כתבי האישום והודאת הנאשם
הנאשם, יליד 1973, הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום המייחסים לו 11 עבירות של אי הגשת דו"חות מע"מ תקופתיים, בנגוד לסעיפים 117(א)(6) ו-67 לחוק מע"מ, תשל"ו-1975 ולתקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976; 2 עבירות של אי הגשת דו"ח על הכנסות במועד, בנגוד לסעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961; ו-6 עבירות של אי תשלום מס שנוכה, בנגוד לסעיפים 219 לפקודת מס הכנסה, יחד עם סעיפים 117, 164, 166 ו-222 לפקודה.
פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון הדנה בחומרתן של עבירות כלכליות אשר מבוצעות בדרך כלל על ידי אנשים נורמאטיבים, הדגישה כי הענישה בגין עבירות מס בכלל, ועבירות על חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה בפרט, אמורה להביע את הפסול שבמעשה ואת הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע כלפי הנאשמים וכלפי הציבור בכללותו –
"למותר לחזור ולהדגיש את חומרתן של העבירות הכלכליות מסוג אלה שנעברו על ידי המבקש, ואת הצורך להעביר מסר ענישה מרתיע לגביהן נוכח תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה, לחברה, ולערך השויון בעמידה בנטל המס שהוא אבן יסוד במערכת אכיפת חוק תקינה" (רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל (31.5.04); וראה גם רע"פ 3434/09 הרפז נ' מדינת ישראל (30.4.09)).
...
בנסיבות אלה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין תקופת מאסר קצרה לריצוי בעבודות שרות לבין 7 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים.
לא ראיתי להיעתר לבקשת ב"כ הנאשם ולחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
3 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות.