כתב אישום בגין ניסיון תקיפה ואיומים

כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו 1966, וזאת במקביל להגשת כתב אישום המייחס לו עבירות של: נהיגה בזמן פסילה; חציית קו הפרדה רצוף או נהיגה משמאלו; רישיון נהיגה שפקע מעל שנתיים; נהיגה ברכב ללא ביטוח.

קודם לכן בשת 2012 מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, שם בגין ניסיון תקיפת שוטר, איומים והעלבת עובד ציבור.

...

לכן, בשים לב להלכות בית המשפט העליון בעניין מעצר בתיקי תעבורה במקרים חריגים, במקרה ספציפי זה, ולמרות עברו התעבורתי המכביד של המשיב, אני סבור כי ניתן להסתפק במעצר בפקא"ל. הפיקוח האלקטרוני בצירוף עם המפקחים שעשו רושם חיובי על בית המשפט ועל שירות המבחן, יכולים שניהם יחדיו לתת מענה במקרה זה ולאיין את המסוכנות שלא בדרך של מעצר מאחורי סורג ובריח.

באיזון שבין מסוכנות המשיב לבין חוזקת מערך הפיקוח האנושי והאלקטרוני – אני סבור שהכף נוטה למעצר בפקא"ל. לאור זאת, אני מורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בתנאים הבאים: המשיב ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני בכתובת: רחוב הנשיא ויצמן בית 198 דירה 6 אור עקיבא, בפיקוח אחד או יותר מהמפקחים הבאים: פרטי הערבים: מר אסקוב סבגול ת.ז. 309278125 הגברת אברמוב ליאורה ת.ז. 315203802 מר גלילוב רינת ת.ז. 309278059 מר איסקוב טימור ת.ז. 309278380 נאסר על המשיב לצאת, בכל שעה משעות היממה מתחומי הדירה הנ"ל, וזאת עד תום ההליכים נגדו אלא לדיונים משפטיים או באישור בית המשפט.

אני מעכב את ביצוע ההחלטה למשך 48 שעות עד ליום 2.6.21 בשעה 12:00 וזאת על מנת שהמשיבה תוכל להגיש ערר על החלטתי זו. זכות ערר כחוק.

הפקח דימה בדוח הפעולה מטעמו (ת/1) כתב כי "... בתוך תא עצורים הנ"ל (הנאשם - ש.ב) המשיך לקלל אותי לאיים עלי ברצח ושאני לא מכיר אותו אבל אנחנו נפגש עוד ברחוב". הפקח אחמדוב כתב אף הוא כי הנאשם איים להרגו, ואף תקף אותו, כך: "בתוך התא אותו חשוד הישתולל וסייעתי לשוטר ישראל בינימינוב... הוא התחיל לירוק ולבעוט לי ברגל ולאיים שירצח אותי". השוטר בנימינוב תיאר גם בדוח הפעולה (ת/14) את השתלשלות האירועים, כך: "במהלך השמירה שלי עליו... הנ"ל החל להישתולל. נימסר לו כי הוא ייעצר אם ימשיך להישתולל, הנ"ל המשיך להישתולל ולקלל ולאיים. בשלב זה הודעתי לו כי הוא עצור וכבלתי את ידיו באזיקים מאחורי הגב. הנ"ל המשיך להישתולל. בשלב זה פקח סלע קובי ניכנס וסייע לי ולשוטר יניב ממן להשתלט עליו. לאחר מכן הביאו לי אזיקי רגליים ואזקתי אותו ברגליו, יצאתי מהתא וסגרתי אותו. הנ"ל המשיך לקלל ולירוק עלי. התרחקתי ממנו ככל האפשר וביקשתי ממנו מספר פעמים שירגע. יש לציין כי העצור ניסה מספר פעמים לפגוע בעצמו כאשר ניסה לידפוק את ראשו בקיר ובסורגים. לציין כי גם ניסה לשבור את רגלו דרך הסורגים. נגשתי אליו וביקשתי ממנו שוב ושוב להירגע. בשלב מסוים הנ"ל נרגע ובקש ממני לשחרר לו את האזיקים כי כואב לו. שמתי לו את האזיקים מקדימה. לאחר מכן העצור ביקש ממני לצאת לשירותים על מנת לעשות את צרכיו. לקחתי אותו לשירותים, בשירותים הנ"ל לא עשה את צרכיו והתחיל לשתות מים בצורה מוגזמת כשתיים וחצי דקות לערך. לציין כי טרם הגעתו לתחנה נתתי לעצור לשתות בקבוק מים חדש והוא שתה את הכל, ביקשתי ממנו שיפסיק לשתות מחשש שיש לו סכינים בגרון והוצאתי אותו מהשירותים כאשר תפסתי בידו הימינית והובלתי אותו חזרה לתא ההמתנה. לציין כי מכנסיו היו למטה וביקשתי ממנו להרים אותם. הנ"ל המשיך לקלל אותי ולאיים עלי בשלב זה נכנסתי שוב לתא ואזקתי אותו מאחור. הנ"ל המשיך לקלל אותי ואיים עלי וניסה לתקוף אותי עם ראשו. בשלב זה תפסתי אותו בידו והושבתי אותו ושלפתי את הטייזר מספר... והוצאתי את המחסנית והודעתי לו כי אם הוא ימשיך להישתולל לירוק ולקלל אני אשתמש בטייזר. הנ"ל קם בצורה מאיימת וניסה לתקוף אותי. השתמשתי בשוקר החשמלי לחיצה אחת כאשר השוקר היה צמוד לבטנו התחתונה בצד שמאל. הנ"ל ביקש שאפסיק והפסקתי. לציין כי לא נגרם לו נזק. לאחר מכן הנ"ל המשיך להישתולל ולקלל ולאיים. לציין כי כל האיומים שלו מוקלטים במצלמה. ולאחר שנרגע יצאתי מהתא...". בחקירתו במישטרה (ת/10), טען הנאשם כך: "ש. לאחר שצפית בסרטונים, לאחר שהובאת לתחנה, התחלת לאיים על חייו של השוטר במגוון דרכים. גם לאחר שבוצע נגדך שימוש בשוקר חשמלי המשכת לאיים על חייו של השוטר תוך שאתה אומר לו "אתה עדיין לא מבין מה ההבדל בין טייזר לבין קליע", בהמשך אתה טוען שהוא גמור מבחינתך ולקראת הסוף אתה מסלק אותו ממך אחרת תישבור לו את המפרקת, תגובתך? לא יודע למה אמרתי לו את זה. למה ירקת את השוטר מספר פעמים כלומר תקיפת שוטרים? כדי שיהיה חולה.

