מושא התביעה, קובע כי בהתאם לתנאיה הכלליים של הפוליסה ולתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, אסור לעשות כל שימוש ברכב כאשר רישיון הנהיגה נשלל מכל סיבה שהיא ע"י הוראת חיקוק, פסק דין, החלטה של בית המשפט או רשות מוסמכת אחרת.

בסופו של דבר, נכון שהפסילה בוטלה, ועקב כך הוצאתם לו רישיון נהיגה? הפסילה ניסגרה עקב ביטול הדוח ב-9.8.16.

ויודגש- הסייג של חברת הביטוח כעולה מהפוליסה שצוטטה לעיל, הנו כלהלן: "...בני אדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שנכתב במיפרט, ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהוא במשך 24 החודשים שקדמו לנהיגה ברכב, ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה ע"פ הוראות החיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת:

...

לטענת הנתבעת 1, בהגנתה, דין התביעה להידחות עקב העדר כיסוי ביטוחי במועד האירוע.

בנסיבות אלו אני קובעת עובדתית כי בשל איחור בדיווח על השינוי /שנבע מביטול פסק הדין בתיק נצרת 10549-11-15 עדיין לא עודכן מחשב משרד הרישוי בדבר ביטול ההגבלות נכון למועד התאונה ובמועד התאונה התובע לא היה מנוע מלהחזיק רישיון נהיגה והרישום במשרד התחבורה, לא שיקף את הצב המהותי והמשפטי העדכני.

לאור כל האמור אין לי אלא להתפלא על הנתבעת, חברת ביטוח אשר התקשרה עם התובע בפוליסה, וכי על אף עדותה הברורה של נציגת משרד התחבורה לפיה הבעיה היא בממשקים בין המשרדים, התעקשה על המשך ניהול ההליך כנגד התובע.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי פוליסת הביטוח בין התובע לנתבעת מס' 1 היתה בתוקף ועל הנתבעת מס' 1 לפעול בהתאם לפוליסה ולשלם לתובעים ביחד ולחוד את נזקי הרכוש וירידת הערך בהתאם לחוות הדעת מיום 28/6/16 אשר צורפה כנספח לחוות הדעת בסך של 106,217 ₪( נזקי רכוש) + 27,334 ש" ( ירידת ערך) , בניכוי ההשתתפות העצמית כמפורט בפוליסה וכן את עלות חוות הדעת בסך של 936 ₪ כשהסכומים נושאים ריבית והצמדה מיום עריכת חוות הדעת ( 28/6/16) ועד התשלום בפועל.

מכוח סעיף 15(א) ו-15(ב) לחוק קיימת לו למפקח הסמכות לדחות בקשה לרישיונות על בסיס קיומו של מידע מודיעיני (וראה גם סעיף 13 לחוזר יושר ויושרה לעניין "מידע מרשות בטחון") כך גם קיימת לו למפקח הסמכות לבטל או להתלות רישיון קיים אם התברר כי ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי וכן מטעמים של שמירה על שלום הציבור או בטחונו או מטעמים אחרים שבטובת הציבור ולפיכך לא יכול להיות חולק שגם בעת דחיית בקשה לקבלת רישיון להבדיל מהתלייתו או ביטולו קיימת אפשרות שכזו.

אמרו אם כן מעתה כי ככל שיש במידע המודיעיני כדי לקדם טענה להיות המבקש מי שעוסק בפלילים בעבירות הרלוואנטיות אפילו אין לחובתו הרשעות או כתבי אישום כלל, או כי הנו משמש כסות לאחר, יש בכך די כדי למנוע ממנו לקבל את הרישיון.

