על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 19.12.21, בסמוך לשעה 17:00, גמלה בלבו של הנאשם ההחלטה לבצע פיגוע ולדקור יהודי בכוונה לגרום לו חבלה חמורה, וזאת ממניע דתי לאומני אידיאולוגי.
מנגד, טען ב"כ הנאשם, כי טיעוניה והפסיקה אליה הפניתה המאשימה רלוואנטיים לכתב אישום בגין מעשה טירור של רצח או ניסיון רצח, והמקרה שלפנינו קל יותר בשים לב לעבירה שיוחסה לנאשם מלכתחילה.
במהלך הארוע, ניסה הקטין לידקור שוטר מספר פעמים, ובין היתר, פגע באפוד הקרמי שלו והסכין נישברה.
...
עם זאת, קיים קושי לטעון שמדובר במי שלקח אחריות למעשיו, וזאת לאור העובדה שבחוות הדעת הפסיכיאטריות, הנאשם ניסה להתחזות כחולה, פעם כחולה נפש ופעם כמי שסובל מבעיות קוגניטיבית, כך שבנסיבות אלה שיקוליו האישיים צריכים להידחות, אל מול שיקולי גמול והרתעה.
לאחר שבחנתי את פסקי הדין אשר הגישו ב"כ הצדדים לעיוני, ובחנתי את הענישה הנוהגת, יוער כי הענישה הנהוג בעבירות אלו, שבוצעו בנסיבות דומות, היא בדמות עונשי מאסר בפועל ממושכים, בהתאם לחומרת נסיבות העבירה ולנסיבותיו של מבצע העבירה.
בע"פ 9552/16 קומבוז נ' מדינת ישראל (22.01.18), נדון עניינו של מי שהורשע בעבירות של ניסיון לרצח והחזקת סכין, בכך שהמערער תכנן את מעשיו צעד אחר צעד והשקיע מחשבה מרובה בהוצאת תוכניתו- לפגוע ביהודי, אל הפועל, תוך הצטיידותו בסכין מטבח באורך של כ-16 ס"מ ותר אחר קורבן יהודי פוטנציאלי, בסופו של דבר גם דקר אותו באיזור הגב העליון בשריר הטרפז.
לפיכך, לאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרה ולקולה, בהתחשב בפגיעה בערכים של שמירה על שלמות החיים והנפש שנפגעו כתוצאה ממעשה הנאשם, וכן בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בשים לב לענישה שהייתה נהוגה לפני חקיקת חוק המאבק בטרור, ולהחמרה המתבקשת לאחר חקיקת חוק זה, ואת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים כדלהלן:
8 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו.