כל אחד מאישומים אלה מהוה נדבך בפרשת הונאה רחבת הקף, המסתכמת בכ-77,000,000 ש"ח. ביום 13.9.2022 הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בבצוע העבירות הבאות במסגרתה של פרשת ההונאה: גניבה בידי מורשה, ריבוי עבירות לפי סעיף 393 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עשיית פעולה ברכוש אסור, עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); ניהול תיקי השקעות ללא רישיון, ריבוי עבירות לפי סעיפים 2 ו-39(א) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הסדרת העיסוק); שבוש מהלכי משפט, שתי עבירות לפי סעיף 244 לחוק העונשין; וכן אי-קיום דרישה של רשות ניירות ערך, עבירה לפי סעיפים 53(ב)(10) ו-56ג(2) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.
בית משפט קבע, בין היתר, כחלק ממימצאי העובדה אליהם הגיע בהכרעת הדין, כי "חרף עמדתו של טלמור במענה לכתב האישום לפיה מצג ההפרדה לא נימסר ללקוחות יוטרייד, עיון מהיר בתוכן השיווקי שהוגש בתיק דנא מלמד אחרת. כך, במגוון מסמכים שיווקיים, וכן באתר האנטרנט של יוטרייד, הודגשה ההפרדה הקיימת בין כספי הלקוחות לכספי החברה, ובכלל זאת ההפרדה כאמור אף הוקבלה ל'חומה סינית גבוהה ובלתי עבירה' [...]. וכך נכתב בת/452 תחת כותרת 'אז למה דוקא יוטרייד?':
...
המערער הוסיף וטען כי הוא יפרט ויבסס טעמים אלה במסגרת נימוקי הערעור לכשיגישם, בהתאם להיתר שקיבל ביום 30.4.2023, בהחלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי, ביום 30.6.2023, אם לא לפני כן.
לטענת המדינה, הדברים אינם כך: אמות המידה אשר נקבעו בהלכת שוורץ מוליכים אל המסקנה כי דין הבקשה להידחות.
המערער תוקף מסקנה זו בערעורו, ואיני מביע דעה באשר לסיכוייו להצליח בערעור.
אומר בקצרה כי בין אם מדובר בגניבה בידי מורשה ובין אם עסקינן בקבלת דבר במרמה – התוצאה היא אותה תוצאה.
מהטעמים שמניתי, אני דוחה את הבקשה שלפניי.