כתב אישום בגין הפרעה למבקר משרד העבודה והרווחה

בהחלטתו של בית משפט זה בבקשה הקודמת של המדינה להארכת מעצרו של המשיב, בה הורה על הארכת המעצר, נקבע כי - "בעניינינו, העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, ובהן ניצול המוחלשים ביותר בחברה באמצעות הצגת מצגי שוא והקמת חברה בע"מ וחשבונות קש, מלמדות על המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור. מסוכנותו מתחזקת בשל עברו הפלילי העשיר, ובכללו עבירות רצח, שוד מזוין, ניסיון לקבלת דבר במירמה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. יתר על כן, שירות המבחן מצא כי קיים סיכון משמעותי למעורבות המשיב בעבירות מירמה ובהתנהגות עבריינית וכי המפקחים המוצעים לא יפחיתו את הסיכון, והמליץ לא לשחררו ממעצר, וזאת בראי קוי אישיותו. אשר על כן, לא ניתן לתת אמון במשיב כי אם ישוחרר לחלופת מעצר או למעצר בפקוח אלקטרוני יקיים את התנאים הנדרשים ממנו, והרי תנאי בסיסי בבחינת חלופת מעצר או מעצר בפקוח אלקטרוני הוא מתן אמון במשיב עצמו, ולא רק במפקחיו... לכך מתווסף החשש לשיבוש הליכי משפט, על רקע המעשים המיוחסים למשיב באישום הששי לכתב האישום, שנועדו להסוואת פעילות החברה מפני ביקורת של מפקח מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים" (בש"פ 3839/20 מדינת ישראל נ' אלוני, פסקה 6 (‏28.6.2020) .

...

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב להתקבל.

אזכיר כי בהחלטת בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב, לאחר סקירת עברו הפלילי של המשיב ותסקיר המעצר בעניינו, סיכם בית המשפט עמדתו בדברים אלו: "המסקנה הברורה והנחרצת, שלפנינו אדם אשר לכל אשר יפנה, עת יהיה משוחרר, יעבור עבירות ויפגע בציבור. מסוכנותו מרקיעה שחקים". בקביעה זו יש זה מענה לטענת האפליה של המשיב, והיא מבהירה את הטעם שבהבחנה בין המשיב לשאר הנאשמים, הנעוצה בקווי אישיותו ובעברו הפלילי.

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 23.9.2020, או עד למתן פסק דין בת"פ 62087-06-19 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

משנת 2003 סמכויות האכיפה שהיו נתונות לשר העבודה הועברו לשר התמ"ת, כאשר במועד פתיחת החקירה למפקחים שניהלו אותה היו מלוא הסמכויות מכוח הדין לפעול כנגד החשודים, ובהמשך בשנת 2016 הועברה הסמכות למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

כמו כן, אין בפי הנאשמים כל טענה כדי להעיד על חוסר תום לב כה קצוני מצד המאשימה שיש בו להביא לביטול האישומים מטעמי הגנה מן הצדק.

העבירות שפורטו בכתב האישום לא מגדירות אי מילוי הוראת מפקח כעבירה פלילית, ולכך יש להוסיף שמפקח משרד הכלכלה חקר ולא משרד העבודה, ולכן יש לזכות את הנאשמים מכל אשמה.

  (א)  מי שעשה אחד מאלה: (1)   הפריע למפקח עבודה מהשתמש בסמכויותיו; או (2)   סרב להשיב למפקח עבודה על שאלה שהוא חייב להשיב עליה; או (3)   עבר על הוראות סעיף 35; דינו – מאסר ששה חדשים או קנס 500 לירות, או שני העונשים כאחד.

למעשה, בבקורת של משטרת ישראל מיום 1.3.11 כפי שעולה מדוח הפעולה של השוטרת מויאל מורן, עלה כי העובדים נשוא כתב האישום שהו בנמל בהתאם לתעודת מעבר שבה יש להם אשרת שהייה בנמל, וכן שמבדיקת נציג משרד הפנים עלה כי "הם חוקיים" בעקבות האשרה של הדייג שלהם.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לזכות את הנאשמים מכלל האישומים שיוחסו להם בכתב האישום בתיק 18989-05-16.