ומבחינה משפטית: הגנה מן הצדק עניינה באפשרות להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של צדק והגינות משפטית, ללא קשר לשאלת אשמתו של הנאשם; במסגרת ע"פ 6144/10 ‏גטצאו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.4.2013) עמד בית המשפט העליון על עקרי הדוקטרינה, כך: "כידוע, דוקטרינת ההגנה מן הצדק נקלטה למשפט הישראלי והתפתחה כטענת הגנה פסיקתית, המכירה בסמכותו של בית המשפט "להורות על ביטולו של כתב האישום, אם הוא משתכנע שהגשתו או בירורו פוגעים בעקרונות צדק והגינות משפטית וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם.

...

אשר לעבירת הפרת הוראה חוקית, טען התובע כי "גרסת הנאשם לשוטרים בשטח וגרסתו בהודעתו הראשונה מובילים למסקנה הברורה כי הנאשם הפר הוראה חוקית"; עוד ציינה התביעה כי "עדות מדריך הקהילה כי המשיב עזב את הקהילה ללא אישור, לא נסתרה על ידי הנאשם והטענה בעלמא כי הגיע לאזכרת אביו, אין בה ולא כלום". ביחס לעבירת ההתפרצות, טענה התביעה כי הרכוש הגנוב שנתפס אצל הנאשם נתפס כדין, וכי קיימות די ראיות להרשעתו של הנאשם במיוחס לו, בין היתר נוכח התקיימות חזקה תכופה.

עדותו של דימה אף השתלבה באופן מלא עם עדותו של אחמדוב, שהעיד כך: "הוא (המודיע) עצר אותנו עם היד, אמר יש פה בחור שיש איתו כרטיסי אשראי גנובים. הוא היה על הרחוב והצביע על הבן אדם... הוא הצביע עליו והוא היה ממול הרחוב... זה היה בערך 20 מטר". לא ראיתי כל פגם בעובדה לפיה הפקחים נדרשו לבצע פניית "פרסה" עם רכבם על מנת להגיע אל האדם החשוד עליו הצביע המודיע (כטענת ההגנה); אחזור על כך שאין בידי לקבל את טענת ההגנה בדבר אי הופעת פרטים אלה (ביחס להצבעה) בדוחות הפעולה של הפקחים.

אשר לטענת הנאשם לפיה הותקף על ידי שוטרים ונחבל כתוצאה מכך, אין בידי לקבוע מסמרות בעניין, אולם יצוין כי השוטר בינימינוב העיד, ומצאתי את עדותו מהימנה, כי "רוב הסיכויים" שכל הנזקים שנגרמו לנאשם, הרי שהוא גרמם לעצמו.

בינימינוב סבר, בטעות כמובן, אולם שלא מתוך זדון, כי שימוש בשוקר יסייע בהרגעת הנאשם, וימנע ממנו להמשך ולהזיק לעצמו; כך העיד בין היתר: "... זה בדיחה מה שאת מספרת. פעם הבאה אני פשוט אתן לו לדפוק את הראש. שיפגע בעצמו". זיכוי מעבירת הפרת הוראה חוקית החלטתי להורות על זיכויו של הנאשם מעבירה של הפרת הוראה חוקית.

תוצאה נוכח כל האמור לעיל הנאשם מורשע בעבירת ההתפרצות, ומזוכה מעבירת הפרת הוראה חוקית.

רקע כתב האישום אוחז ארבעה אישומים, ומייחס לנאשם את העבירות הבאות: תקיפה סתם – לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); איומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); היזק במזיד – לפי סעיף 452 לחוק העונשין (3 עבירות); החזקת סכין – לפי סעיף 186 לחוק העונשין; ניסיון תקיפה סתם – לפי סעיף 379 לחוק העונשין (2 עבירות).

עוד אציין, כי על פניו, בהתאם לראיות שהוגשו על ידי ב"כ הנאשם בלבד, ספק רב אם קיימת תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום בגין אותן תלונות, נעדרות חזוק כלשהוא ואף בעלות משקל בעייתי, זאת בשונה מכתב האישום כנגד הנאשם אשר התבסס על מספר עדים ועל ראיות נוספות.

...

כך התייחסה הפסיקה לסיטואציה דומה: "לא אחת קורה כי הראיות הניצבות בפני בית המשפט אינן מתיישבות האחת עם רעותה. חוסר אפשרות לגבש תיזה עובדתית המתאימה באופן מושלם לפסיפס הראיות אינו מהווה מכשול בלתי עביר. בפסיקה נקבע, כי ניתן להגיע למסקנה מרשיעה גם כאשר נותרות תהיות שונות ללא מענה. זאת, כאשר הראיות המרשיעות הינן בעוצמה המספיקה כדי לבסס את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר, על אף אותן תהיות" (ע"פ 7443/06 ארקה נ' מדינת ישראל, (28.9.2008) פסקה 45.

בנסיבות אלה, כאשר לא הוכח שנגרם נזק, אני מורה על זיכוי הנאשם מאישום זה. טענת אכיפה בררנית ב"כ הנאשם טענה כי מתקיימת במקרה זה הגנה של אכיפה בררנית כנגד הנאשם, כאשר תלונות אותן הגיש כנגד חלק מהעדים נסגרו בעילה של חוסר עניין לציבור, ואחת מהן בעילה של חוסר ראיות.

לפיכך, נדחית הטענה בדבר אכיפה בררנית.

סוף דבר החלטתי לזכות את הנאשם ממספר עבירות איומים, שתי עבירות היזק במזיד, עבירת תקיפה סתם ועבירת החזקת סכין.

הנאשם עומד לדין, בהתאם לכתב האישום המתוקן, בגין עבירה אחת של נסיון לתקיפת בת זוג ושלוש עבירות איומים כלפי אישתו באותה עת, עבירות בנגוד לסעיפים 192 ו- 382 (ב) + 25 לחוק העונשין תשל"ז 1977.

...

לדבריה, בסופו של דבר היא לא לקחה כלום, אולם כשיצאו מהדירה ליד המעלית הם פגשו את הנאשם אשר צעק וקילל.

לא מצאתי לנכון בנסיבות העניין להרשיעו בעבירה קלה יותר של מהומה ועלבון במקום ציבורי, שכן הצדדים לא טענו לכך ולא הובאו ראיות לעניין זה. נוכח האמור לעיל, הנאשם מזוכה מחמת הספק מעבירת האיומים באירוע זה. סיכומו של דבר אני מזכה את הנאשם זיכוי מוחלט מן העבירה של נסיון לתקיפת בת זוג ליד הדירה.

אני מרשיע את הנאשם בעבירה אחת של איומים, בשיחת הטלפון למתלוננת ממשרדו של עו"ד קרומין.

עוד ציינה המאשימה, כי לנאשמת שלושה מאסרים על תנאי ברי הפעלה שהוטלו בשני גזרי דין שסומנו ת/8א' ו- ב: (-) שני מאסרים על תנאי של 8 ו- 4 חודשים, אשר הוטל בת"פ (שלום-קריות) 26721-10-13, ושניתן ביום 18.2.14, בגין עבירות של התפרצות לביתו של קשיש, גניבה, הפרעה לשוטר, ניסיון תקיפת שוטר ואיומים.

עוד ציין הסניגור כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן מיד לאחר תקונו ולקח אחריות על מעשיו, וכי אומנם נשמעו עדים בתיק אבל נחסך זמן רב. טיעוני ב"כ הנאשמת: הסנגורית הדגישה כי הנאשמת הביעה חרטה עמוקה וכנה על מעשיה בגין הפגיעה במתלונן שהנו חף מפשע ולקחה אחריות מלאה על מעשיה.

...

אני מחייב את הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך של 5,000 ₪, אשר יופקדו על ידי הנאשם עבור המתלונן בקופת בית המשפט ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 500 ₪ כל אחד החל מיום 1.1.18 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.

אני מורה על הפעלת 17 חודשי מאסר מותנה שהוטלו על הנאשמת בת"פ 15734-04-14 ות"פ 26721-10-13, חלקם בחופף וחלקם במצטבר כך ש - 10 חודשי מאסר מתוכם ירוצו במצטבר למאסר שהוטל בתיק זה. סה"כ תרצה הנאשמת עונש כולל של 40 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרה.

אני מחייב את הנאשמת לשלם למתלונן פיצוי בסך של 5,000 ₪, אשר יופקדו על ידי הנאשמת עבור המתלונן בקופת בית המשפט ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 500 ₪ כל אחד החל מיום 1.1.18 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.