כבר ציינה כב' הש' ברק ארז בעע"מ 702/20 א.מ. עומר נכסים והשקעות בע"מ נ' ד"ר משה ברקת (13.8.20) (להלן: "עניין עומר") כי "מתן שירותים פינאנסיים, כאשר הוא 'נופל' לידיים הלא נכונות, עלול לפתוח פרצה לביצוען של עבירות, וכן לפגוע בטובתם של הצרכנים הנזקקים לשירותים אלה ובשוק שירותי המטבע בכללותו. על מנת לממש תכליות אלה ולמנוע את כניסתם של גורמים עבריינים לשוק השירותים הפינאנסיים, החוק מקנה למפקח שיקול דעת רחב בבחינת "יושרו ויושרתו" של מבקש הרישיון (סעיף 4(ב) לחוק)". אכן, אין מקום במשפט המודרני לראות בבני זוג כמי שעצם נישואיהם הפכו אותם לישות אחת ולכן גם אין לראותם כמי שאחראים האחד לחטאי רעיהו. אך יכול ויהא בעצם הגשת הבקשה, בדומה למקרה דנא, כדי להצביע על כך שיש במערכת קשרים זו יותר מחשד למעשה שנועד להסתיר את הגורמים האמיתיים העומדים מאחורי הבקשה, בנסיבות בעלה של הגב' יוסף. קשה עד בלתי אפשרי להיתעלם מהעובדה ולפיה הבעל מתעסק בנושאים פינאנסיים עת בבעלותו צ'יינג' ברח' המלאכה 8 אור יהודה, כעולה מהפרפרזה, עוד יותר קשה להיתעלם מהעובדה ולפיה לחובת מר יוסף חשדות כבדים לעיסוק בפלילים בתחום הלבנת ההון, כפי המופיע בפראפראזה וכפי המופיע בתיק המידע החסוי שהוצג לעיוני כמו גם לאור הדיון החסוי שנערך בעיניין זה בביהמ"ש עת המתברר כי עננה כבידה רובצת על אותו מקום עיסוק, וכאשר הגב' יוסף מבקשת להקים את עסקה באותה הכתובת בה מנהל בעלה את עסקיו כפי המופיע בבקשתה המקורית, כי אז לטעמי מצליח המשיב לסגור את המעגל לעניין הקשר שבין עיסוקיו הלא חוקיים של הבעל לבין הבקשה להקמת עסק העותרת על ידי אישתו באותו מקום באופן המאשש את קביעות המישטרה בפראפראזה.

...

אקדים מאוחר למוקדם ואומר כבר עתה כי על אף הקושי הקיים בנסיבות בהיות מר וגב' יוסף שתי אישיויות משפטיות נפרדות, לא ניתן לטעמי להפריד בנסיבות בין אישיויות אלה באופן מלאכותי עד כדי יצירת אבחנה ברורה ביניהם בכל הקשור עם עסקי מר וגב' יוסף כאמור ולפיכך דין העתירה להידחות ואסביר.

המסקנה המתבקשת הינה כי יש במידע המודיעיני כדי לבסס את החלטת המשיב הדוחה את הבקשה כחלק מתנאי חוזר "יושר ויושרה" (ר' עת"מ 31486-11-20 ציקורל נ' רשות שוק ההון (1.12.20)).

סוף דבר העתירה נדחית.

על כך יש להוסיף שלאחר הגשת כתב האישום הוציא בית המשפט צו לפי סעיף 17 לחוק רשוי עסקים המחייב את הנאשמים לסגור את עסקם (צ"א (תל אביב) 33362-05-18 המשרד להגנת הסביבה, ת"א נ' עדיאל שגן (26.6.2018)) וצו האוסר עליהם לעסוק בהדברה לפי סעיף 33 לחוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, תשע"ו-2016 (עצ"מ (תל אביב) 31053-08-18 מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה, ת"א נ' עדיאל שגן (4.9.2018)).

אף על פי שהתובע לא ביקש את התליית רישיונו של נאשם 2 מכוחו של חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית, תשע"ו-2016, הרי שלנוכח הרשעת נאשם 2 גם בעבירות לפי חוק זה, והואיל ובהחלטת הרשם הותלה רישיון המדביר של נאשם 2 עד קבלת פסק דין סופי בתיק זה, ועל מנת לאפשר לגורמים אלה לקבל את החלטותיהם בלי שייוצר חלל בין מועד מתן פסק הדין לבין קבלת החלטת הרשם אני מתלה את רישיון המדביר של נאשם 2 עד 21.6.2019 מכוחו של סעיף 33 לחוק.

...

אני גוזר על נאשם 2 את העונשים הבאים: 3 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא ישוב ויעבור עבירה שבה הורשע בתיק זה או כל עבירה אחרת שעניינה עיסוק בהדברה שלא כדין.

לא ניתן להגביל עיסוק של אדם בסוג עסק מסוים מכוחו של חוק זה. לפיכך, אני דוחה את בקשת התובע שאאסור מכוחו של חוק זה על עיסוקם של הנאשמים בהדברות.

אני מורה לתביעה להעביר את כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין לוועדה המייעצת לענייני מדבירים ולרשם לענייני מדבירים באופן מיידי.

טיעוני הצדדים לעונש תמצית טיעוני המאשימה בטיעוניה עמדה המאשימה על הערכים המוגנים שנפגעו ביניהם זכות הציבור להגנה על רכושו ועל קניינו, הפגיעה בחיי מסחר תקינים והצורך בבטחון עסקי.

יפים לענייננו זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 1240/19 לוי נ' מ"י (24.3.19) בעיניין מי אשר ביקש לבטל הרשעתו, מחשש כי רשיון המדביר שלו יישלל, וכך נאמר: "גם אם עלולה להפגע יכולתו של המבקש לשמש מתווך או מדביר, יש להותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך. הדבר עולה בקנה אחד עם האנטרס הצבורי שכן משנמצא כי אדם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשירותו לעסוק במקצוע מסוים הטעון רשוי, מן הראוי כי הדבר יהיה גלוי בפני גורמי הרשוי המוסמכים בעיניין". יתירה מכך, במסגרת ההליך המינהלי הוחלט כי היה ותבוטל הרשעת הנאשם, התליית רישיונו כסוכן ביטוח תקוצר לשנה אחת.

ראו למשל: רע"פ 1409/19 ‏אסרף נ' מ"י (24.2.19) המבקש הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירה של מסירת ידיעה כוזבת ובביצוע עבירה של קבלת דבר בתחבולה בגין כך שעל פי המתואר בכתב האישום לאחר שצבר חובות בשווי עשרות אלפי שקלים במסגרת הימורים בלתי חוקיים, החליט לנסות לחמוק מנושיו באמצעות יצירת מצג שוא לפיו נחטף בסמוך לחברון.

באשר לת"פ (שלום נת') 45583-12-17 מ"י נ' מרציאנו (18.9.19) הרי שמדובר בעונש שנגזר מכח הסדר עונשי סגור ומשכך לא ניתן ללמוד מכך לענייננו.

...

בשים לב למכלול הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל, תוך אבחנה לעניינו של הנאשם שלפניי, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם הנע בין מספר חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

התחשבתי בהערכת שירות המבחן לפיה ההליך המשפטי מהווה עבור הנאשם גורם מרתיע ומציב גבול, הוא השקיע לאורך חייו מאמצים לשמור על תפקוד חיובי, מגלה כיום הכרה לבעייתיות במצבו, והסיכון הנשקף ממנו בסופו של דבר, פחת.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות הדעת מיום 23.3.23.

על פי המתואר בכתב האישום, המבקשים הפעילו עסק של גרוטאות מתכת וברזל הממוקם בתחום שיפוטה של עריית חיפה, ללא רישיון לפי חוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק), וללא אישורים מטעם שירותי הכבאות, משטרת ישראל ורשויות התיכנון והבניה.

בגזר הדין, בית המשפט לעניינים מקומיים השית על כל אחד מהמבקשים קנס בסך 5,000 ש"ח, לצד התחייבות כספית להמנע מבצוע עבירה על הוראות החוק למשך שנתיים בסך 15,000 ש"ח. כמו כן, ניתן צו המורה על הפסקת העיסוק בעסק, בהתאם להוראות סעיפים 16(1) ו-16(3) לחוק, אשר יבוטל אם יינתן רישיון, או יותלה היה ויינתן היתר זמני (להלן: הצוו).

בתוך כך, נטען כי במקרים שבהם ניצבות בפני מי שמבקש עיכוב ביצוע של צוי סגירה טענות עובדתיות שהוכחתן מסוגלת על ידי המשיבה בלבד, אזי על הערכאה הדיונית לקבל את עמדת המשיבה לאחר שזו "עשתה בפועל לבדיקת הטענות", כלשון המבקשים.

...

בנסיבות אלה, הוחלט כי לא זו בלבד שאין מקום להיעתר לבקשה נוספת לעיכוב ביצוע הצו, אלא שיש לפסוק לחובת המבקשים הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח תוך שנומק כי "מדובר במקרה מובהק של ניצול לרעה של הליכי משפט". מכאן הבקשה שלפניי.

דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.