מכל האמור לעיל עולה, כי העובדים נשוא כתב האישום הובאו לארץ באמצעות הנאשמות 1 ו-2 על מנת לעבוד כדייגים.

לאור כל האמור לעיל, במסגרת תיק 42470/04/16 אני מרשיע את נאשמות 1-2 באי תשלום שכר מינימום, עבירות על סעיף 2 ו-14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז- 1987 (6 יחידות עבירה); וכן באי הסדרת ביטוח רפואי לעובדים זרים – עבירה בניגוד להוראות סעיפים 31 ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (3 יחידות עבירה).

בזמנים הרלוואנטיים לכתב האישום נערכה ביקורת על ידי מפקחי משרד העבודה במשרדיה של הנאשמת, במהלכה התגלו ממצאים אשר הובילו לחקירה פלילית.

ביחס לעבירה של הפרעה למפקח, עולה מעובדות כתב האישום כי הנאשמת לא המציאה לצורך הליכי החקירה שהתנהלו נגדה מסמכים שנדרשה, ובכך הפריעה למפקחים לבצע את עבודתם.

רמת הענישה הנוהגת- סעיף 20(ג) לחוק קובע כי "מי שהפריע למפקח להשתמש בסמכויותיו לפי סעיף 19, דינו – מאסר ששה חודשים". סעיף 61(א)(1) קובע כי "אם קבוע לעבירה עונש מאסר עד ששה חדשים או קנס בלבד, או קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 14,400 שקלים חדשים". בת"פ (נצ') 24976-02-19 מדינת ישראל - משרד הרווחה, העבודה, והשירותים החברתיים - א.ע.מ.ח בע"מ (09.01.2020) קבע בית הדין כי מיתחם העונש ההולם בגין עבירה זו הוא בין 35% ל- 75% מהעונש המירבי הקבוע בחוק; בת"פ (ת"א) 50775-04-17 מדינת ישראל - יהלום תעשיית חומרי נקוי בע"מ (15.07.2019) נקבע שמיתחם העונש ההולם הוא בין 35% ל- 70% מהעונש המירבי; בת"פ (חי') 14430-02-15 מדינת ישראל - יחיא ויזמן (22.05.2017) נקבע מיתחם עונש הולם בין 35% ל- 75% מהעונש המירבי.

...

בשים לב לערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו, נסיבות שקשורות בביצוע העבירה ורמת הענישה הנוהגת, אני סבורה כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 35% ל- 75% מהעונש המרבי.

יודגש כי לא שוכנעתי שיש לחרוג ממתחמי העונש לקולה או לחומרה ולכן עונשם של הנאשמים ייגזר בתוך המתחמים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – בשלב זה התחשבתי בכך שהנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, כמו כן אני סבורה שיש להתחשב בכך שהנאשמים נעדרי עבר פלילי רלוונטי לאישומים נשוא תיק זה. העונש הראוי לנאשמים נאשמת: ביחס לעבירה של מתן שירותי כח אדם ללא היתר יש להעמיד את עונשה על 50% מהעונש המרבי, כלומר 7,200 ₪.

במועדים הרלוואנטיים לא היה בידי הנאשם רישיון מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לעסוק כקבלן כוח אדם או כקבלן שירות כנדרש בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.

בפרט האישום החמשי הרשעתי את הנאשם בכך שלא נענה למכתבי הדרישה להמצאת מסמכים ולא המציא את המסמכים המבוקשים ובכך עבר עבירה של הפרעה למפקח לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.

המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם בגין האישום הראשון קנס בשיעור של 50% מהקנס המאקסימאלי במכפלת שלוש עבירות ובסך הכל 21,600 ₪.

האישום השלישי בהעסקת של שלושה קטינים בעבודות אסורות בתקופת הבקורת המפורטת בכתב האישום הראשון.

...

החלטתי להביא בחשבון את הודאת הנאשם, אם כי בשלב מתקדם של ניהול ההוכחות, את עובדה שהעבירות נעברו לפני למעלה מארבע שנים ואת מצבו הכלכלי והאישי של הנאשם ואת טענתו שהוא לא פעיל שלוש שנים ואת דבריו במסגרת הטיעונים לעונש שנטל אחריות (סעיף 4 לטיעונים בכתב).

יש להביא בחשבון את חלוף הזמן ואת התקופה הקצרה יחסית של הספקת השירות ועל כן אני קובע שרמת הענישה הראויה בגין האירוע והמעשים המתוארים באישום הראשון היא 15,000 ₪ בלבד.

סופו של דבר – אני גוזר על הנאשם קנס כולל בסך של 124,320 ₪.

הרקע הצריך לעניין כנגד הנאשמים הוגשו כתבי אישום שייחסו להם עבירות לפי פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 (הפקודה); תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), תשנ"ז-1997 (תקנות ציוד מגן); תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשמ"ח-1988 (תקנות עבודות בנייה); תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), תשס"ז-2007 (תקנות עבודה בגובה); וחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954 (חוק ארגון הפיקוח על העבודה) (להלן – כתב האישום המקורי).

על פי האישום הראשון, ביום 5.1.16, במסגרת הבקורת שערכו מפקחי העבודה שערכו מפקחי העבודה, נימצאו באתר העבירות וליקויי הבטיחות הבאים: (א) הנאשם 3 לא השגיח השגחה נאותה ולא נקט אמצעים לוודא שהעובדים אלסיאלם ג'מאל, דאר אבו ראסם וזערורה זיאד, משתמשים בציוד מגן אישי כראוי; (ב) הנאשם 3 לא גידר את משטחי העבודה ומדרכות המעבר שמהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטר באמצעות אזן יד, אז תיכון ולוחות רגליים; האישום השני הוגש נגד הנאשמים 1 ו-2 (החברה ו-נדב, בהתאמה) על פי האישום השני, ביום 25.2.16, במסגרת הבקורת שערכו מפקחי העבודה, נמצא כי: (א) החברה העסיקה עובדים בעבודה בגובה מבלי שהיו מאובטחים במשך כל זמן העבודה בגובה, במערכת בלימת נפילה ו/או מערכת מיקום ותמיכה משולבת במערכת לבלימת נפילה, ו/או מערכת למניעת נפילה, ומבלי שהעובדים מחוברים אליהם באמצעות רתמת בטיחות; (ב) בנוסף עלה כי הליקויים שנמצאו בבקורת מתאריך 7.12.15 ובביקורת מתאריך 5.1.16 לא תוקנו וכי צוי הבטיחות לא קויימו; (ג) נוכח האמור החברה הפרה צוי בטיחות בכך שהמשיכה לבצע עבודות באתר בנגוד להוראות הצוים.

תומך כלכלית בבתו שלומדת רפואה בחו"ל, בבנו שלומד הנדסת תוכנה ובאישתו שחלתה בשנת 2016 בסרטן וסובלת מהפרעות נפשיות.

הפסיקה הכירה בחשיבותו של ערך זה בהקשר של עבירות בטיחות בעבודות ביניין לאור ריבוי המקרים בהם נפגעו עובדים ונקבע שיש לקבוע ענישה הולמת בהתאם (ר' לע"א 7130-01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ – יגאל תנעמי (1.10.03); רעפ 2327/19 גוז מרסלו אדוארדו – מדינת ישראל (19.5.19); רעפ 2327/19 גוז מרסלו אדוארדו – מדינת ישראל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (19.5.19)).

...

לאור הנסיבות שפורטו על ידם בעדותם לעיל אני סבורה שיש לקבוע את עונשם על הרף הנמוך במתחם הענישה, במיוחד עבור חמיס.

קביעת העונש ההולם בהמשך לדיון שלעיל ולשיקולים שפורטו, אני קובעת כי על הנאשמים לשלם את הקנסות שלהלן: קנס של 14,000 ₪ לחברה (הנאשמת 1) בגין עבירה לפי תקנה 8(א) לתקנות עבודה בגובה; וכן סעיפים 191 ו-225 לפקודה; קנס של 10,000 ₪ לנדב (הנאשם 2) בגין עבירה לפי תקנה 8(א) לתקנות עבודה בגובה; וכן סעיפים 191, 222 ו-225 לפקודה.